מסכת נזיר דף כט ע''א''...אפילו בנזירות דאית ליה ניוול, אפילו הכי חייב לחנכו.
...כל כמיניהון קרובים דאמרין ליה לא תיגמריה מצות?! קסבר: כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה''.
קשה, הכיצד יתכן שמתוך החובה בחינוך בנו ידירו בנזירות, אדרבה, הרי במקומות רבים האריכה הגמרא לבאר שהנזירות דוקא חטא יש בה, אם כן אין זה חינוך למצוות, אלא לעבירות!
עוד קשה, שאם תמצי לומר שיש בנזירות מצוה וחובת חינוך, בצדק הקשתה הגמרא מה בכך שמיחו הקרובים, ולא מובן מה תירצה, וכי מה בכך דלא ניחא לבן במצוה זו? הלא דוקא משום כך מחויב האב לחנכו! וכי היכן מצינו שיכולים הבן או קרוביו לערער על מעשי האב בחינוך?! ואם תמצי לומר שיש מקום לבדוק את האב, מדוע לשאול את הקרובים על מנת לדעת מתוך דבריהם אם ניחא ליה לבן, נקרא לנער ונשאלה את פיו ישירות!
אלא יש לבאר את הגמרא באופן שקושיות אלו תתרצנה זו את זו. סתם נזירות אינה רצויה. אימתי יש בה מצוה רבה, כגון ''הרואה סוטה בקלקולה'', או כגון נזירו של שמעון הצדיק שפחז עליו יצרו ובקש לטורדו מן העולם. כמו כן אין לאיש להדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו אלא כשרואה בו שבא לידי מידה זו. ועדין יתכן שישתנה טבע הבן, בתחילה נראה היה שהנזירות רצויה, ואחר כך נגלה שהנזירות מיותרת. אם קיים האב יכול הוא להישאל על הדרתו. ואם מת יכולים הקרובים למחות, ואיגלאי מילתא למפרע דהוי ''חינוך דלא חשיב'' וממילא ''לא ניחא ליה'' לאב בהדרת נזירות זו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
