הגאון רבי אפרים צמל - מראשי ישיבת ''אור שמח'', כיהן כמזכיר מועצת גדולי התורה • לקראת ועידת 'דגל התורה' שתתקיים בסוף החודש הוא מעניק ראיון מיוחד ועתיר גילויים מהורתה והתפתחותה של התנועה (חרדים)
תגיות: דגל התורה, ועידת דגל התורה, רבי אפרים צמל, יתד נאמן

הגאון רבי אפרים צמל - מראשי ישיבת ''אור שמח'', כיהן כמזכיר מועצת גדולי התורה מאז כינונה. הוא היה המוציא והמביא את פועלה של התנועה לאורם של רבותינו, בכל צמתיה החשובים.

לקראת ועידת 'דגל התורה' ערך עמו 'יתד נאמן' שיחה מקיפה עתירת גילויים, ממי שהיה בהורתה ולידתה של התנועה וליווה את ועידותיה הקודמות ונחוש יותר מכל, כמה ועידה זו נצרכת לימינו אנו יותר מכל.

כשהוקמה ''דגל התורה'' זו היתה מהפכה אמיתית שגדולי התורה ראו לנכון לחולל בעת ההיא...

הגר''א צמל: דומני שהצעירים אולי פחות יודעים מה עמד מאחורי הקמתה של תנועת ''דגל התורה'', ומה עמד בבסיס הרעיון שהובילו גדולי ישראל בשעתו. ההיבטים המעשיים לובנו במסגרת הועידה הראשונה שבה נשמעו ברמה דבריהם של גדולי התורה, ובמהלכה התקבצו רבים מראשוני התנועה כדי לדון איך ליישם את הרעיון בחיי המעשה. מה שברור הוא שהיום צריך את ''דגל התורה'' לא פחות מכפי שהיה צריך את הדבר בשעתו, ולא רק מהצד הפוליטי, אלא בעיקר בגלל גודל הרעיון שעמד בבסיס הקמת התנועה, שתוקפו לא פג.

מהו באמת הרעיון שעמד בבסיס הקמת ''דגל התורה''?

הגר''א צמל: רוח הדברים ששמענו אצל גדולי ישראל שעמדו בייסוד התנועה והנהגתה בימי הבראשית וכן בימים שלאחר מכן, היה כי לא מדובר בהקמת תנועה שמטרתה לפעול לטובת מוסדות או ישיבות, או לקבל מגרש זה או אחר. מנקודת ראות עיניהם של גדולי הדור שייסדוה, זה היה משהו הרבה יותר גדול שאנסה להגדירו: כשבני ישראל היו בגלות מצרים הם ביקשו מהבורא להיפטר מעול השעבוד כמאמר המקרא ''על משכבי בלילות בקשתי''. אך בעלי הנפש הגבוהה יותר, הוסיפו לבקש ''את שאהבה נפשי'' - את משה רבינו, לא רק כמנהיג לדור, אלא כדי שמשה רבינו ירומם אותם ויסייע להם לצאת מתוך שערי טומאה לחיי תורה ומצוות. כי יהודים כשהם בצרה, הם חשים בדידות, ולא חשים ב''צרת רבים''. הם אינם מרגישים חלק מציבור שלם שסובל עמהם וכמותם. לכן לבעלי הנפש היה חסר מנהיג שילכד וירומם את הכלל כולו לכדי ''אחד'' ואז יוכלו להרגיש את ''צרת הרבים''.

רק בשעת מתן תורה, כשעם ישראל היו כאיש אחד בלב אחד, זכו לקבלת התורה. כפי המתואר במדרש שבשעת מתן תורה ירדו רבבות מרכבות מלאכים שהיו להם ''דגלים'', דגל לכל מרכבה, ובני ישראל התאוו לדגל, והקב''ה נענה לבקשתם. מהו הדגל שכה התהוו לו במתן תורה?! מבואר שם שלכל מרכבה היה דגל שחיבר את מלאכי אותה מרכבה לחבורה אחת, והדגל הוא שליכדם! בני ישראל ביקשו שיהיו מחוברים גם לתורה וגם זה לזה - כפי שראו במרכבות, ולכן ביקשו את הדגל לצורך התאחדות – כדי שכל אחד יהיה חלק משלימות השבט.

