מסכת גיטין דף ל ע''א''גמ'. ואף על גב דלא אתו לידיה? אמר רב: במכרי כהונה ולויה; ושמואל אמר: במזכה להם ע''י אחרים; עולא אמר: הא מני? רבי יוסי היא, דאמר: עשו את שאינו זוכה כזוכה''.
פירש רש''י: ''במכרי כהונה - ...הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני''.
יש שפירשו בדברי רש''י שאף שהפרשת התרומה כבר הופכת אותה לממון כלל הכהנים, עדיין שום כהן אינו יכול להנות ממנה. לכן עדיין מצווה להקנותה לכהן המסוים. ואילו היה רק כהן יחיד בעולם די היה בהפרשה להקנות לו את התרומה. וכמו כן הסתלקות שאר הכהנים מקנה את התרומה למכרי כהונה כבר בהפרשה.
וקשה, למה אין די בכך שהלוה מעות את אותו הכהן בכדי שיסיחו שאר הכהנים את דעתם מתרומתו? ומדוע אם כן חלקו שמואל ועולא על רב וטענו שאין במשנה רמז לכך שהיא עוסקת במכרי כהונה? והלא היא היא!
וכן הקשה הרש''ש: ''וקשה לי אפילו אינן מכריו נמי אסחי דעתייהו דודאי לא יתן לאחרים כיון דהלוום עליהם''. ומה שכתב: ''ואולי משום דהוה כיאוש שלא מדעת דלא ידעי שהלוום עליהם'' קשה, למה לא הוכיחו מכאן שרב סובר כאביי!
וביחוד קשה למאן דאמר יש ברירה, אם כל צורך הנתינה הוא רק כדי לברר מי הכהן שיהנה מממון הכהנים, הרי שמתברר למפרע כבר בהפרשה שאותו כהן שהלווהו ושעתיד להנות, הוא שקנה את התרומה!
ואולם אפשר לפרש שלדעת רב אין כלל חובה בהקנאה לכהן ודי בהפרשה. אלא שעדין זכות הבעלים לחלק לכהן שיחפוץ וצריך הוא לממש את זכותו כדי שהכהן יוכל להנות. ובמכרי כהונה כבר נעשה הבירור ואין צורך בהקנאה ממש. מה שאין כן בסתם מלוה מעות את הכהן, שעדין עשוי הוא לתת מתרומתו גם לכהן אחר, לכן צריך לתת בקנין שאין ממנו חזרה.