אולם העליה להר הבית ולבית המקדש, אסורה בהחלט, בזמן הזה שאנו טמאי מתים, שטמא מת שנכנס בבית המקדש חייב כרת, וכמו שנאמר: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, כי את מקדש ה' טימא. ואמרו חז''ל בתוספתא שבועות (פרק א' הלכה ב'): חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, ואילו טומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלשים ושנים שעירים בשנה. וכן דעת הרמב''ם (בסוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), שגם בזמן הזה יש עונש כרת למי שנכנס לבית המקדש, הואיל ולא בטלה השכינה משם. ואף על פי שהראב''ד בהשגות סובר שאין בזה איסור כרת, העיקר כדברי הרמב''ם, שכל רבותינו הראשונים מסכימים כדבריו. ומהם: התוספות בשבועות (יד ע''ב). ובספר התרומה בהלכות ארץ ישראל. ורבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (יד ע''ב). ובספר ורבינו משה מקוצי בספר מצוות גדול (סמ''ג), (מצוה קס''ג). ורבינו שמשון (בפרק ו' דשביעית משנה א'). ורבינו מאיר מרוטנבורג בתוספות (יומא מד ע''א). והרא''ש בתוספותיו ליבמות (דף פב ע''ב). ורבינו אהרן הלוי בספר החינוך (מצוה שס''ב ושס''ג). והרשב''ץ בתשובה (חלק ג' סימן ר''א). וראה עוד בחידושי הרמב''ן שבועות (טז). והרשב''א בחידושיו למגילה (י ע''א). והריטב''א בחידושין שם ועוד. וכן פסקו גדולי האחרונים. ומהם: המגן אברהם (סי' תקס''א). והגאון רבי יצחק בכר דוד בדברי אמת (קונטרס י'). והאבני נזר (חיו''ד סי' ת''נ). והבנין ציון (ח''א סי' ב'). והמשנה ברורה בליקוטי הלכות (זבחים פרק י''ג). והגאון רידב''ז בתשובה (סי' ל''ח). והרב הראשי לארץ ישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק משפט כהן (סי' צ''ו) ועוד.

לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. +הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב''ד בהשגות (סוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו''ת ימי יוסף בתרא, בקונט' כבוד הלבנון (עמוד קצ''א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי''ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ''ש (ביבמות קכ''א ע''א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע''ש. ונראה שנסתפקו בזה, לפי שהיה שוגג בהוראתו, דבכה''ג אין לנדותו, כמבואר ביבמות שם. וכן נפסק בטור ושלחן ערוך יו''ד (סי' של''ד סעיף ל''ח). ובשו''ת המבי''ט חלק ג' (ס''ס =סוף סימן= קמ''ט). אלא שהיו מצדדים שמא הוא בכלל שוגג הקרוב למזיד, מאחר שפשטה ההוראה לאיסור. ובזה שגגת תלמוד עולה זדון. (ועיין בשו''ת בשמים ראש (סי' שנ''ח). ובכנסת הגדולה אה''ע סי' י''ג הגה''ט אות ז'). ודע כי מה שסמך המתיר עוד על דברי הרמב''ם באגרתו (נדפסה בסוף ספר חי' הרמב''ם לר''ה דף כ''ה ע''א), שעלה לירושלים ונכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו. (וכן הוא בספר חרדים שער התשובה פרק ג'), הנה ברור מאוד שהרמב''ם לא יעשה דבריו פלסתר להכנס בטומאה בבית המקדש, היפך מה שפסק בפרק ו' מהל' בית הבחירה, ובודאי שלא נתכוון לבית המקדש עצמו. וכן ראיתי להגאון רבי יעקב זריהן, אב''ד טבריה, בתשובה, והיא לו נדפסה בס' הלכות אישות להגר''א ילוז, (דף ע''ז ע''א והלאה), שהביא דברי החכם שבדורו שהתיר כנ''ל, ותמה עליו למאוד, שהרי גדר גדול אצל עם ישראל לבל יקרב איש מישראל לדרוך כפות רגליו לפנים מן הכותל המערבי, ואף תינוקות של בית רבן יודעים דבר זה, וחלילה לעשות חדשה בארץ היפך המקובל והמוסכם בלב כל ישראל. והמורה להתיר בזה הוא גרוע ממ''ש מרן הבית יוסף או''ח (סי' תמ''ג), שהמורה להקל כדברי הרז''ה ראוי לנזיפה, כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכו'. ומה שסמך המתיר על מ''ש הרמב''ם באגרתו שהתפלל בבית הגדול והקדוש, הדבר ברור שהכוונה שהתפלל בבית הסמוך אל הר הבית, והוא מדרש שלמה, וגם אני נכנסתי בו בשנת סת''ר, והשקפתי דרך חלונותיו אל שטח הר הבית והעזרות והכפה הגדולה, אבל חלילה לומר שהרמב''ם נכנס ממש להר הבית, ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' ע''ש. וע''ע במש''כ בס''ד בשו''ת יביע אומר חלק ה' (חיו''ד סי' כ''ו). . ואכמ''ל יותר.+

