''והנה זה ביד החנף האויל עוון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חשך לאור, גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד - כי איננו נחם על רעתו, והשני - כי ישנה באוולתו ביום מחר, כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו. מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו. מלבד כי יענש על דבר שקר, שנאמר (תהלים ה, ז): ''תאבד דוברי כזב'', ונאמר (משלי יז, טו): ''מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם'', כל שכן אם העוול אשר בכף רשע חברו גלוי לרבים, כי באמור אליו החנף לפני בני אדם: זך אתה בלי פשע! חילל ובזה דת ודין''.

'' וחייב האדם למסור עצמו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת. ואמרו רבותינו (סוטה מא, א) על ענין אגריפס שהיה קורא בתורה וכשהגיע לפסוק זה (דברים יז, טו): ''לא תוכל לתת עליך איש נכרי'' זלגו עיניו דמעות, ואמרו לו: אחינו אתה! באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס. אף כי היושב על המשפט אין לו לפחד מאנוש ימות, שנאמר (דברים א, יז): ''לא תגורו מפני איש''. ויש בחלקי כת חנפים אשר בם החנף נספה ואבד בעון החנופה לבד, כאשר יתבאר''.

(שערי תשובה לרבינו יונה שער ג')