אם לשפוט את המציאות באותם שנים - לפני הקמת ''דגל התורה'' ציבור בני תורה היה ציבור גדול. אך בתוך המסגרת הרחבה של היהדות החרדית, חשו כל אחד מבני התורה הרגשת בדידות, כאילו אין אנחנו נחשבים. היתה חסרה התחושה שאנו חלק מציבור גדול ומלוכד. כשמרן הגרא''מ שך זצוק''ל הקים את ''דגל התורה'', הוא אמר כי הוא בא להניף דגל מלכֵד ומאחֵד, כדי ליישר את הגב של בני התורה, ללכדם ולרוממם. לא עוד בית מדרש כאן ובית מדרש שם, ישיבה כאן וישיבה שם, אלא כולם נעשו חלק מגוף מרומם של בני תורה שתכליתו להרבות תורה וכבוד שמים באחדות.

לפני זה היתה התארגנות של אגו''י, והיו עסקנים שעשו מלאכתם נאמנה כל אחד בתחומו, אך לא היתה הרגשה ש''בני התורה'' מלוכדים תחת מנהיגות ודגל אחד משותף. זה מה שהיה ביסוד ההקמה וזה ממשיך עד היום, ביתר שאת. לכן לא פלא שההרגשה ההיא נתנה עוצמה וכוח רב לכל אחד מבני התורה. כולם רצו דגל והצטרפו בשמחה והתרגשות, כי הם הרגישו שלא רק בצד המעשי הפכנו להיות ''מאן דאמר'' נכבד וראוי כפי ערכו, אלא שאנו ציבור גדול ומלוכד תחת הדגל של התורה. ולא רק בריכוזי בני התורה, אלא אף בערים מעורבות או במקומות קטנים שהיו בהם רק מעט בני תורה, לפתע כל אחד הרגיש שייכות ל''דגל התורה'', כחלק מהתלכדות מופלאה תחת הדגל הגדול - לקדש שם שמים!

ואיך הדבר בא לידי ביטוי באופן מעשי בקרב הציבור?

הגר''א צמל: זה החל בכינוס הגדול שהתקיים ביד אליהו, שהיה לי הכבוד להנחותו. אני זוכר את ההרגשה שהיתה לכל אחד ממשתתפי הכנס, בו השתתפו רבבות שהגיעו מכל קצוות הארץ. רבים לא הכירו כלל איש את רעהו, ולפתע כולם היו עם עינים נוצצות, בהרגשת אחדות מלאה של שותפות לרעיון ולדרך. אני זוכר כיצד אחד נענע לשני בראש ואמר כי אנו משפחה אחת תחת דגל אחד. זו הרגשה נפלאה שמלווה אותי עד היום הזה, ואני חש ומתרגש על כך בדברי עמכם שוב היום על כך. היטיב לבטא זאת בשעתו בכינוס ידידינו הרב אברהם רביץ זצ''ל שזעק מקירות לבבו במעמד גדולי התורה – ''אנחנו קיימים יען כי אנו קיימים''...

לכן דוקא היום, עוד יותר מאשר בעבר, אנו חייבים זאת, כי ציבור בני התורה גדל והתרחב לבלי הכר, והוא התפזר לכל קצוות הארץ. זה הציבור הכי גדול והכי חשוב שחי את חייו היחידניים כל אחד בקהילתו וישיבתו, ומה מבטא את אחוות הלכידות והרוממות של ''עולם התורה''? איך מרגישים אחדות והשתייכות גם ממרחק של מקום? זה יתכן רק כשיש שותפות רעיונית תחת מנהיגות אחת, שייכות שיכולה להתקיים רק כשכולם תחת דגל אחד, והוא דגל התורה.

