בכף רגלו יש כריות רכות שנועדו להבליע את קול צעדיו, ביכולתו להפיל טרף השוקל פי שלושה ממשקלו, ובמכת זנבו הוא מסוגל להרוג בעל חיים. קבלו עובדות מפתיעות על מלך החיות
ה´ יתברך חנן את האריה במלכות, וברא אותו אציל במראהו, מעוטר באדרת שיער ועז מאוד, כך שכל רואיו ישוו לו הדר ומלכות. הוא מצטיין בגבורה, זריזות, עוצמה, בטחון ותעוזה. משום כך הוא מטיל חיתתו על כל חיות היער.

גובהו כמטר, ואורכו כשני מטרים. משקלו מגיע לכ- 250 ק"ג, וגופו בנוי ומותאם באופן מושלם לצורך תפיסת הציד. יש לו עצמות חזקות מאוד, שרירי חזה חזקים ומלתעות אימתניות, באמצעותן הוא רץ אחר הטרף, תופס ומכריע אותו בקלות. כפות רגליו הקדמיות עוצמתיות ומצוידות בציפורניים חזקות, באמצעותן הוא יכול להפיל ולאחוז טרף השוקל פי שלושה ממשקלו! בתחתית כף רגלו מצויות כריות רכות, המסייעות לו להבלעת קול צעדיו. גופו מסתיים בזנב ארוך, שבקצהו גוש מוקשה העטוף בגדיל שיער. במכת זנבו הוא מסוגל להרוג בעל חיים.

האריה ניחן בראיה חדה מאוד, והוא יכול לצפות בטרף ממרחק של קילומטרים. יש לציין, כי עיניו הן הגדולות ביותר מבין כל עיני הטורפים החיים על פני היבשה. בנוסף, שמיעתו חדה עד למאוד, והוא מסוגל להניע את אוזניו לכל הכיוונים. הודות לכך הוא קולט קולות, אף כאשר הוא נמצא בתוך צמחיה סבוכה וגבוהה.

במשך היום מבלה האריה עם חבריו במנוחה עצלה בלהקות של ארבעה או חמישה, ומשתעשע איתם בחורשות ובערבות. לעת ערב הוא יוצא לשחר לטרף. הוא אורב לטרפו בסמוך למעיינות, בארות ונחלי מים, ובעת שמגיע קורבנו לשתות, האריה משתטח על האדמה, מותח את שריריו, ממתין קמעא, ואז, בבת אחת, מגיח ממקום מסתורו לעבר טרפו, מנחית עליו מהלומה אדירה - והורגו.

בדרך כלל נמנע האריה מלטרוף חיות גדולות, כגון פיל, קרנף ותאו. רק לעיתים נדירות מאוד הוא עושה זאת. כמו כן, אין האריה תוקף בני אדם, אלא רק בעת שהוא רעב באופן יוצא מן הכלל.

אשת האריה – הלביאה, הינה קטנה מהאריה, ומשקלה מגיע עד לחצי ממשקלו. המאפיין הבולט שלה הוא היעדר הרעמה.

האריה נמנה על משפחת החתוליים. במשפחה זו האריות הם היחידים החיים במשפחה מאוחדת, ואף נוהגים כבוד זה בזה. לעיתים, כשעובר אחד על פני רעהו, הוא מחכך אותו לאות חיבה.

שנתם של האריות אף היא מאוחדת. הם מצטופפים זה ליד זה, ולעיתים האחד על רעהו. התנהגות זו משרה עליהם מעין חמימות, ומסייעת להם להירדם בנחת ובשלווה.

לכל קבוצת אריות ישנו שטח טריטוריאלי מסומן, אותו הם כובשים בעוז מאריות מבוגרים וחלשים יותר. הם שולטים בשטח מחייתם כל זמן שכוחם במותנם. לא אחת ניתן לצפות בעדר אריות המנסה את מזלו בחדירה לשטח טריטוריאלי של אחרים, אך עדרי הבוגרים מגנים בקנאות רבה על שטחם זה, ומגרשים בבושת פנים את הפולשים הזרים.

השגת המזון אינה מלאכה קלה בעבור האריות, אך מכיוון שהם חיים במשפחה, הציד נעשה בקבוצות. כך מלאכתם נעשית קלה ומתוחכמת יותר. אופן הציד בלהקה נעשה כך: בתחילה הם נחלקים לשתי קבוצות. קבוצה אחת מתגנבת בלאט סביב עדר בהמות אשר יעדו להם לטרף, וממתינה בצד ערפם של הניצודים. לאחר מכן מופיעה הקבוצה השנייה בפני עדר הבהמות, בחזית. הופעה פתאומית זו מטילה עליהן מורא ובהלה. הן מפנות את ערפן, ופותחות במנוסה הישר לזרועות הקבוצה המסתתרת...

