החתיכות דמויות הפלסטיק בצורות מלבניות שמונחות על שולחנו של ד"ר סטפן רודיך מהטכניון לא נראות כמו בשורה גדולה או תחזית עתידית מהפכנית. הן עשויות שכבות פולימר שקוף או שקוף למחצה והן יוצרו באמצעות מדפסת תלת־ממד על בסיס מודלים תיאורטיים שפיתח רודיך. אבל המראה הסתמי שלהן מטעה. כל פיסה מהחומרים הללו מגלמת בתוכה מחקר רב שנים וטכנולוגיה הנדסית, שביום מן הימים ישנו את האופן שבו אנו תופסים את החומר הדומם. לכל אחת מהן תכונות מכניות וחשמליות שונות.

לחיצה בנקודה מסוימת משאירה את החומר אדיש, אבל לחיצה במקום אחר לעומת זאת כבר גורמת לכיפוף והתרוממות שלו. זה המאפיין העיקרי של החומרים האנאיזוטרופיים – תכונותיהם משתנות בהתאם לפעולה ולכיוונה. בינתיים אלו הם רק מתאבנים, רמזים לעולם החומר העתידי שמתכנן רודיך, שבשנה האחרונה מקים את המעבדה החדשה שלו בטכניון בחיפה. המחקר שלו כולל פיתוח חומרים רב־תפקודיים שישמשו בין היתר לפיתוח שרירים מלאכותיים, חיישנים ורובוטים גמישים שיוכלו לשנות את צורתם.

אחד הפרויקטים שעליהם הוא עמל בימים אלה עוסק בפיתוח חומרים אקטיביים לבידוד רעשים באופן סלקטיבי. "תחשוב שאתה נמצא במשרד שלך שקירותיו מצופים בשכבה דקה של חומר מיוחד. כאשר אתה מעוניין לבצע שיחה דיסקרטית ושאיש לא ישמע מה מתרחש בחדר, אתה יכול בלחיצת כפתור לגרום לכך שהקירות נאטמים לחלוטין לגלי קול... אני יצרתי מצב שגלי קול אינם מסוגלים לעבור דרך החומר הזה". פרויקט זה זוכה בימים אלה לעניין מצד חברות רכב אירופיות שמעוניינות לבודד את רעשי המנוע באמצעות חומרים מתקדמים בעלי משקל קל שיאפשרו חיסכון בדלק.

להמשך, במקור: http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2522161