אתם מדברים הרבה על בסיס הקמת הרעיון, אבל כיום, חצי יובל אחרי, אם רצונם של גדולי התורה אכן התממש לשם מה צריכים לחזקו שוב?

הגר''א צמל: כולנו זוכרים כיצד לפני הבחירות הראשונות כולם התגייסו להצביע עבור ''דגל התורה''. איש לא האמין שיכנסו שני ח''כ, אך התגייסנו, כל אחד במקומו. אני זוכר שפניתי לאנשים שאין תורתם אומנותם, וניסיתי לדבר עמהם להצטרף לדגל התורה. רבים מהם ממש נעלבו. הם פנו אלי בתמיהה - מה אתה פונה אלי? אני חלק מבשרה של דגל התורה, כי אני שייך ללכידות הזאת שרוצה את הרמת קרן התורה והישיבות! למה אתה פונה לשכנע אותי?!

ואכן, מאז הקמתה של דגל התורה, היא נושאת בגאון את כל מערכות הדת בכל שטחי אורח החיים התורתי, והם גוררים אחריהם גם את האחרים. לכן גם היחס של הממשלה לדגל התורה, למרות שהיו רק שני ח''כ, היה כהסתכלות על ציבור עצום ומלוכד שהוא חטיבה אחת בראשות מרנן ורבנן גדולי התורה שיש להתחשב בדעתם בכל ענין מכריע השייך לאורח החיים התורני.

נפגשנו אז עם גורמי שלטון והיחס היה מיוחד. כיום אם ניגש למישהו בשירות הציבורי ומדבר על מפלגה עם שני ח''כ שזה פחות משני אחוז, זה שולי, ההתייחסות תהיה שולית. אך כשהיה מדובר בדגל התורה, לא היתה ההתייחסות לפי כמות אלא לפי המהות והאיכות של האנשים – כי מאחור דגל התורה היה רעיון ובעיקר גדולי התורה שמייצגים את עם ישראל לדורותיו, את שושלת הדורות. ההיסטוריה של עם ישראל התייצבה בפניהם במערכות הדת והתורה.

אני נזכר בועידה הארצית השנייה שהתקיימה לפני כעשור בזכרון יעקב. ישבו בה כל ראשי דגל התורה: ראשי ישיבות ורבנים לצד עסקנים וראשי קהילות, ומרן ראש הישיבה שליט''א נשא בה דברים נלהבים, שהביעו עבורנו היטב את המשמעות של דגל התורה, באומרו ש''דגל התורה איננו סתם אירגון או מפלגה, אלא גוף מלוכד שבא להרים קרן התורה ולחזק שם שמים''. כן הוקרא מכתבו של רבינו מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל, ונשא דברים מרן הגרמי''ל ליפקוביץ זצוק''ל ועוד. היתה אוירה מחשמלת שעטפה את כולם ברעיון הגדול, תחת טליתם של גדולי הדור.

באותה ועידה לאחר מושב הפתיחה ותפילת ערבית, הסתובבו הצירים ונפגשו, והיתה הרגשה מרוממת. המדהים היה כי כאן לא היו מחיצות בין ראשי ישיבות לעסקנים וכדומה, כי למרות ההבדלים – איש איש ותפקידו, איש איש ושליחותו, שאינן שוות ערך כמובן, אבל התחושה היתה ללא מחיצות, כי כולם הרגישו גאוה אמיתית והרגשת שייכות על היותם חלק מדגל התורה, כשכל אחד משמש רכיב של השלם שמשלים את התמונה הגדולה.

אבל מה זה אומר על נחיצותו של הרעיון אף בימינו?