מעניין לציין שרוב מלאכת הציד נעשית על ידי הלביאות, בעוד האריה רובץ ומנמנם. קורה שהלביאות מצליחות לצוד בעל חיים גדול וכבד, כמו ביזון וכדומה, אשר אין בכוחן לסחבו למאורתן, או אז "נאלץ" האריה לקום מרבצו, להוכיח גבורתו בפני סביבתו, ולגרור את הטרף למקום נחלתם.

על פי רוב, מצליחים בעלי החיים להימלט מפני טורפיהם. אך כשלהקה שלמה של אריות יוצאת לציד, היא מצליחה לצוד שנים מתוך חמישה. כשאריה בודד יוצא לציד הוא מצליח ללכוד, על פי רוב, אחד מתוך ששה. לכן יתכנו מצבים בהם לא יגיע טרף לפיהם של האריות מספר ימים. במצבים כאלה, כשאין לאריות מזון והם מגיעים לרעב גדול, הם ניזונים אף מתולעי עץ, נחשים, דרבנים ושאר רמשים אחרים.

אחת לשנתיים, באביב, ממליטה הלביאה בין 2 ל- 4 גורים, לאחר תקופת הריון של 110 יום. האם מקפידה על גידול הגורים, ובשבועות הראשונים מחביאה אותם אף מחברותיה. היא נושאת את גוריה ברכות כמו חתולת בית. היא אוחזת באמצעות שיניה בצווארו של הגור, ומגינה עליו בקנאות מפני אויביהם הרבים – בפרט מצבועים ונמרים. לעולם לא ישאירו הלביאות את הגורים ללא שמירה.

למרות העובדה שהאריות עזים, הם עדינים מאוד כלפי צאצאיהם. לעיתים ירשה אריה אימתני לגורו לשחק ואף למשוך ברעמתו ובזנבו. כל זאת, בתנאי שהוא, האריה-האב, שבע.

ארכו של הגור הרך בערך 30 ס"מ. על פרוותו ישנם כתמים כהים, מעין חברבורות, הנעלמים במהלך התפתחותו. בגיל ששה חדשים נגמל הגור מחלב אמו וניזון משאריות הטרף. כשמגיעים הגורים לגיל 15 חודשים, הם מצטרפים למסעות הציד של הוריהם.

האריה הפך לאחד מסמליו של עם ישראל, בדברים שבקדושה. שלמה המלך קבע דמות אריה ב"מכונות" שבמקדש (מלכים-א´ ז´ כ"ט), והרמב"ם כתב על צורת ההיכל: "ההיכל – היה בנינו רחב מלפניו וצר מאחוריו, כמו ארי" (בית הבחירה ד´ י´).

רבים מחכמינו התבוננו באורחות חייו של האריה, ולימדו מהם לישראל את הדרך הרצויה לעבודת ה´.
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111267

http://www.pictures.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=14170

-----

היא ניזונה בין השאר מנחשים, משפדת את טרפה בנעיצת מקור, ומנגד שומרת אמונים לבן זוגה, דואגת לילדיה ועושה חסד עם חברותיה בכל הקשור למזון. בנוסף מפתיע לגלות שהיא למעשה חירשת. כל מה שרציתם לדעת על החסידה
החסידה נמנית בתורה בין העופות הטמאים, למרות ששמה מצביע, לכאורה, על כשרות וטוהר. חז"ל אומרים כי שמה ניתן לה משום שהיא עושה חסד עם חברותיה במזונות (חולין ס"ג, א´). בעל ה"אמרי אמת" באר זאת: "מאחר שעושה חסד רק עם חברותיה ולא עם אחרים - היא טמאה".

החסידה מעתיקה את מקום מגוריה פעמיים בשנה. בחודשי הקיץ היא מתגוררת במדינות אירופה השונות, ואילו בבוא הסתיו היא נודדת דרומה, לארצות החמות.

החסידה הינה בעל כנף גדול, בעלת רגליים ארוכות ואדומות, וגובהה כמטר. היא מצוידת במקור אדום עז, ארוך, ישר וחד. אורך המקור הינו 15-20 ס"מ, מוטת כנפיה 200 ס"מ, ומשקלה נע בין 2.5-3.5 ק"ג. כל נוצותיה לבנות, למעט אברות היד וסוככות הכנף הגדולות והשחורות.

