אם ה' לא ישמור עיר - הרי שהשומר שוקד לשוא, אך אם ה' שומר את העיר - הרי שלא לשוא שקד שומר. השמירה חשובה מאוד אם יודעים שה' הוא השומר את העיר. השאלה אם השמירה תהיה לשוא או לתועלת, תלויה בהבנת האנשים - מנין נובעת השמירה, מנין נובע הצורך בישוב הארץ ובהגנה עליה. ר' אמי ור' אסי שראו שאנשי העיר מדברים רק על בטחון, ורואים בזה חזות הכל, הבינו שבמקרה כזה השומרים הם מחריבי העיר.
ללא ערכים של תורה ושל אמונה, שומרי העיר הם מחריבי העיר. לצערנו אנו רואים כיצד הצבא, שאמור להגן על יושבי הארץ, הוא המחריב ערים ומפנה ישובים. אותו קצין ''ביטחוניסט'', שמסר נפשו למען עם ישראל וארץ ישראל, מגיע היום והוא המחריב ישובים, שכן אם ה' לא ישמור עיר -

אם השמירה איננה נובעת מדבר ה' -

הרי שהשומרים הופכים למחריבי העיר.

יש חובה להקפיד על השמירה ועל הביטחון, אך זה עלול להיות לשוא ללא האמונה בה'.
אף כאן, מפליא לראות כיצד חכמים ברוח קדשם השתמשו בביטויים שחיים לנגד עינינו במציאות הנוכחית. מה חשבו ר' אמי ור' אסי כשאמרו ששומרי העיר הם מחריבי העיר? וכי אין צורך בשמירה?

היום אנו מבינים שהשומר יכול להפוך למחריב,

אם שמירתו איננה נובעת מהבנת התפקיד האלוקי שבשמירה.