שו''ת יחווה דעת חלק א סימן כה

אולם העליה להר הבית ולבית המקדש, אסורה בהחלט, בזמן הזה שאנו טמאי מתים, שטמא מת שנכנס בבית המקדש חייב כרת, וכמו שנאמר: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, כי את מקדש ה' טימא. ואמרו חז''ל בתוספתא שבועות (פרק א' הלכה ב'): חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, ואילו טומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלשים ושנים שעירים בשנה. וכן דעת הרמב''ם (בסוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), שגם בזמן הזה יש עונש כרת למי שנכנס לבית המקדש, הואיל ולא בטלה השכינה משם. ואף על פי שהראב''ד בהשגות סובר שאין בזה איסור כרת, העיקר כדברי הרמב''ם, שכל רבותינו הראשונים מסכימים כדבריו. ומהם: התוספות בשבועות (יד ע''ב). ובספר התרומה בהלכות ארץ ישראל. ורבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (יד ע''ב). ובספר ורבינו משה מקוצי בספר מצוות גדול (סמ''ג), (מצוה קס''ג). ורבינו שמשון (בפרק ו' דשביעית משנה א'). ורבינו מאיר מרוטנבורג בתוספות (יומא מד ע''א). והרא''ש בתוספותיו ליבמות (דף פב ע''ב). ורבינו אהרן הלוי בספר החינוך (מצוה שס''ב ושס''ג). והרשב''ץ בתשובה (חלק ג' סימן ר''א). וראה עוד בחידושי הרמב''ן שבועות (טז). והרשב''א בחידושיו למגילה (י ע''א). והריטב''א בחידושין שם ועוד. וכן פסקו גדולי האחרונים. ומהם: המגן אברהם (סי' תקס''א). והגאון רבי יצחק בכר דוד בדברי אמת (קונטרס י'). והאבני נזר (חיו''ד סי' ת''נ). והבנין ציון (ח''א סי' ב'). והמשנה ברורה בליקוטי הלכות (זבחים פרק י''ג). והגאון רידב''ז בתשובה (סי' ל''ח). והרב הראשי לארץ ישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק משפט כהן (סי' צ''ו) ועוד.

לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. +הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב''ד בהשגות (סוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו''ת ימי יוסף בתרא, בקונט' כבוד הלבנון (עמוד קצ''א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי''ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ''ש (ביבמות קכ''א ע''א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע''ש. ונראה שנסתפקו בזה, לפי שהיה שוגג בהוראתו, דבכה''ג אין לנדותו, כמבואר ביבמות שם. וכן נפסק בטור ושלחן ערוך יו''ד (סי' של''ד סעיף ל''ח). ובשו''ת המבי''ט חלק ג' (ס''ס =סוף סימן= קמ''ט). אלא שהיו מצדדים שמא הוא בכלל שוגג הקרוב למזיד, מאחר שפשטה ההוראה לאיסור. ובזה שגגת תלמוד עולה זדון. (ועיין בשו''ת בשמים ראש (סי' שנ''ח). ובכנסת הגדולה אה''ע סי' י''ג הגה''ט אות ז'). ודע כי מה שסמך המתיר עוד על דברי הרמב''ם באגרתו (נדפסה בסוף ספר חי' הרמב''ם לר''ה דף כ''ה ע''א), שעלה לירושלים ונכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו. (וכן הוא בספר חרדים שער התשובה פרק ג'), הנה ברור מאוד שהרמב''ם לא יעשה דבריו פלסתר להכנס בטומאה בבית המקדש, היפך מה שפסק בפרק ו' מהל' בית הבחירה, ובודאי שלא נתכוון לבית המקדש עצמו. וכן ראיתי להגאון רבי יעקב זריהן, אב''ד טבריה, בתשובה, והיא לו נדפסה בס' הלכות אישות להגר''א ילוז, (דף ע''ז ע''א והלאה), שהביא דברי החכם שבדורו שהתיר כנ''ל, ותמה עליו למאוד, שהרי גדר גדול אצל עם ישראל לבל יקרב איש מישראל לדרוך כפות רגליו לפנים מן הכותל המערבי, ואף תינוקות של בית רבן יודעים דבר זה, וחלילה לעשות חדשה בארץ היפך המקובל והמוסכם בלב כל ישראל. והמורה להתיר בזה הוא גרוע ממ''ש מרן הבית יוסף או''ח (סי' תמ''ג), שהמורה להקל כדברי הרז''ה ראוי לנזיפה, כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכו'. ומה שסמך המתיר על מ''ש הרמב''ם באגרתו שהתפלל בבית הגדול והקדוש, הדבר ברור שהכוונה שהתפלל בבית הסמוך אל הר הבית, והוא מדרש שלמה, וגם אני נכנסתי בו בשנת סת''ר, והשקפתי דרך חלונותיו אל שטח הר הבית והעזרות והכפה הגדולה, אבל חלילה לומר שהרמב''ם נכנס ממש להר הבית, ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' ע''ש. וע''ע במש''כ בס''ד בשו''ת יביע אומר חלק ה' (חיו''ד סי' כ''ו). . ואכמ''ל יותר.+

חזק!

#דברים_הקיימים_רק_אצל_עצניקים
#תגובות_שאסור_לפספס
#כשאבא_ואמא...

יא. המורם מכל האמור שהדין נותן לפסוק כדברי הרמב''ם ורוב הראשונים והאחרונים שקדושה ראשונה קדשה גם לעתיד לבא, ולכן אסור להכנס בזמן הזה למקום המקדש, בגלל היותינו טמאי מתים,

ואסור גם לטוס ולרחף במטוס או במסוק (הליקופטר) באויר מקום המקדש, מפני שהקדושה חלה גם על אויר העזרה עד לרקיע.