הגר''א צמל: ישנה נקודה חשובה מעין כמותה, שאני הכרתיה היטב מתוקף תפקידי. דגל התורה בהתהוותה יצרה קירבה נפשית של כלל ציבור בני התורה לגדולי התורה. עד להקמתה, כל בן ישיבה היה לו את ראש הישיבה או הרב שלו, ולבחור מישיבת סלבודקה למשל לא היתה שייכות עם ראש ישיבת ''עץ חיים'' למשל, וכדומה. אחרי שהוקמה מועצגה''ת והתמנו ראשי ממלכת התורה, לפתע כל אחד הרגיש שייכות אמיתית לגדולי התורה כולם. לפתע קלטו שאותו גדול אינו רק ראש ישיבה בחברון או במיר, אלא הוא אחד ממנהיגיו, שכן אם הוא במועצגה''ת שאני שייך אליה, וכולנו יודעים שגדולי התורה הם המטריה המסוככת על כל פעילות התנועה ומה שהם אומרים מחייב את כולם, זה יצר קשר מיוחד בין כל שדרות הציבור לכל גדולי התורה.

אוכל לגלות, שאני שימשתי כשליח מרן הגרא''מ שך זצוק''ל לצרף חברים למועצגה''ת, והיה צריך לדון עמם על כך. לא אחת נקראתי לביתם, והיה מרגש לראות את ההזדהות העצומה שלהם. הם נתנו תחושה שהם שותפים לרעיון וכה שמחים בו, גם אצל אלה שלא התאים להם מסיבות אישיות וכדומה.

אני זוכר כיצד בכנס שהתקיים בבניני האומה היתה ממש אוירה של חג אצל מנהיגי עולם התורה. כותל המזרח היה כמו בחג ממש, כי הם ראו בחוש ובהכרה כיצד הדגל מתנוסס ומאחד ומלכד את כלל הציבור תחת מנהיגיו הרוחניים. האם צריך להסביר עד כמה הדבר נחוץ כיום?

האם מדובר רק על דברים הנוגעים לכלל מערכות היהדות, או אף לצרכי הפרט?

הגר''א צמל: אחד הדברים המופלאים שלא יישכחו ממני, היה לראות את רבינו מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל, שידוע לכל כיצד כל רגע היה מחושבן להפליא לתורתו, ואם הקדיש לנושא כלשהו זמן מה מחוץ הלימוד, מיד שילם בכך על חשבון שינה וכדומה. כשהגיע לזמן ההקמה, כל מה שהיה קשור עם דגל התורה, קיבלנו ממנו דלת פתוחה, והוא לא נתן ההרגשה שמבזבזים את זמנו. אני זוכר מאורע, שישבנו אצל אחד הת''ח החשובים מחשובי העסקנים בירושלים, שהיה מנותק מביתו כל השבוע, ולמד כל השבוע מחוץ לביתו, וכשהתבקש להרתם לפעילות התנועה, סר למרן הגרי''ש באומרו - קשה לי הדבר, כי זה שובר כל תוכנית הלימוד הרצופה... השיבו מרן הגרי''ש נחרצות - הקב''ה ישיב לך זאת באיכות הלימוד.

באחת הפעמים שישבנו במעונו, ומישהו אמר שכבר מאוחר וצריך להתפלל מנחה, הגיב מרן לפליאתנו - מי אמר שחייבים אתם להתפלל מנחה, אתם עוסקים במצוה של רבים... אינני יודע אם זה דבר הלכה למעשה, ובוודאי שרק גדולי הדור יכולים להחליט בכך ולא כל אחד לעצמו, אבל זו לנו המחשה אמיתית איך הם ראו את פעלה של דגל התורה בכל מעשיהם ואת המורשת והרוח הזו אפשר להעביר רק בוועידה ששם נדברים איש את רעהו.

כמי שהיה קרוב לגדולי התורה, הבחנתם בכך שהם חשו כי דגל התורה אינה רק מפלגה אלא תנועה רעיונית?

