השתוקקותכם לבקר בחצרות השם יפעתית ומכמירת לב. אך ''החפץ להשם בעולות וזבחים, כשמוע בקול השם? הנה שמוע - מזבח טוב, להקשיב - מחלב אילים''.

האם אתם מבקשים לעלות שמה לכבודו של מקום - או שמא לכבוד עצמכם, להצהיר על ''ריבונות'' יהודית בהר? הרי זוהי כוחנות מגוחכת ומיותרת שרק מדגישה את חוסר האונים של השלטון הישראלי הרופס, ושוחקת את התדמית ההרתעתית.

וכי אינך מסוגל להבין מכוחות עצמך כי במציאות אין ריבונות יהודית בהר הבית? ובכן, לא די שבפועל אין לישראל כח לעמוד מול העולם המוסלמי והמערבי כולו, אלא אף בבית פנימה באים הרוצחים הערבים ומסבירים לנו בשטח באר היטב: אין ריבונות יהודית גם ברחובות ירושלים. כל כוחות המשטרה והצבא לא תעזורנה מאומה - אין פתרון ממשי למפגע הבודד. כמעט כמערב הפרוע היינו.

לצערי אין לי כוח להרחיב בכך.
אך להזכירך מאורעות תרפט פרצו על רקע דרישת היהודים להתפלל בכותל (ולא היה מדובר על יהודים ציונים בדווקא) אולי תגיד גם על זה שהיה צריך לוותר להם, כל שכן לא לוותר על המקום המקודש ביותר.
תדע דבר נוסף, מבחינת הערבים אין לנו זכות להיות בשום מקום ברחבי הארץ ואם תוותר להם במקום אחד הם יראו בזה ניצחון וימשיכו חלילה לעשות פיגועים על כל שעל שנדרוך בו עד אשר יגרשונו חלילה, ולכן וודאי שאסור להיכנע לטרור הערבי המשתולל ועלינו אף להגביר אחיזתינו ברחבי הארץ ביד רמה וללא מורא, וכשהם יראו שזה לא מצליח להם הם יתייאשו מדרך רצחנית זו.

דבר אחד ברור: מכל בחינה פרקטית, הר הבית א י נ נ ו בידינו. ירושלים תמיד ישבה על חבית חומר נפץ, אלא דבר אחד יש, וסטטוס קוו שמו. שוברים אותו בצד אחד - הוא נשבר גם בצד השני.

ואכן כן, אם המחיר של הכותל הוא דם יהודי שפוך, אין ספק שהיה צריך לוותר עליו. אגב, גם בתרפ''ט נערכה (בתשעה באב) צעדה מתריסה ומיותרת שקוממה את הערבים ללא שום תועלת והובילה לפרעות.

החזקה במקומות הקדושים אינה מעיקרי הדת, ואינה מוטלת עלינו.

מה שמבדיל בין דעתי לדעתך בויכוח זה, הוא שאתה מצדד בדעה כי: א. מדינת ישראל היא תחילת הגאולה המובטחת. ב. עלינו לגאול את עצמינו בכח הזרוע. ואילו לי ברור כי: א. מדינת ישראל היא אחד השלבים הקשים ביותר בגלותנו הארוכה. ב. עלינו להאמין בהבטחתו של השם שהוא יגאלנו בעצמו. כל התקוממות בכח הזרוע גורלה כגורל מעפילים הקדמונים של דור המדבר, ונידונה לכישלון חרוץ.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. ''נאמן אתה הוא ה' אלוקינו, ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך לא ישוב ריקם''. גאולתנו מובטחת לנו ביד הנביאים, והשתדלותנו צריכה להיות רק בכך שנכין את עצמינו להיות ראויים לה - ראשית בהסרת הדברים שחז''ל הודיעונו שגרמו לה ובראשם שנאת חינם (החפץ חיים). השם אינו זקוק לשרירים שלנו כדי להביא אותה.

עיין גם ברמבן בסוף פרושו לשיר השירים, שמביא שהגאולה תבוא על ידי רשיון מלכי האומות שעם ישראל יחזור לארצו, כלומר זה לא חלק בגלות כטענתך אלא חלק מהגאולה כטענת הציונות הדתית.

יש לכך עוד מקורות רבים אבל לצערי אין לי גישה אליהם כעת.