ומצוה רבה לפרסם האיסור ולהודיע לרבים שעון כרת הוא ולא יכשלו באיסור חמור זה, ותניא בתוספתא (פ''ק דשבועות ה''ב), א''ר שמעון, קשה טומאת מקדש וקדשיו יותר מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בכל חדש וחדש וכו'. ע''ש. והנה שנינו בברייתא פ''ק דיבמות (ו לענין מורא מקדש: אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין ביהמ''ק קיים מנין, ת''ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שמירה האמורה בשבת לעולם, אף מורא האמורה במקדש לעולם. ואיזו היא מורא מקדש? לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שע''ג רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק''ו. וכן פסק הרמב''ם (בפ''ז מה' בית הבחירה ה''ז). והראב''ד בהשגות לא כתב ע''ז ולא כלום, ולכאורה מדשתק אודויי אודי ליה, אלמא דלכ''ע דין מורא מקדש נוהג בזה''ז. (כשם שמצוה להתפלל כנגד בית קדש הקדשים גם בזה''ז). וכן ראיתי להמנחת חינוך (סי' רנד), שכ', דלכאורה הרמב''ם והחינוך שהביאו דרשא זו, לשיטתם דס''ל דקדשה לעת''ל, אבל אפשר לומר שאף הראב''ד דס''ל דלא קדשה לעת''ל, כיון שקדושת ירושלים אין אחריה היתר (מגילה י ובתוס' שם), וגם שהבית השלישי עתיד להבנות במקום הזה במהרה בימינו, לכן לכ''ע גם בזה''ז נוהג דין מורא מקדש מן התורה. ע''ש. כל קבל דנא מצינו להטורי אבן (במגילה כח) שכ', שהברייתא (דיבמות ו גבי מורא מקדש בזה''ז, אתיא כמ''ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא, אבל מ''ד דלא קדשה לעת''ל לית ליה האי דרשא, ואין מצווים על מורא מקדש בזה''ז. ואין להקשות דלמ''ד קדשה לעת''ל נמי, תיפוק ליה מדרשא דר' יהודה (מגילה כח), והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין, ולמה לי דרשא דמקדשי תיראו, י''ל דהך דרשא דוהשימותי את מקדשיכם אינה דרשא גמורה אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן. תדע דהא בברכות (סא ת''ר הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב, פי' מפני כבוד ירושלים, שאם יפנה לצד מזרח ומערב, יהיה פרועו לצד ירושלים, ר' יהודה אומר בזמן שביהמ''ק קיים אסור, בזמן שאין ביהמ''ק קיים מותר, ואי לר' יהודה קדושה ראשונה קדשה לעת''ל, וכדדריש: והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין, אין לחלק אם בהמ''ק קיים או לא, א''ו דהאי דרשא אסמכתא בעלמא היא, וכשחרב ביהמ''ק בטלה קדושתו מה''ת, ורק מדרבנן עומד בקדושתו, והנפנה ביהודה איסורו רק מדרבנן אפילו בזמן הבית, ולכן ס''ל דלא גזרו ע''ז בחורבנה הואיל וקדושה ראשונה לא קדשה לעת''ל. עכת''ד. ותמיהני שהרי אמתני' דלא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים וכו', אמרי' עלה בגמ' (ברכות סא א''ר יוחנן לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וכו' ובזמן שהשכינה שורה, ור' יוחנן ס''ל (בזבחים קז קדושה ראשונה קדשה לעת''ל, ואפ''ה קא מפליג, דדוקא בזמן שהשכינה שורה, דהיינו בזמן שביהמ''ק קיים. וכ''כ הרמב''ם (בפ''ז מה' בית הבחירה ה''ח): בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל ראשו מן הצופים ולפנים וכו'. הרי שגם הרמב''ם דס''ל דקדשה לעת''ל מחלק בין זמן שבהמ''ק קיים או לא. וכ''כ הגאון מלבי''ם בארצות החיים (סי' ג ארץ יהודה סק''ג). וע''כ דה''ט משום שעכ''פ אין הארת השכינה בתוקף בזמן החורבן כאשר היתה בזמן שבהמ''ק קיים, (וכמש''כ לעיל אות ג), וא''כ ה''נ לר' יהודה אף דס''ל דקדשה לעת''ל, וכדדריש: והשימותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין, אעפ''כ בזמן שאין בהמ''ק קיים ס''ל שמותר לפנות מזרח ומערב. ושו''ר בתועפות ראם על היראים ח''ב (סי' תט אות ח) שהקשה על הטו''א מסברת ר' יוחנן. וע''ש. ובעיקר קו' הטורי אבן, ג''כ י''ל שאע''פ שקדושתן אף כשהן שוממין, הו''א כיון שעכ''פ אין הארת השכינה בתוקף כמלפנים, אין מורא מקדש בזה''ז, קמ''ל ומקדשי תיראו, לעולם. וכ''כ בס' ערוך לנר (יבמות ו) שדין מורא מקדש נוהג בזה''ז גם להראב''ד. וכ''כ בס' רביד הזהב (פר' בהר). ע''ש. ועכ''פ האיכא ס''ס לחומרא, שמא הלכה כרמב''ם וסיעתו דקדשה לעת''ל, ואת''ל כהראב''ד שמא במורא מקדש גם הוא מודה שיש לאסור גם בזמן הזה. ומכ''ש שנתבאר שהעיקר להלכה כהרמב''ם ורוב הפוסקים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא.

