''נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו, אפילו גבוה מאה אמה - חייב, לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע, הני מילי לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא, והא לא מינטר''.

מדוע דבר הנמצא על גבי הטרסקל אינו מינטר?
כתב בחידושי הרשב''א: ''ואיכא למימר דטרסקל שאני שהוא קצר ביותר ואזיל מיניה אפילו ברוח מצויה ולא מינטר כלל וכמאן דלא נח דמי''.
והריטב''א סיים וכתב: ''וצ''ע'', אולי משום שדחוק לומר שגט נשמט מטרסקל ברוח מצויה אם יש לו מעט שוליים, גם יש מקומות שהם מעט סגורים ומוגנים בפני הרוח.
גם המהרש''א כתב על דברי הרשב''א האלו ''ולא כתב בו דבר המספיק... ואין להאריך בדחוקיו'', אבל גם הוא ביאר שאינו משתמר מחמת הרוח.

אמנם י''ל שאינו נשמר מהעורבים, כך מצינו במסכת פסחים דף ח ע''א: ''אמר רבא: חצר אינה צריכה בדיקה, מפני שהעורבין מצויין שם''. ובמסכת נדה דף ד ע''ב: ''הכא נמי - נימא עורב אתא ושדא''. ובמסכת כריתות דף יח ע''א: ''היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, בא ישראל ואכל את הראשונה, בא עובד כוכבים ואכל את השניה - חייב, וכן כלב, וכן עורב''. וכך יש לפרש גם את הגמרא במסכת בבא בתרא דף ח ע''א: ''פרנסני ככלב וכעורב'' – שהם ניזונים מההפקר. ומצינו שהיו חוששים לנזקי העורבים במסכת בבא בתרא דף כג ע''א: ''ואתו עורבי - אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי''. והיות שהגט נמצא במקום גבוה אין האשה יכולה לשמור את מה שעל גביו, מה שאין כן בגג שאין לו מחיצות.