בראשית האביב, בשובן מ"חופשת החורף", בונות החסידות את קניהן במקומות שטופי שמש, לרוב על צמרות עצים גבוהים, ככתוב: "חסידה ברושים ביתה" (תהילים ק"ד, י"ז). ברבות השנים החלו רבות מהן לבנות את קיניהן על גגות בתים. בעיקר חביבים עליהן ארובות, מגדלים, עמודי חשמל או טחנות קמח העומדות בשטח פתוח. הן אינן אוהבות את העיר הגדולה, ומעדיפות כפרים ועיירות קטנות. אולם הסיבה לכך אינה נעוצה דווקא בחיבתן לטבע, אלא בעובדה כי מזונותיהן המורכבים מצפרדעים, לטאות שונות ומיני רמשים – מצויים באגמים, נהרות או באזורי ביצות, הרחק מהעיר הגדולה.

החסידה ניזונה בעיקר מחרקים כגון ארבה, חרגולים וצרצרים, אך גם מבעלי חוליות: דגים (בעיקר חלשים ומתים), צפרדעים, נחשים (כולל צפעונים), אפרוחים, נברנים ועוד. החסידה "משפדת" את טרפה בדקירת מקור. את בעלי החיים הקטנים היא מניפה כלפי מעלה, והללו נופלים ישירות אל לועה הפעור. את בעלי החיים הגדולים היא מרטשת תחילה במקורה, ולאחר מכן אוכלת אותם.
החסידות בונות לעצמן קן גדול מידות, לרוב בקוטר של מטר ומעלה, ונוהגות לשוב שנה אחר שנה לאותו הקן לאחר שהן משפצות אותו. הקן הולך וגדל במשך השנים, ועשוי לגבוה לכדי 2-2.5 מטרים. הוא עשוי מענפים וגזרי עצים, ומכוסה ומרופד בעלים, עשב וקש. זוג חסידות לעולם לא יעזבו את הקן ביחד. "הוא" או "היא" תמיד נשארים בית, על מנת לשמור על הקטנים ועל הקן. בנוסף לכך בני הזוג קשורים זה לזו למשל כל שנות חייהם, המגיע ל- 12 שנים בטבע. החסידות הגדלות בגני החיות עשויות להגיע אף ל- 30 שנה.

החסידות משמשות כהורים למופת. הן ממש מוסרות את נפשן למען גוזליהן, כל עוד הם קטנים וחסרי ישע. במשך כל הקיץ עובדים אבא ואמא חסידה ללא לאות על מנת לשמור בתורנות על הקן, לכלכל את ה"בית" ולהביא אוכל לפי הטף.

חוקרי הטבע הבחינו בתופעה מעניינת אצל החסידה: כאשר אחד מבני הזוג חוזר לקן, לאחר סיור שהיה מכוון להביא אוכל לעוללים, מתקיימת "קבלת פנים" מעניינת ביותר: שתי החסידות מתכופפות זו כנגד זו, מרימות את הראש גבוה-גבוה, ומשפשפות את המקורים זה בזה, תוך השמעת קולות חבטה אדירים. "טקס" זה נמשך 2-3 דקות. יש לציין כי החסידות עצמן הן חירשות. לאחר "טקס" חילופי הברכות עליו הן חוזרות בכל חזרה לקן של אחת משתיהן, יוצאת השנייה לדרך - זו שעד אז שמרה על המקום.

עתה מגיע תורה של הסעודה. החסידה, שחזרה הביתה בבטן מלאה, מתמתחת ומתחילה "להעלות גרה", אבל לא אל פיה – אלא לתוך הקן, שם מחכים הגוזלים הצעירים לארוחתם המעוכלת למחצה. עם גמר הסעודה עוסקת החסידה במשק הבית, בכך שהיא מנקה את הקן, מתקנת את הטעון תיקון, מיישרת את העלים; בקיצור – עקרת בית למופת.

כיום, ברוב אזורי אירופה נמצאת אוכלוסיית החסידות בירידה מתמדת, בעיקר במערבה ובמרכזה. סיבותיה של ירידה זו אינן ברורות די הצורך. חסידות רבות נפגעות מחוטי חשמל, מרכבים ומכלי טיס, אך הגרוע מכל הוא יבוש הביצות וזיהום מקורות המים. גם חומרי ההדברה שמשתמשים בהם החקלאים נגד מכרסמים "תורמים" לירידה במספרן.