הגר''א צמל: היתה בעיה בירושלים עם המועה''ד שפגעו בכשרות של ירושלים שעליה היה ממונה הגר''י אפרתי שליט''א. אני נזכר שמרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל קרא לנו ואמר, שאנו בתור דגל התורה חייבים לכנס כל המנהיגים והעסקנים לאסיפת מחאה על הפגיעה בכשרות בפלטרין של מלך, והתבטא שדגל התורה צריכה לקחת את הנושא על עצמה, כי מדובר באורחות החיים, בשלטון התורה על חיי המעשה...

הוא ראה את דגל התורה כמטריה לכל חיי התורה בארצנו. ואכן עשינו באולמי זוויעהל כנס ייחודי שבו נשמע קול זעקה שהביאה למפנה ב''ה. באתי אליו ערב קודם הכנס ושאלתיו מה לומר לרבים בכנס, והנחה אותי לומר דברים נחרצים. למחרת כשהייתי אצלו שוב, ביקש לשמוע כל הפרטים, באומרו שבכל הקשור לעיקרי התורה, דגל התורה היא היא הנושאת בעול יותר מכל. וכך היה בועדה שהוקמה למניעת חילולי קברים בעכו, ששלח אותי לכהן בועדה כדי שדגל התורה תוביל זאת, שהרי זה תפקידה בכל עניני הדת.

סביב מה יש ללכד בועידה הקרובה כהמשך למה שהיה בועידות הקודמות?

הגר''א צמל: ביד אליהו היתה אוירת חג. אני זוכר שהתבקשתי להזמין את הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק''ל, ועמדנו נפעמים איך הוא דיבר בכפיפות מלאה למרן הגרא''מ שך זצוק''ל, באומרו שהוא מקבל דעתו כמי שנושא על שכמו את הדגל האמיתי של התורה בכל מערכות הדת. זו בעצם היתה שותפות עם הרעיון.

האוירה המיוחדת שגדעה לגמרי את תחושת ה''חוג'' שהיתה לנו קודם ההקמה, היתה כשכ''ק האדמו''ר מבעלזא שליט''א הצטרף לרעיון ולתנועה. וכשהזמנתיו לדבר במעמד, הזכרתי את הפסוק ''איספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח'', לסמל את הברית ואחדות המופלאה בין ליטאים, חסידים וספרדים, כשכל בן תורה חש לפתע כי הוא שייך לדגל הגדול שמטרתו להתרומם ולהתלכד כדי לקדש שם שמים בראשות מנהיגי התורה.

היום, כשהכל סוער יותר ונסיונות החיים גדולים יותר, צריך את זה הרבה יותר, לחזק ולבצר את ההנהגה והכפיפות לגדולי הדור שליט''א, כי צריך גוף שיהא האבא של בני התורה, ולא רק בצרכים ציבוריים, אלא עצם הדבר שנמצאים תחת דגל מלכד, כפי הנאמר בלמנצח ''נרננה בישועתך ובשם א-לוקינו נדגול, ימלא ד' כל משאלותיך'', שרק אם דוגלים בשם ד', אז הקב''ה נותן לנו כל המשאלות, כי כשהקב''ה הוא הדגל אז ממילא כל בקשותיך מתמלאות. דווקא בימים שהדרך קשה יותר ושאלות החיים כבדות יותר, חובה להתלכד תחת טליתם של עיני העדה שליט''א ההולכים בסערות התקופה כעמוד אש לקלוט את החיצים ולהנחות את הדרך, לבל נטעה ונתעה במדבר החיים. את זאת תחדד הועידה, ותראה שכל נאמני הדגל כפופים לדעת תורה צרופה. היא תלבן את הדרך, ותאמר לדבק טוב הוא ותחזקהו במסמרים בל ימוט - ואז לא תהיה זו ועידה טכנית כמו ביתר המפלגות, אלא כנסיה לשם שמים במטרה אחת: לקדש שם שמים, לחזק ולהתחזק בתורה כשגדולי התורה בראשנו.

• מקור: http://www.kikar.co.il/194823.html