הגירוש לא יגרום לחזור מדעותי לגבי המדינה, כי פעמים רבות במהלך טוב יש גם טעויות- גם באמצע היום יכול להיות ליקוי חמה.

כאן גם אתה מבין שכשמגיעים למה שעיקרי וחשוב בעיניך לא מתבלבלים, וקוראים לחושך חושך ולא קוראים לו אור.

ואגב, דווקא כלפי הרב טל שכתבו עליו כאן בהערכה בפורום אתה יכול לטעון שפחות חשוב לו דת מאשר הארץ, וההוכחה שעניני דת לא גרמו לו להתייחס למדינה בבוז ואילו ההתנתקות כן גרמה לו את זה.
אני גם כלפי דת חושב שיש סיבות נוספות לענין (אם כי ברור שאם בן גוריון היה דתי הוא היה משתדל לאחד את העם לדת), וגם כלפי הגירוש איני מתרגש ובגלל זה מתנגד למהלך הגאולי שבמדינה אלא מתייחס לזה כליקוי מאורות זמני.

מהם הוא לא שומע על חששותיהם שהמדינה מעונינת לעקור את הדת.
הם אינם פרנואידים.
הם באותה דעה אתו שכל ההפחדות האלה לא התממשו ולא יתממשו.
בזכותם המדינה מעת לעת צועדת לכיוון יותר דתי והתנהלות עם זהות יהודית.
לחוק הגיוס הם לא כל כך התנגדו. הנציג שלהם בכנסת אמר שזה חוק מצוין... מבחינתם אף אחד לא מוכרח להתגייס (רק מי שלא לומד ברצינות ברצינות יומם ולילה וכוווווו').

עוד כשל לוגי שלך: לא כל מה שרוב החרדים עושים ומאמינים בו, זה מאפיין חרדי קלאסי. ייתכן שרוב החרדים יהיו בעלי משקפיים - האם זה אומר שאם אינו חובש משקפיים, איני חרדי? ייתכן מצב בו רוב חרדים עושים משהו, וזה עדיין לא מאפיין מאשרר או פוסל לחרדיות.

אבל כן, אפשר למצוא מאפיינים חרדיים קלאסיים.

חרדי קלאסי לא סובר ש''צניעות יתר'' זה דבר מגונה וחושב שצריך מוסדות מעורבים, הופעות מעורבות ואירועים מעורבים. חרדי קלאסי לא סובר שהמדינה היא אתחלתא דגאולה, חרדי קלאסי לא מאמין שצריך ''להשתלב'' במדינה בכלל ובצבאה בפרט.

מי שמתחיל להדרדר בנקודות אלו, חדל מלהיות חרדי.