מדוע העגבנייה אדומה, מה הקשר לסגולותיה האנטי-סרטניות, למה בעבר השתמשו בה כקישוט בלבד, איזה מרכיב רעיל נמצא בעגבניות ירוקות, ואיך אפשר להכין קטשופ בריאות אלטרנטיבי לילדים? כל מה שרציתם לדעת על העגבנייה
מי היה מאמין שהעגבנייה לא גדלה בארצנו מאז ומתמיד? הרי הסלט הישראלי אינו שלם ללא עגבניות. ובכן, מסתבר שהעגבניות הגיעו לחלק זה של העולם רק לפני קצת יותר מ-100 שנה. במקור הן באות מארצות אמריקה המרכזית והדרומית. באזורים בהם לא העגבניות לא היו מוכרות חשבו בתחילה שהן רעילות, ונהגו להשתמש בהן כקישוט בלבד (נשות החברה במאה ה-16 נהגו לענוד פרחי עגבניות בשערן למסיבות). לאט-לאט התחילו להשתמש בעגבנייה גם כמזון.
כיום משתמשים בעגבניות כמעט בכל מטבחי העולם לרטבים וממרחים, לפיצות ופסטות, לתבשילים, לסלטים, לפשטידות, לריבות, למיצים וכו´. ישנו מגוון גדלים וסוגים עצום לעגבניות - מהקטנות ביותר (שרי) ועד לעגבניות הענק (שמגדלים היום במהרה "תודות" לדשנים הכימיקלים הרבים). ישנם סוגים בצבעים שונים מצהבהב ועד לאדום כהה-שחרחר. רצוי לקטוף אותן כשהן מאדימות ומבשילות, אך גם אם הן ירקרקות ניתן להניחן במקום חם להבשלה (על אדן החלון, למשל). לא כדאי לאכול אותן כשהן ירוקות, מאחר ואז הן מכילות את רעל הסולנין (שעל שמו קרויה משפחת הסולניים, שהעגבנייה היא חלק ממנה).

העגבנייה עשירה מאד במינרלים (אשלגן, סידן, ברזל וכו´) ובויטמינים - במיוחד ויטמין A ו-C. היא מכילה גם רכיבים אנטי סרטניים, כמו הליקופן - אנטי-אוקסידנט חזק שגם נותן לעגבנייה את צבעה האדום החזק.
לאחרונה פורסמו מחקרים שהוכיחו כי עגבניות המבושלות עם שמן זית תורמות מאד לבריאות ועוזרות למנוע סרטן, כך שלכל אוהבי המטבח האיטלקי יש לגיטימציה להמשיך וליהנות. הבעיה היא שרבים מהרטבים מכילים חומרים משמרים, לכן יש לשים לב לתוויות או פשוט להכין לבד.

ולסיום - מתכון לקטשופ ביתי וטבעי, אלטרנטיבה בריאה לילדים

מערבבים בבלנדר, עד לקבלת עיסה אחידה, כוס של עגבניות מרוסקות (מגורדות בפומפייה), ¼ כוס שמן זית, 2 כפיות דבש, בצל קטן קצוץ, שן שום קצוצה, כף מיץ לימון, מעט מלח ומעט אורגנו. אפשר לדלל מעט במים, אם רוצים, ואפשר גם להוסיף מעט פלפל שחור, צ´ילי, בזיליקום, רוזמרין ותבלינים נוספים. יש לשמור במקרר בכלי סגור. הקטשופ יכול לשמש גם כרוטב לפסטה או כבסיס לרוטב.

אילו ויטמינים יש בתירס, ומדוע סגולותיו התזונתיות אינן עוברות אל הקורנפלקס באופן מלא? מה הקשר שלו לתעשיית הפלסטיק, ואיך ניתן לעכב את תהליך חמצונו? כל מה שרציתם לדעת על התירס
19/11/09 ורד לב

רבים רואים בתירס ירק, אך בעצם זהו הדגן הגדול ביותר בעולם. מקורו באזור מקסיקו, משם החל להתפשט ברחבי צפון ודרום אמריקה.
ניתן לנצל כל חלק וחלק מהתירס להכנת מוצרים שונים: מהגרעינים, מהעמילן, מהקלח, מהשערות, מהעלים, מהאלכוהול, מהשמן ומהסוכר שהוא מכיל. מעבר להיותו מזון טעים, מזין וקל להכנה בצורת הקלח עם הגרגירים, הוא גם משמש להכנת קורנפלור - עמילן תירס. מדובר בצורה קמחית המשמשת לדייסות ומאפים. חסרים בה ויטמינים, מינרלים וחלבונים, מאחר והיא מורכבת מן העמילן בלבד.