ולכן אסור להכנס בזה''ז להר הבית אפילו לאחר טבילה במנעלו ובאבק שע''ג רגליו וכו', וכן אסור להכנס להר הבית דרך טיול בעלמא, שהרי אף לגבי בית הכנסת ובית המדרש שנינו בברייתא (מגילה כח, אין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו'. וכן פסק הרמב''ם (בפ''ז מה' בית הבחירה ה''ב), שמכלל מצות מורא מקדש, שלא להכנס להר הבית אלא לדבר מצוה. וכ' הכ''מ שהמקור כנ''ל.

והנה גם זה לא הותר אף לאחר שטבל לקריו, אלא חוץ למקום העזרות, והחיל, שמשום טומאת מת צריך להזהר מאד ולהתרחק באופן שלא יכשל ויכנס למקום העזרות והחיל, והוא לא ידע ואשם ונשא עונו. ובאמת שקשה מאד לצמצם ולדעת מקום העזרות והחיל,

שאף שבשו''ת הרדב''ז ח''ב (סי' תרצא) כ', שאין ספק שהאבן הנקראת אלצכרא (כיפת הסלע) היא האבן השתיה, שעליה היה הארון בבית קדש הקדשים. ע''ש. (וע''ע בשו''ת חתם סופר יו''ד סי' רלו). אבל במקום אחר כתבנו לפקפק ע''ז, וכבר מצאנו עוררים על כך. ואף שידוע לנו שהכותל המערבי, הוא חומת הר הבית המערבית, (ודלא כמ''ש הרדב''ז שם שהוא כותל העזרה), ומשם לחומה המזרחית ת''ק אמה,
מ''מ הרי אין ידוע לנו המרחק שבין הכותל המערבי לכותל בית קדש הקדשים, ומ''ש בתוס' יום טוב (רפ''ב דמדות) שמאה אמות מבדילים ביניהם, אינו אלא דרך משל, וכמ''ש בעצמו שם, ובתפארת ישראל שם כ' שהמרחק ביניהם ס''ג אמות. וע''ע בשו''ת שאילת דוד (בקונט' דרישת ציון וירושלים די''ד סע''ג), שכ',
שאי אפשר לנו בשום פנים לכוין מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת. ע''ש. ואכמ''ל. ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי' לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ''ש בירושלמי פ''ב דמ''ק ה''ב).

וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח. והשי''ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן.

היינו, כל החשש לבקיאים הוא מפני מראית העין, שמא ההמון הנבערים שיבואו לפרוץ לקל''ה על קל''ה של העזרה החייבים בכריתות. (מניין לגזור גזירה שאין בתלמודים? אתמהה)

מתקפה חדשה של גדולי הרבנים החרדיים על הרבנים ופסקי ההלכה המתירים כניסה להר הבית. גדולי הרבנים החרדיים, הרב שלום אלישיב, הרב חיים קנייבסקי והרב עובדיה יוסף הורו לרב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, לפרסם מחדש את פסק ההלכה שעליו חתמו לפני 40 שנה מרבית הרבנים בארץ, האוסר לעלות להר הבית.

הרבנים אלישיב, קנייבסקי ויוסף, פנו לרב רבינוביץ בעקבות הפרסום ב''הארץ'' לפני כחודש, בדבר עלייתו להר הבית של הרב משה טנדלר, חתנו של הרב משה פיינשטיין, שהיה מגדולי הפוסקים החרדים האשכנזים בארה''ב בדור הקודם. הרב טנדלר אף צולם בהר ודבר עלייתו עורר הדים רבים בקרב הציבור החרדי. להר עלו באחרונה עוד כמה רבנים חרדיים ידועי שם. לפני כשנתיים עלה להר ללא פרסום גם המקובל הטברייני הרב דב קוק, הנשוי לנכדתו של הרב אלישיב.

בכרוז המפורסם עתה מחדש נכתב שחל איסור מוחלט על עלייה לכל מקום שהוא במתחם הר הבית, מחשש לפגיעה בטהרת המקום, שכן המעמד ההלכתי שבו מצויים יהודים היום, הוא של ''טמא מת'' (טמא משום שבא במגע עם מת).

בכרוז נאמר עוד כי ''ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדויק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקודש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת (מוות בידי שמים) חס ושלום לפיכך, אנו חוזרים ומזהירים על כל מה שהוזהרנו מכבר שבל יהין איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו''.

בשנים האחרונות חל שינוי גדול בעמדתם של רבנים מהציבור הדתי לאומי שהחליטו להתיר את איסור הכניסה להר הבית בדורנו. גם מספר המבקרים הדתיים בהר עלה במידה ניכרת. הסדקים הראשונים שניבעו בקונסנזוס הרבני החרדי הם שהביאו כנראה ל''רענון'' פסק ההלכה הישן.

איסור העלייה: עקב קושי לקבוע את מיקום המקדש

איסור הכניסה להר הבית, שהיה מקובל על מרבית הפוסקים החרדיים והדתיים לאומיים לאחר מלחמת ששת הימים, נובע מהיעדר היכולת לקבוע כיום את המקום שבו ניצבו בעבר המקדש וקודש הקודשים, שאליהם אסורה הכניסה שלא בטהרה. גם אלו שסברו שיש ביכולתם לזהות את האזור המכונה ''תוספות הורדוס'' על הר הבית (הבנייה שהמלך הורדוס הוסיף למתחם המקדש המקורי), אסרו על יהודים להיכנס לתחום זה, שמא יתירו לעצמם אותם יהודים לחרוג מהאזור המותר.

