הלכות שמירת הלשוןהלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט''ו
וצריך שיקול דעת גדול לפני שמחליט לספר על חבירו שגורם לו עוולה או נזק. כי אם לא מילא בשלימות אפילו פרט אחד, מסתכן ב''מוות וחיים ביד הלשון''. ואם לא יתכנן מראש איך לספר, בוודאי יכשל בחטא של לשון הרע. כי בשעת מעשה מתגבר כח הכעס על האדם ויבוא לספר יותר ממה שמותר לספר לפי הדין.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט''ז
ומכל זה אנו למידים את גודל הטעות של אנשים שמספרים לשון הרע על חבריהם בתואנה שהחבר סיפר עליהם לשון הרע גם. וטעות גדולה היא מכמה טעמים.
א. כיון שאסור להאמין שפלוני סיפר עליו לשון הרע.
ב. גם אם נכון הדבר שסיפר עליו, אין לו שום היתר לספר עליו לשון הרע.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין ''מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו'' (3)
הנה הכתוב אומר ''והתקדשתם והייתם קדושים''. ואמרו חז''ל (יומא ל''ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז''ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