קמח מומלץ יותר בעל ערך תזונתי גבוה יותר הוא פולנטה - קמח תירס מלא מגרעינים שיובשו ונטחנו. בצורה זו הוא מכיל את כל מרכיביו התזונתיים. משמש להכנת ממליגה וכחומר גלם במטבח האיטלקי. יש לאחסנו במקרר, למניעת תהליך החמצון.

התירס הינו מרכיב בקורנפלקס. כאן הוא מופיע בצורה מעובדת ביותר, ואינו מהווה יותר מ-8% מהרכב המוצר. צורה מעובדת זו של מזון אינה מומלצת, מאחר ומוציאים מחומרי הגלם את כל ערכיו התזונתיים בתהליך העיבוד, ולכן יש צורך לתגבר אותו בתוספי מזון סינתטיים, שאינם יוצרים בגוף את אותה ההשפעה שיש למרכיבים הטבעיים של המזון. אפשרות בריאה אחרת לדגני בוקר היא הגרנולה, או כל ארוחה המבוססת על שיבולת שועל טבעית.

שמן תירס הוא שמן רב בלתי רווי (מה שמצביע על עדינותו הרבה בפני תהליכי חמצון). השמנים הזולים הנמכרים בסופר כבר עברו תהליך של זיכוך, ועקב כך הם כבר מחומצנים. משום כך יש לצרוך רק שמנים מכבישה קרה (ניתן למצוא בחנויות טבע ובחלק מהסופרים).

כפית שמן תירס מכבישה קרה תספק לגוף את כמות חומצות השומן מסוג אומגה 6 לה הוא זקוק ביום. יש לשמור את השמן במקום קריר וחשוך (אפשר במקרר).

פרסומת




פופקורן עשוי מגרעיני תירס מיובשים וקלויים עם או בלי שמן. בתהליך נהרסים ויטמין ה-1B והברזל.

מוצרים אחרים המופקים מתירס הם סירופ גלוקוז (להמתקה במוצרים רבים), סורביטול (ממתיק טבעי מעובד), רטבים (לסלט, לתבשילים) ומזון לחיות ולבהמות.

התירס משמש תהליכים רבים גם בתעשיית הפלסטיק, הטקסטיל, המשקאות הקלים התוססים, הסוכריות, הקרטון הגלי ועוד.

מוצר מיוחד המופק מתירס הוא דלק האתנול. זהו תוסף ותחליף לדלק המשמש אותנו כיום. בעזרת התירס ניתן להפחית את התלות בנפט וכן להפחית את הזיהום הנוצר מדלק זה. בארה"ב קיים ייצור של מכוניות המסוגלות לתפקד עם אתנול כתוסף או כתחליף לדלק הרגיל.

התירס עשיר בקרטנואידים, דל בנתרן, מכיל אשלגן, ברזל, מגנזיום, אבץ, מעט סידן וויטמיני B. ברפואה העממית נחשב התירס כמחזק כליות, ואכן צמח המרפא "זקן התירס" (הלוא הן שערות התירס) ידוע כמעודד מתן שתן, והוא טוב בין השאר למצבי הצטברויות נוזלים בגוף, בצקות ודלקות בדרכי השתן.

את התירס ניתן לאכול כאמור כשהוא מבושל במים. נסו עם שמן זית וזעתר, או עם כורכום ורוטב סויה. מומלץ מאוד!

מהם סגולותיהם התזונתיים של האגוזים, ומדוע כשהם קלויים או מומלחים הופכים יתרונותיהם לחסרונות? איך מכינים חמאת קשיו, וכמה אגוזי מלך מומלץ לאכול מדי יום? כל מה שרציתם לדעת על משפחת האגוזים
ורד לב

