ובפרט לאחרונה, בתוספת הפיקוח, שהבריח את הכותבים יותר ויותר. ומכמה סיבות, א' - התערבות יתר. גאון הירדן בניהולו המצויין (למעט הכניעות למתקפות הטרולים) השתדל להתערב בתוך ההודעות כמה שפחות, ולשנות בתוכן ההודעות רק את המוכרח, מתוך השתדלות שהעיקר יישאר קיים. בשונה מהפיקוח החדש שדי לו במילה או שתים כדי להעלים תגובה שלימה, שמישהו עבד לכתוב אותה.
ב' - חוסר היכרות מספקת בקודי הפורום. גאון הירדן בתור ותיק הניקים הכיר לפני ולפנים את כל הניקים, קודי ההתבטאות שלהם, והחשבונות שיש לכל אחד עם השני. בשונה מהפיקוח החדש. ועוד סיבות.

אם פעם שלט בכיפה הקוד הבסיסי שטבע הרב רוטר כי ''הפורום שייך לגולשים'', היום לא כ''כ...

אבל אנו מורגלים בכגון דא. אמלאה החרבה.
נגנב יתד - קם הפלס.
נגנב שארית - קם מסורת.
נגנב דגל - קם עץ.
נחרב ועד הישיבות - קם הועדה להצלת עולם התורה.
הוגבל ועד הרבנים וקופת העיר - קם חסדי שלום.
וכן הלאה.

חנופה מאז ומתמיד היתה המאפיין הראשי והקו המנחה של 'משפחה'.

מתחנפים ל''כל החוגים'' החרדיים, מתחנפים לחב''ד, מתחנפים למזרחי. מתחנפים לחר-דקים, מתחנפים לרשויות, מתחנפים לחילונים, מתחנפים לאפיקורסים, לכופרים ולרשעים, מתחנפים לשמאלנים מתחנפים לימנים. ועכשיו מתחנפים גם לרוצחים ערבים...

מבלי דעת תורה שתתווה את דרכם ומבלי תוכן רוחני, הרי הם חסרי חוט שדרה לחלוטין, ונבזים בעיני עצמם. מלקקים את המגפיים של כולם, רוקדים מה יפית לפני הפריצים, ומתאמצים למצוא חן בעיני כל צרוע וכל זב.

רק ביראים ועמלי התורה האמיתיים תולים הם מבט מתנשא...