תשובה מתייחסת לגישה לכותל המערבי בטומאה. ולגבי כניסה להר הבית כבר נתבארו דבריו.

שו''ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כז

נשאלתי אם מותר ע''פ הדין לבעל קרי ולנדה בימי טומאתה לגשת אל הכותל המערבי שריד בית מקדשינו.

א. בתשובת הרדב''ז ח''ב (סי' תרצא) נשאל, אם מותר להכנס אל העליות הבנויות סביב לבהמ''ק, שהן בולטות לתוך אויר המקדש, על גבי זיזין וגזוזטראות. והשיב: דע כי הדבר ברור בלי ספק, שתחת הכיפה (של מסגד עומר) שם אבן השתיה, הנקראת אצלם אל צכרא, אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב, הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב, או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב, צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה, שכך היה בין הכותל המערבי של העזרה לכותל ההיכל ועובי הכותל שהכתלים נתקדשו. עכת''ד. ולכאורה משמע דס''ל שהכותל המערבי (שלנו) הוא כותל העזרה. וכן מתבאר עוד ממ''ש הרדב''ז להלן באותה תשובה: ולענין הרוחב, כבר ידעת שרוחב העזרה מצפון לדרום קל''ה אמה, וכבר נראה לעין שכותל הדרומי במקומו הוא, שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית, רואה שמשם לצד דרום הוא עמק יהושפט, ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם, גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות, וזה מורה שבנין קדמון הוא. וא''כ סוף הבנין שנקרא מדרש שלמה לצד הדרום (והוא מסגד אל אקצא), הוא סוף העזרה, והכותל ההוא בעצמו היה כותל העזרה בצד דרום, ואני שיערתי שיש בין הכותל הדרומי הזה עד הבתים והעליות אשר בצד צפון, יותר מקל''ה אמה, וא''כ אינם בכלל הקודש, ומותר ליכנס לשם. ע''כ. וידוע שכותל הדרומי הוא ממש גובל עם הכותל המערבי, וא''כ שניהם כתלי העזרה הם. וכן הבין הרה''ג מהר''ח סתהון בס' ארץ חיים יו''ד (סי' ריז סל''ט) בדעת הרדב''ז שהכותל המערבי הוא כותל העזרה. (וכ''כ בס' חיבת ירושלים עמוד רנ''ו בד' הרדב''ז). וז''ל החכמת אדם (שער משפטי הארץ סי' ח): והכותל המערבי שנשאר הוא כותל העזרה שהיה לאחורי בית קדשי הקדשים י''א אמה. ע''כ. ואם כנים הדברים הללו, היה יוצא לנו שאסור מן התורה לבעל קרי ולנדה וליולדת שטרם טבלו לטהרה לגשת אל הכותל המערבי, (וה''ה לכל הבתולות שלא נישאו שאין נוהגות לטבול אלא בערב יום חופתן, משום גדר וסייג, וכמ''ש הריב''ש בתשו' (ס''ס תכה). ע''ש). בהיות והכניסה לשם היא בתוך שטח הר הבית, ושנינו (בפ''ק דכלים מ''ח): הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. ובפסחים (סז:) וכל זב לרבות בעל קרי, מסייע ליה לר' יוחנן, דא''ר יוחנן, בעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות (מחנה שכינה ומחנה לויה). וכן פסק הרמב''ם (בפ''ג מה' ביאת מקדש ה''ג): ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לב' מחנות, שהוא חוץ להר הבית. ובמשנה למלך שם העיר על שלא הוזכר ברמב''ם גם בעל קרי שמשתלח חוץ לב' מחנות, כמ''ש בפסחים (סז:), ותירץ בס' דרך הקדש (דף ו ע''א), שסמך הרמב''ם על מ''ש בהל' בית הבחירה (פ''ח ה''ז): אירע קרי לאחד מהן, הולך במסיבה שתחת הקרקע, שהמחילות הפתוחות להר הבית לא נתקדשו. והוא מהש''ס (תמיד כז:). ש''מ דבהר הבית גופיה אסור. וע''ע בתוס' (יבמות ז:) ד''ה וראה. ע''ש. . ובאמת דלית דחש להא כלל, ועינינו הרואות שהכל באים ליראות ע''י הכותל המערבי, בם /אולי צ''ל גם/ עור ופסח בעל קרי זב וזבה הרה ויולדת יחדיו, ואין פוצה פה ומצפצף.