האגוזים הם מהמזונות הפופולריים בקרב בני האדם מאז ומתמיד, אולי בגלל שניתן לאכסן אותם לזמנים בהם אין אוכל אחר. הם מכילים עד 60% שומן בעיקר בלתי רווי (חוץ מערמונים וקוקוס), מה שיכול להוביל להתחמצנותם וקלקולם, בעיקר אם הם מקולפים. לכן רצוי לשמור אותם בקליפתם, ואם כבר לקלף, אז רק בסמוך למועד אכילתם. את האגוזים נטולי הקליפה (ברזיל וקשיו, למשל) רצוי לשמור בקירור או הקפאה, למניעת תהליך החמצון.
באגוזים יש בין 25%- 15% חלבון ממקור איכותי ביותר, המתעכל בקלות רבה יותר ממזונות מהחי. הם מכילים ויטמיני B (בעיקר B6, B2, B1) וכן ויטמין E, השומר על השמן מפני קלקולו.
פרסומת




בין המינרלים המצויים בשפע באגוזים ניתן למצוא סידן, אשלגן, זרחן, מגנזיום, כרום, אבץ וברזל.

האגוזים מהווים מזון חשוב ביותר לתינוקות, ילדים, מתבגרים, נשים בהריון, מיניקות, חולים, קשישים, צמחונים, טבעונים ושאר האנשים המעוניינים לשמור על בריאותם.

חשוב מאד לצרוך אגוזים שאינם קלויים או מומלחים, מאחר ותהליכים אלה גורמים לתהליך חמצון המשנה את איכות השמנים הבלתי רווים לרווים, והופך את האגוזים ממצב בו הם פעילים מבחינה תזונתית למצב הפוך בו הם אף מזיקים לגוף מבחינה תזונתית.

בין האגוזים נמצאים השקדים (כדאי לאכול אותם רק לאחר קילוף הקליפה החומה. מסירים אותה לאחר השרייתם במים. אפשר גם להשתמש בשקדייה), קשיו (מהם ניתן להכין חמאת קשיו - לטחון בבלנדר אגוזי קשיו מושרים ומסוננים עם מים, לפי הסמיכות הרצויה, ולהמתיק בדבש, מולסה או ריבה טבעית), פקאן (להכנת חלב פקאן יש לטחון בבלנדר פקאנים מושרים ומסוננים עם לפחות פי 5 מים, לסנן ולשתות. אפשר להמתיק), אגוזי מלך (עשירים מאוד בחומצות שומן חיוניות. מומלץ לאכול 2-1 לפחות בכל יום), אגוזי לוז, מקדמיה, ברזיל (עשירים מאד בסלניום, מינרל החסר באדמתנו. לכן יש להשלימו מהמזון), צנובר, קוקוס, פיסטוק, ערמונים (ניתן לקלפם ולהוסיפם בבישול לירקות, קטניות ודגנים. אפשר להכין פירה ערמונים או ממרח ערמונים, ואפשר פשוט לקלות, לקלף ולאכול) ובוטנים (שהם בעצם יוצאי הדופן ממשפחת הקטניות).

ניתן לשלב את האגוזים בכל ארוחות היום, אם כתוספת לסלטים חמים וקרים, כקישוט לתבשילי דגנים וקטניות, כממרח על לחם או כנשנוש.

ורד לב היא נטורופתית (N.D) ומרצה לענייני תזונה.
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111323

לא מעט אנשים אוכלים אותו ללא הקליפה מחשש לשאריות חומרי הריסוס, אבל שכרם יוצא בהפסדם. בנוסף כדאי לדעת שהוא עשיר מאוד במים, וגם באנטי-אוקסידנטים. כל מה שרציתם לדעת על המלפפון
המלפפון הוא ירק מוכר ובסיסי בארצנו החמה. הוא שייך למשפחת הדלועים (ביחד עם הדלעות למיניהן, הדלוריות והקישואים), והוא אוהב אקלים חם, כך שבקיץ הוא גדל בכיף.
ברפואה הסינית נחשב המלפפון לירק מקרר העוזר לנקות את הגוף מרעלים, לתת שתן ולהרוות את הצמא. כמו כן הוא נחשב לירק מתוק, מה שעוזר לאיברים האחראים על כל נושא עיכול והטמעת המזון והנוזלים בגוף.

הוא עשיר מאוד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים), יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קרוטן, ויטמין C ומעט ויטמיני B.

הרבה אנשים נוהגים לקלף את המלפפון, אבל אין בזה ממש צורך. ובכלל, כדאי לאכול ירקות ופירות עם הקליפה ככל הניתן, משום שהיא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון, מאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (מה שחיוני ביותר לסובלים מבעיות של סוכר כמו סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרויות לסוכר וכו´) ובנוסף מגינה על הוויטמינים המצויים ממש בצמוד לקליפה - בעיקר הוויטמינים האנטי-אוקסידנטים. רב האנשים שמקלפים פירות וירקות עושים זאת בגלל הריסוסים, אבל אנו חיים בתקופה הרבה יותר מתוחכמת בה חומרי ההדברה מגיעים ישירות עם מי ההשקיה.

