אני מתהפך בקרבי. כי לעסוק בגדולי ישראל הוא פחד. ולהיכשל בביזוי חס ושלום הוא נורא. ולהיכשל במלבין הוא נורא נוראות.
בקיצור אין היתר לעסוק בענינים אלו, למי שאין מתהפך בקרבו קודם שכותב בזה. וגם לאחר שמתהפך, אני מתהפך אם הוא לתועלת. וכעת אני חושב ומקווה שיהיה לתועלת.א - דמותו של מנהיג. לענ"ד אילו הרב שטיינמן היה נחשף לפוליטיקה או להנהגת הדור - בגיל שמונים, לא הייתי קורא לו "מנהיג". אלא הוא זקן הדור שמבקשים ממנו עיצה, ומקוים שד' יהיה עימו בעצתו, ועל פיו עושים.
ואם לא היו עושים כמוהו, לא היה נחשב שמורדים בו, אלא שלא נהגו כפי עצתו. וכן לא היה שייכות בין ענין אחד שעשו כמוהו, לבין ענין אחר שלא עשו כמוהו.
ובפרט אם זקן הדור היה מודה לד' בכל רגע שעזבו את ביתו שיוכל ללמוד תורה. כי לא הרגיש שייעודו הוא ההנהגה, אלא שזוהי מצווה שכעת מוטלת עליו. .
והתקלה היחידה שעלולה לעמוד בזה הוא שיהיו כאלו שיעמדו ליד זקן הדור, ויאמרו לו: הנה לא עשו כדברך. והבזיון תלוי בקולרם.
אבל רבינו הגראי"ל שליט"א הוא "מנהיג". יכולותיו כיום להנהיג בצורה מדהימה, היא אך ורק מחמת שעשרות שנים הוא בעניני ההנהגה, בצעירותו ובשיא כוחותיו, ומכיר את כל הענינים לפני ולפנים, "ולקח אחריות" על כל מה שקורה בציבור החרדי", והשקיע בכך שעות רבות, וחש את התחושה שד' נותן ל"מנהיג" תחושת שליחות וייעוד. ואכן כל העולם כולו ראה ורואה שד' עימו, ונסיעותיו המופלגות בצורה שלא ראינו ולא שמענו בדורות האחרונים, וכו' וכו'.
אצל הגראי"ל אין המצב שבאים לקבל עיצות, אלא הוא היוזם, הוא המתעניין, הוא השואל את השאלות, ועונה את התשובות וכו'.
ואין לי ברירה אלא להעלות את חלק ב'.
ב - פלגינן. מה שקורה מולינו הוא דבר הזוי, שלולי ראינו לא האמנו. 3 קבוצות שכו"ע מודו שהינם בעלי אינטרסים מובהקים, התאגדו להילחם במנהיג.
גדול הלוחמים גדול בתורה ככל שיהיה, לא חזה את מה שאירע לו, וזהו ההוכחה הפשוטה והראשונית המוכיחה ש....
כמה שעצוב שכך אירע לו, אין אנחנו יודעים חשבונות שמים, אבל זהו המצב ש: ברור לכל ישראל כולל חסידים וספרדים שהוא "לא המנהיג". ואם הוא לא המנהיג, נמצא שהוא "נלחם במנהיג". אבל אנחנו לא מדברים עליו כלל. אנחנו עוסקים ב"בבעלי האינטרסים" שנצמדו אליו במטרה להגן על עצמם. וזה בודאי וברור שהם "מורדים" בהנהגה. כי לולי האינטרסים שלהם, ודאי היו עושים כהגראי"ל. ומצב זה ראוי שיקראו רשעים. לא מצד מרידתם האישית, אלא מצד הנזק והחילול ד' שהביאו לדור.
המלחמה איננה ש: עושים לא כמו שהמנהיג "ייעץ", אלא נלחמים בו. ולא רק שכלפי מנהיג, עשייה אחרת מדעתו זוהי מרדנות, אלא יוצאים בדיבורים נוראים על קדוש ונורא וכו'. ולא רק זה, אלא שצירפו לעצמם צעירים רשעים מחוצפים. ולא רק זה, אלא עירבו את ילדי ישראל בכל זה. הלב דואב וכואב, וקשה לי להמשיך..
ובענין הלבנת הפנים. בודאי שלא אני ולא אחד מהציבור היראים מלבד יחידים, היינו מבזים את הרב ההוא, אלא היינו יוצאים משם.
ומסיבה פשוטה, שאנחנו לא נקלקל את מידותינו אף אם יש היתר לכך.
אבל, אם הייתי רואה זאת, הייתי שמח בכך מאד.
ומסיבה פשוטה. כי כל עוד הרשעים משלים עצמם שהם "רוב", ואני עדיין פוגש הזויים כאלה, עם ישראל נמצא במצוקה גדולה.
והדרך היחידה, והכלי היחיד שנותר לעם ישראל היום, הוא הבהרה לרשעים, שהתנהגותם איננה מקובלת עלינו כלל, ואנו מוקיעים זאת.
וכבר ראינו הרבה מאד, שבראותם את הבעירה האמיתית לקנאות לכבוד הגראי"ל, שבו מדרכם הרעה.
לענ"ד בנתיים זה מספיק.
ונייחל כולנו לאור חדש על וגו'