בעולמנו ישנם אין ספור רעשים. מרעשים של הטבע ועד רעשים מכניים. מתוך האין ספור רעשים, לקחו צורת רעשים מסוימת והגדירו אותה כמוזיקה. הגדרה זו אינה שרירותית, אלא תלויה בזמן ובתרבות ובהקשר החברתי. אם כי עדיין אפשר לראות מאפיינים משותפים. איזה ספקטרום שאפשר לומר זה מוזיקה וזה לא.

מהם המאפיינים האלה? אני יתמקד בעיקר בכמה מאפיינים, ואסקר אותם בקצרה ממש. והם: פיזיקה. פסיכולוגיה. תאוריה. למעשה אפשר לומר, שיש קשר הדוק בין המאפיינים.

המאפיין הפיזיקלי: ישנם הרבה רעשים בעולם. כל רעש הוא בעצם צליל. מה שמפריד בין צליל מוזיקלי לצליל לא מוזיקלי הוא, שבצלילים מוזיקליים גלי הקול מדויקים, מה שנותן לנו יכולת לבנות הרמוניות טובות ומדויקות. מהו גל קול? גל קול הינו אנרגיה המתורגמת לצליל. ודרך פעולתה: אובייקט מסויים מתנודד לאחר מכה שקיבל מדבר מה. אנרגיית המכה, גורמת לאובייקט להתנודד, תנודות האובייקט דוחפות את מולקולות התווך. מולקולות התווך דוחפות זו את זו עד אשר הם מגיעות לאובייקט אשר ״מפענח״ את האנרגיה לצליל. גל הקול הינו גל אורכי, ז״א, שהוא מתפשט ישר לכיוון האובייקט המפענח. צורת התפשטות זו שעוברת דרך מולקולות שבעצם, כל מולקולה דוחפת את חברתה ואז חוזרת למקומה. פעולה זו היא מחזור. אנו מודדים את המחזורים האלה בעזרת יחידת מדידה הנקראת הרץ ומסומנת Hz. לדוגמא: 100Hz פירושו: מאה מחזורים בשנייה אחת. 20Hzk פירושו: עשרים אלף מחזורים בשנייה אחת. בצלילים מוזיקליים המחזורים מדוייקים (או כמעט מדויקים, במקרים מסוימים). לדוגמא: התו A (לה) באוקטבה ה4 הינו 440.0 Hz. אם נכפיל זאת נקבל את הA באוקטבה אחת מעל, A באוקטבה 5 שהינו 880Hz ואם נחלק נקבל A באוקטבה הנמוכה. וכך כל התווים. נקודה זו היא ייחודית לצלילים מוזיקליים, ועליה בנוי הסולם המוזיקלי, ושאר הנגזרים ממנו, כאקורדים ומרווחים וכדומה.

המאפיין הפסיכולוגי: מתוך כמות הצלילים האין סופית הקיימים, ישנם צלילים הנעימים לאוזן או מניעים רגשות ו/או תחושות ו/או מחשבות. הגדרה זו מרחיבה את סך הצלילים שאנחנו יכולים להגדיר כצליל מוזיקלי. לדוגמא: לפי המאפיין הפיזיקלי, רק צליל בעל מחזוריות קבועה, יחשב כמוזיקה. צליל של מנוע רכב, אינו יכול להיחשב כצליל מוזיקלי. לעומת זאת, לפי המאפיין הפסיכולוגי, יתכן מצב שבו אני יגדיר את צליל המנוע, כמוזיקלי.

המאפיין התיאורטי: צלילים שאפשר להגדיר ביניהם מערכת של קשרים מוגדרים בחוקים וכללים ברורים. את מערכת חוקים ו כללים אלו, נגדיר בשם תאוריה. התיאוריות המוזיקליות הינם תלויות לחלוטין, בהקשרים חברתיים ובהתפתחות הידע האנושי המקומי. לדוגמא: התאוריה המוזיקלית המערבית כיום רחוקה מרחק רב מהתאוריה המוזיקלית הביינמית (ימי הביניים) הכנסייתית. ושניהם רחוקות מרחק רב מהתאוריה המוזיקלית המזרחית (אסיה, בעיקר המזרח התיכון, מה שנקרא המוסיקה הערבית). המוזיקה המערבית תתמקד יותר בהרמוניה, והגדלת התזמור לכים המנגנים את המלודיה ולכלים המנגנים את הליווי, וזאת בעיקר בגלל השימוש הכפוי מה, רק בחצאי טונים וטונים שלמים, לעומת המוזיקה המזרחית אשר משתמשת גם ברבעי טונים ואף יותר, מה שנותן יכולת להתמקד יותר בשיכלול המלודיה עצמה. התאוריה תחולק להגדרת הסולמות והיחסים בין צליל לצליל, להרמוניה, ועוד.