אפשר לאכול מלפפון כמו שהוא, שלם, כחלק מהארוחה, וגם כנשנוש בין ארוחות. אפשר לטבול רצועות מלפפון בטחינה, חומוס, פסטו, גבינה ומטבלים שונים. אפשר לתת לילדים כחטיף או במקום שתייה (יש בו הרבה מים), אפשר לשלבו בסלטים, ברטבים, במרקים קרים על בסיס יוגורט, ואפשר גם להחמיצו.

הזנים השונים, החשיבות של ויטמין A, תחושת העפיצות, והסכנה שבאכילתו במצב בוסר - כל מה שרציתם לדעת על האפרסמון, אחד מפירות החורף המתוקים והאהובים עונת החורף בעיצומה, והאפרסמון נמצא כאן כבר מספר חודשים. מדובר בפרי החורף המתוק והזמין ביותר, שנמצא איתנו כבר מסוף ספטמבר, וממשיך להיות זמין עד מרץ.
אין צורך להגביל את צריכתו לפרי אחד ליום, וניתן לצרוך ממנו ככל שרוצים. עם זאת, אפרסמון שנאכל כשהוא בוסר מהווה "רעל" למערכת העיכול, וגורם לנזק משמעותי. כמוהו כל פרי בוסר שנאכל טרם זמנו. כיום נפוצים בארץ בעיקר זנים שעוברים תהליך של הבחלה, שלאחר מספר ימים על המדף מתרככים ומבשילים במלואם. בעבר, כשמכרו אפרסמונים ללא תהליך הבחלה מתאים, אנשים רבים חוו בעיות בעיכולם, בליווי תחושת עפיצות בפה.
לכן כדאי לאכול את האפרסמון לאחר שהוא מתרכך מעט, ובמצבו הטרי. אפשר להוסיף אותו לסלטים שונים של עלים ירוקים, וליהנות מארוחה משביעה ומזינה.
בארץ קיים מגדל אחד בלבד של פרי האפרסמון בגידול אורגני מזן "טיומף", הנמצא בקיבוץ דן שברמת הגולן. כך שבחנויות הטבע השונות בארץ מקור הפרי הוא אחיד, כך שההבדל הוא אך ורק בגודלו. הפרי האורגני מסוג "טיומף" הוא זן "עפיץ" המשווק לאחר תהליך הבחלה מלא.
ישנו גם פרי מזן "פויו" שניתן לאכלו כשהוא קשה ישירות מהעץ, ללא תהליך של הבחלה. הוא אינו נפוץ בשווקים, ונמצא בעיקר בגינות פרטיות ובחצרות. עץ פרי האפרסמון מזן ה"טיומף" חזק ועמיד יותר לשינויים, והוא מניב יבול רב. הפרי נשמר היטב בקירור לזמן ממושך. זאת לעומת ה"פויו", שאינו נשמר בקירור, ויש לשווקו מיד לאחר הקטיף. פרי מזן "פויו" מכיל גרעינים בתוכו.
האפרסמון, כמו שאר הפירות בטבע, עשיר במגוון ובשפע של ויטמינים ומינרלים. הוא הפרי העשיר ביותר בבטא קרוטן (ויטמין A) מבין פירות הארץ. לוויטמין זה השפעה חיובית על בריאות העור, הראייה, הפחתת הסיכון לסרטן, מערכת החיסון ועוד. כמותו של ויטמין A באפרסמון בינוני עומדת על כ-200 מק"ג - כמות המספקת כמחצית מהכמות הדרושה ליום לילדים, וכרבע מהכמות הדרושה לאדם בוגר.
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111422