ב. וראיתי בשו''ת בית רידב''ז (סי' לח) שישב על מדוכה זו, וכתב, שהנה הרב החריף ובקי וכו' מהר''ר יהושע יוסף כלבו נ''י, התעורר על מה שאנו מתפללים אצל כותל המערבי. ולדעתו אסור לנו לעמוד במקום הזה, כי הכותל הזה הוא כותל העזרה, ולא כותל של הר הבית כפי שאומרים העולם, וכבר קדמו הרדב''ז בזה, והרב הנ''ל החליט כהרדב''ז בזה, אך חכמים אחרים חולקים ואומרים שהוא כותל הר הבית, וקשה עלי להכריע בזה, ובפרט שהרב הנ''ל הוא המצויין הראשון בתבל בחכמה זו בתבנית הבית וכליו כידוע לכל, ולא אוכל להכניס ראשי במקצוע גדול כזה העומד ברומו של עולם, והוא ספק איסור כרת, וגם לפ''ד הרב הנ''ל צריך להתרחק ערך ב' אמות מהכותל לעמידת רגלינו כי נשתנו הבנינים ונתקרבה עמידת רגלינו. . אך איך אפשר שגדולי עולם קדושים וטהורים שדומים למלאכי השרת לא חששו לעמוד במקום הזה וכו', ולכן נלע''ד שיש לנו לסמוך ע''ד חז''ל: הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם (פסחים סו). ומלבד זה אפילו אם האמת כד' הרדב''ז והרב הנ''ל, שהכותל הוא כותל העזרה י''ל שמכיון שידוע שאחר החורבן השליכו הגוים אשפתות ועפר וצרורות במקום המקדש ובירושלים, עד שנשתנה שטח הקרקע, כי בהיות ירושלים על תלה וההיכל על יסודותיו, ההולך מירושלים לבהמ''ק היה הולך ועולה מלמטה למעלה, כדכתיב וקמת ועלית (וכמ''ש בקידושין סט). ואילו בזה''ז הדבר להיפך שההולך מירושלים לבהמ''ק משפע ויורד מלמעלה למטה, וידוע ג''כ שכאשר חופרים בקרקע נמצאים כ''פ בתים למטה, וא''כ העפר שנשפך במקום המקדש, הוא עפר שעתיד לפנותו, כי הקדוש ברוך הוא תקיף הוא יבנה ביתו בקרוב, ואז יפונו כל אשפה וזבל ועפר וצרורות, והיום אם בקולו תשמעו, וע''כ אינו בטל, כמ''ש בסוכה (ג:). והעומדים ע''ג העפר הזה הרי הם כעומדים על גגין ועליות שלא נתקדשו, שהעפר מפסיק בינם לבין הקרקע, ולכן אנו מותרים ללכת אפילו במקום החיל. ורק על הר הקודש עצמו אסור לכנוס, ולדעת הרמב''ם יש בו איסור כרת, משום ששם מקום ההיכל, ואמרינן בפסחים (פו) מהיכל ניקום וניתיב שאני היכל וכו' הכל בכתב מיד ה', ופרש''י שההיכל נתקדשו עליותיו מגזרת הקדוש ברוך הוא. ע''ש. ולכן אף על פי שקרקע ההיכל מכוסה אסור להכנס שם. עכת''ד. ובמחכ''ת אין דבריו מחוורים, שהרי בתשו' הרדב''ז (ח''ב סי' תרצא) הנ''ל כ', וא''ת כיון דגגין ועליות לא נתקדשו, חוץ מהעליה שעל ההיכל, למה לא יהיה מותר עתה להכנס בכל העליות הבנויות בתוך אויר המקדש, דע לך כי רק העליות והגגות אשר היו בנויות בזמן שבהמ''ק קיים לא נתקדשו, אבל העליות והגגות הבנויות עתה סביב למקדש שמא בתוך אויר עזרה הם, ואויר עזרה כעזרה. ע''כ. ותנא דמסייע ליה הוא הראב''ד בפ''ג דתמיד (ל:) וז''ל: ובתוס' צרפת מקשים בשם רבינו אלחנן בן הר''י, אהא דקתני בסוטה (מא) גבי פרשת המלך, עושין לו בימה של עץ והוא יושב עליה, ופריך בגמ', והא אין ישיבה בעזרה, ומוקי לה בעזרת נשים, ומאי קושיא, הול''ל שכשיושב על הבימה הרי היא כמו גג הגבוה הרבה, ואמר רב גגין ועליות לא נתקדשו, ותירץ בשם אביו ה''ר יצחק, שכיון שלא היה דבר קבוע בעזרה שהרי רק לפי שעה היו נותנים הבימה ולאחר מכן היו שומטין אותה מיד, לפיכך אינה חלוקה משאר קדושת העזרה. ולי נראה דבלא''ה לק''מ, שאפילו את''ל שהיא בנין קבע מ''מ גג הבימה קדוש כשאר קדושת העזרה, שהרי אפילו למ''ד גגין ועליות לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותה שעה כשנתקדשה העזרה, אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר העזרה הכל קדוש, דלאו כל כמיניה להפקיע קדושת העזרה ע''י בנינו. ע''ש. (וכן הובא בדרך הקודש דף ה' ע''א בשם הגהות רבינו בצלאל אשכנזי למס' תמיד). ומעתה הדבר פשוט שאין העפר והאשפה חוצצים בין רגלינו למקום המקדש, בין במקום קדושת ההיכל ובין בכל השטח של הר הבית. וא''כ תירוץ הרידב''ז הנ''ל לא יגהה מזור, לתמיה הגדולה, שאם כד' הרדב''ז שהכותל הוא כותל העזרה, איך מצאנו ידינו ורגלינו לגשת ע''י הכותל בלי טבילה כדת. ומצאתי להגרצ''פ פראנק בשו''ת הר צבי חיו''ד (דף ער סע''ב) שסתר ד' הרידב''ז כאמור. וע''ע להגאון ר' ראובן זליג בנגיס בס' לפלגות ראובן ח''ו בראש הספר (עמוד יג והלאה). ע''ש. ובעיקר הנחתו של הרידב''ז שאדמת המקדש הוגבהה ע''י עפר וזבל שהשליכו שם הגוים, יש להעיר מדברי הרדב''ז (ח''ב סי' תרצא) הנ''ל, שכ', וא''ת איך יתכן שהאבן הנקראת אל צכרא (שתחת כיפת מסגד עומר) היא אבן השתיה, והרי שנינו (ביומא נג:), אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה שמה, היתה גבוהה מן הארץ ג' אצבעות, ועליה היה נותן, וכעת היא גבוהה מקרקעית הכיפה ג' קומות, כבר כתבתי ע''ז בתשובה אחרת כי קרקעית הבית חפרו אותה כמה פעמים לגלות היסודות, ולכן הוא נמוך הרבה ממה שהיה מקודם, תדע דאמרינן בכ''ד דהר הבית היה גבוה מירושלם, וכעת הדבר להיפך, אלא ודאי כמש''כ. ועוד אמרו הגוים שהמלכים הקדמונים היו חופרים כ''פ בקרקעית הבית לגלות מקום הארון וכו', ולכן הושפלה קרקעית הבית ונתגלית אבן השתיה. ע''כ. נמצא שאף הנחת הרידב''ז שאדרבה קרקעית מקום המקדש הוגבהה ע''י העפר והזבל שהושלכו שם, אינה מבוססת כל צרכה, אלא שהחפירות שנעשו לאחרונה מראים בעליל שצדקו דברי הרידב''ז במציאות. ומ''מ לענין דינא אין בדבריו כדי ליישב המנהג, והרי זה כמבואר.

