נאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו ופרש''י 'כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו'.
ויש להתבונן בזה דהרי בודאי אברהם אבינו ראה את זה שבסיבת הרשע אין לו גילוי שכינה, ואם כן למה לא נפרד ממנו כבר לפני כן? ונראה שמתחילה היה סבור אברהם אבינו שכשיהיה ביחד עם לוט יוכל להשפיע עליו לטובה, ובשביל זה היה עדיף לאברהם להפסיד אפילו את הגילוי שכינה שהיה הדיבור פורש ממנו, ומשום שאין דבר יותר גדול מאשר לזכות את חבירו גם אם מפסיד מכך. וכן מצינו בספר חובת הלבבות (שער אהבת ה' פרק ו) שעדיף לאדם לזכות את הרבים ולקרבם לעבודת ה' ולהשיבם בתשובה, מאשר להיות במדריגת נביא, הרי שאף על פי שמפסיד ממדריגתו הרי זה עדיף בשביל זיכוי הרבים, וכמו כן נהג אברהם אבינו ונשאר עם לוט, אף שהפסיד בכך גילוי השכינה, ורק לאחר שראה אברהם שבא לידי מחלוקת ומריבה, שוב לא חפץ להיות עמו.והנה דברי חובת הלבבות שהבאנו צריכים ביאור, דאם מדריגת זיכוי הרבים עדיפא ממדריגת נביא, אם כן אדם כזה שנמצא במדריגה שהוא יכול להיות נביא, וגם מזכה הוא את הרבים, אזי בודאי שישאר גם נביא שהרי עושה דבר יותר נשגב, ומה זה לא יכול להיות ביחד.
אמנם ביאור הדברים הוא כך, שכשאדם מזכה את הרבים פעמים שמוכרח להיכנס לדברים שפלים, שבשום אופן אינו יכול להיות באותה שעה במדריגה של נבואה וגילוי שכינה, אף שהם דברים חשובים יותר, משל למה הדבר דומה לאדם הזוכה לגילוי שכינה ורואה את חבירו מתעלף בבית הכסא שמוכרח להכנס ולהצילו כיון שוה דבר חשוב יותר, אך בשעת מעשה אי אפשר שיהא לו גילוי שכינה, וכך הדברים אצל המתעסק בזיכוי הרבים שאף שהוא גבוה ממדריגת נביא, אבל בשעת מעשה פעמים אינו יכול לזכות למה שנביא זוכה. ומכל מקום זיכוי הרבים עדיף, ואף על פי שבשעת מעשה נגרם לו הפסד רוחני גדול, והוא משום שלאחר מותו, יהיה על ידי כך במדריגה הרבה יותר גבוהה מאשר הנביא.
וצריך כל אחד ליתן על לבבו ענין גדול זה, לראות להשתדל כפי מה
שאפשר בידו להרבות בדבר זה של זיכוי הרבים, ועל ידי זה יזכה לעלות
למדרגה גבוהה. (אילת השחר עה''ת כאן)
מאמרז"ל - פני הדור כפני הכלב
(סוטה מט, ב)
תקף גם היום?
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