ג. אולם האמת יורה דרכו שהכותל המערבי שלנו אינו כותל העזרה כלל, אלא חומת הר הבית, וכמ''ש כן בפשיטות הגאון בעל אבני נזר (בחיו''ד סי' תנ). וממקומו הוא מוכרע, לפי הנחת הרדב''ז עצמו (בח''ב סי' תרצא) הנ''ל: שבלי ספק אבן השתיה היא האבן שתחת כיפת המסגד, והנקראת אצלם אל צכרא. שהיתה במערבו של בית קדשי הקדשים. והנה לפי קנה מדה יש כשמונים מטר מהכותל המערבי עד האבן הזאת, שהם למעלה ממאה וששים אמה, (לפי השיעורים שכתב ידידנו הגרא''ח נאה זצ''ל בס' שיעורי תורה, שהאמה היא ארבעים ושמונה סנטימטר. ודבריו נכונים ואמתיים, ושלא כדברי החולקים עליו. ואכמ''ל. וגם לדברי החולקים עליו וסוברים שהאמה חמישים ושמונה סנטימטר, יוצא יותר ממאה ושלשים אמה מהכותל המערבי עד האבן השתיה הנ''ל). ובאמת שהדבר ברור מאד שהמרחק שבין כותל העזרה לבין אבן השתיה אינו עולה יותר על שלשים ושמנה אמות, כי אחורי בית הכפורת, שהוא בית קה''ק, י''א אמה, ועובי הכותל של קה''ק עם התא שבפנים י''ז אמה, בסך הכל כ''ח אמה, ואבן השתיה היתה במערבו של בית קה''ק, וכמ''ש הרמב''ם, וכ''כ הרדב''ז בתשו' הנ''ל, ואפילו את''ל שהאבן היתה באמצע בית קה''ק, כמ''ש בתוס' יום טוב (פ''ה דיומא מ''ב), ובס' דרך הקדש (דף כד ע''ג) בשם מהרימ''ט, מ''מ כיון שבית קה''ק כולו היה עשרים על עשרים, הוסיף מחצית העשרים על כ''ח הו''ל ל''ח אמה, נמצא שאין בין הכותל המערבי של העזרה לאבן השתיה יותר מל''ח אמות. וא''כ איך יתכן שהכותל המערבי שלנו הוא כותל עזרה, בזמן שהמרחק בינו לבין האבן השתיה הוא יותר ממאה ושלשים אמה. ועל כרחך לומר שאין הכותל המערבי הזה אלא כותל הר הבית. ודלא כד' הרדב''ז. (ובלא''ה דברי הרדב''ז בתשובה הנ''ל תמוהים במ''ש שבין הכותל הזה לבין הכיפה י''א אמה, ולא לקח בחשבון עובי כותל בית קדשי הקדשים שהיה י''ז אמה, נוסף לשטח שבין כותל עזרה לכותל בית קה''ק. ומצאתי שכבר תמה עליו בזה בשו''ת בנין ציון ח''א (ס''ס ב). גם מ''ש הרדב''ז בתשובה שם: שאם העליות בצד צפון צריך לשער מכותל מערבי לצד המזרח באורך קפ''ז אמות, והעליות הבנויות חוץ לקפ''ז אמות לצד מזרח אינם בכלל האיסור. תימה, שהרי אפילו טבול יום אסור לו להכנס לעזרת נשים, שהיא קל''ה אמות לצד מזרח, נוסף על קפ''ז אמות שיש מעזרת ישראל לכותל העזרה. וכמבואר במשנה פ''ק דכלים מ''ח וביבמות ז: ובכ''ד וצ''ע). וכן מ''ש הרדב''ז שהכותל הדרומי שבסופו נמצא מדרש שלמה, הוא כותל הדרומי של העזרה, לא יכון כלל לפי המרחק שיש מהכותל הדרומי עד אבן השתיה. וע''כ שהכותל הדרומי ג''כ, שהוא נמשך מהכותל המערבי, הוא כותל הר הבית, ומותר להתקרב לצדו, כשם שהמנהג פשוט לגשת לכותל המערבי, עם נעליים, ואילו היה זה בתוך שטח הר הבית, היה בזה איסור משום מורא מקדש (וכדתנן בברכות נד). וכן ראיתי בקובץ נועם (כרך י''א, צד מ), בשם קונט' בשעריך ירושלים, שהרדב''ז כתב כן לפי השערה בלבד, אולם לפי המדידה במרחקים שישנם בין החומות וכיפת הסלע יש לומר בבטחה שהכותל המערבי שלפנינו הוא כותל הר הבית ומותר לגשת לשם שלא בטהרה. ושכ''כ במשכנות לאביר יעקב. ע''ש. והגרצ''פ פראנק בשו''ת הר צבי חיו''ד (דף רעא ע''ב) העיר ג''כ ע''ד הרדב''ז, שהרי מקובל אצלינו משנות דור ודור להתפלל אצל הכותל המערבי, ואילו היה כותל העזרה, הרי כל טמא שטומאה יוצאת מגופו, כגון בעל קרי ונדה ויולדת, אסור להכנס להר הבית, ולכן צריך לומר שלא נתכוון הרדב''ז על הכותל המערבי הזה שאנו רואים עכשיו אלא כוונתו לכותל עזרה וכו'. ע''ש. ובמחכ''ת אין דבריו מחוורים, וסיום ד' הרדב''ז בכותל הדרומי מוכיחים ג''כ שנתכוון על הכותלים הנראים לעינינו. ואין להאריך בדברים. והלום ראיתי להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בשו''ת תפארת צבי (חיו''ד סי' כז אות יב), שכ', שאין לחשוש שהכותל המערבי אינו אלא חומת העזרה, שא''כ יאסרו כל בעלי קרי ונדות לילך סמוך לכותל והרי אינם נזהרים בזה כלל שהכל הולכים להתפלל שם ועומדים סמוך ממש לכותל. ע''ש. וכ''כ הרה''ג ר''י שווארץ בס' תבואות הארץ (עמוד שמג), שכותל מערבי דנא הוא כותל הר הבית. (וכ''כ הרה''ג רי''מ טוקצינסקי בס' ארץ ישראל). ולפ''ז נחה שקטה כל הארץ, שהואיל ומקום עמידה חוץ להר הבית אין לחוש לכלום. (וע' במאירי רפ''ב דמדות ששטח הר הבית שהיה ת''ק אמות על ת''ק אמות אינו כולל את עובי הכותלים. וכ''כ בתפארת ישראל שם). וכמ''ש רידב''ז ע''ז הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. והן אמת כי ראיתי בירחון המאסף (שנה ג גליון ג ד''ט ע''ד), שחכם א' בנה יסוד עפ''ד הרדב''ז, שנמצא שאנו עומדים בתוך החיל, והבתים אשר מאחרינו הם בתוך שטח הר הבית, לצד מערבו, ולכן יראי ה' נמנעים כל ימיהם מלגשת לשם. וחכם אחר שבחו בהמאסף (שנה ג דקכ''א ע''ד). ושוב בא רעהו וחקרו הרה''ג ר' נתנאל חיים פאפע בהמאסף ש''ג (קדושת הארץ, סי' ל, דקמ''ו ע''א), ודחה דבריו. ושם (בדף קמח ע''א) כתב, דמ''ש החכם האוסר שהכותל מערבי הוא כותל עזרה, אין האמת כן, שאינו אלא כותל הר הבית, ושכן העיד הכפתור ופרח, הובא בפאת השלחן, שכותל זה הוא חומת הר הבית. ע''ש. אמנם הרא''מ לונץ בהערה לכפתור ופרח כתב, שבימי הכפתור ופרח לא נראה הכותל המערבי כלל כי היה טמון בעפר. ויסודות הכותל נגלו ע''י שולטאן סלימאן, כמ''ש בס' אלה מסעי להרה''ג המני''ח, והובא בס' חיבת ירושלים (עמוד רנ''ב). ע''ש. אך בירחון ציון (צד מאה עשרים ושבע) כתב, שביהמ''ק כולו נגלה ע''י עומר אל כאטיב שחי בשנת ד''א שצ''ח, ושכל הסיפור שכ' בס' אלה מסעי על גילוי הכותל ע''י שולטאן סלימאן, אין לו יסוד, ושם (עמוד מאה עשרים ושנים) כ' שר' בנימין מטודילא (ד''א תתקכ''ח) התפלל ליד הכותל. (והובא כל זה בקובץ נועם כרך יא עמוד נה). ושו''ר בהמאסף בגליונות שלאחר מכן שנו''נ בזה. ועכ''פ קם דינא שהדבר ברור להתיר לגשת לכותל המערבי אף למי שטומאה יוצאת מגופו, בלי טבילה, כאשר פשט המנהג, ומנהג ישראל תורה הוא. וכל המחמיר בזה להמנע מלגשת אל הכותל בגלל סיבת טומאה היוצאת מגופו אינו אלא מן המתמיהין. והשי''ת יבנה בית קדשנו ותפארתינו וארמון על מכונו ישב אכי''ר.