כמה מערכות יש לנו בגוף שכל אחת עובדת בצורה מדהימה ועם מטרה מסויימת
ותמיד מדהים אותי לחשוב איך זה שהגוף שלנו כ"כ חכם ואנחנו כאלו טיפשים
כל האוניברסיטאות וכל המעבדות וכל הפרופסורים שחוקרים במשך שנים את גוף האדם, עדיין לא מכירים אותו בכהו זה
והשאלה הפשוטה ביותר שכל אחד צריך לשאול את עצמו זה, איך המוח שלי יודע לנהל את כל הגוף שלי והוא לא מגלה לי אפילו פסיק מכל החכמה שלו
חשבתם על זה פעם ?
מישהו מכם יודע איך מייצרים שערה ? כמה שערות יש לו בגוף ? איך בשלב מסויים הם מלבינות ?
איך מייצרים ציפורניים ?
איך מתוך בשר יוצאים אבני חרסינה המכונות שיניים ?
איך זה שכל גוף האדם מתחיל מתא אחד מסוג אחד שהולך ומתחלק לתאים תאים
עד שמגיע לכ-200 סוגי תאים שמכל אחד מהם יש מליארדים בגוף
ואיך כל קבוצה של תאים יודעים להרכיב אבר מבלי להתערבב
למשל ווריד הוא צינורית ארוכה שיש לה מעטפת ויש לה פנים ויש לה עוד עשרות תכונות והיא מוליכה דם ממקום למקום וכו'
אז איך אותה קבוצה של תאים שהייתה צריכה לבנות את הווריד הזה ידעה מאיפה להתחיל ולאן להגיע ואיך לבנות את הווריד ,
ומניין הוא יודע שהוא צריך להוליך דם ושיש בעולם חוק שנקרא חוק הנימיות שגורם לנוזל לטפס לאורך צינורית גם כנגד כח המשיכה ?

וכמובן שכל זה רק פיפס קטן ממה שיש לי לכתוב, ומה שאני יודע זה אפס ממה שבאמת יש
וקושיית הקושיות היא, איך זה שיש על פני הכדור הזה אנשי ברי דעת שלומדים את הרפואה הזאת ועדיין מאמינים שכל זה נעשה ספונטנית ?
מישהו יכול לענות לי ?

התה, שהתגלה בסין באופן די מקרי, עבר שינויים, שיפורים ותהפוכות עד שהגיע למעמדו האיתן הכולל מגוון עצום של סוגים ותופס שטח נכבד במרכולים. נבחין ראשית בין סוגי התה הקיימים.
התה השחור, הנפוץ ביותר, הנו בעל ארומה חזקה. מקורו מצמח הקמליה שעבר תהליך של חמצון; התה הירוק, בעל טעם מעודן, מקורו גם כן מצמח הקמליה - אך ללא תהליך החמצון; תה האולונג הוא שילוב של תה שחור וירוק; תה צמחים, בין אם משולב עם צמחי התה לעיל או לא, כולל משפחה רחבה של חליטות צמחים ופרחי בר שזכו גם לכינוי "צמחי מרפא", מאחר ומייחסים להם השפעות חיוניות ומרפאות של מחושים בגוף.

למה כדאי לשתות תה? מהרבה סיבות. הנה הן לפניכם.
מרגיע ומרענן: התה צבר תאוצה ברחבי העולם בשל תכונותיו המרגיעות והמרעננות. במקומות מסוימים בעולם אף מאדירים את משקלו ומייחסים לו ארוחה ביניים מיוחדת. הגדרות כמו "הפסקת תה" ו"שעת תה" משמשות סיבה להפוגה מפעילות ולמתן מנוחה לנפש. התה מקובל כמובן מאליו לסיום מקל של ארוחה כבדה.
מעבר לכך התה, ובמיוחד התה הירוק, נתפס בשנים האחרונות כמסייע לדיאטת הרזייה. בניגוד לגלולות דיאטה ושאר מוצרי הפלא הנמכרים לשומרי המשקל, תיאורית התה והדיאטה מבוססת על כמה מחקרים מדעיים. לתמצית התה הירוק המכילה קפאין וקטקין יש פעילות מעכבת ליפאזות ופעילות מגבירה טרומגנזה (מבלי להאיץ את קצב הלב). שתי פעילויות אלו ממריצות את קצב חילוף החומרים, ומכאן מסייעות להרזיה.
המחקרים נמצאים עדיין בעיצומם, ולכן לא ממש ברור כמה תה יש לשתות על מנת להביא להמרצת קצב חילוף החומרים באופן משמעותי, ואם שתייה של תה ירוק בכמויות אלו לא תעלה את ערך החסרונות על פני היתרונות. בכל מקרה, הפעילויות המתוארות לעיל משויכות למערכת העצבים המרכזית ועלולות להביא לעליה בלחץ דם.
תה וכולסטרול: התה הירוק כאמור מכיל כמות רבה של קטקין (ככל שהעלים איכותיים יותר ופחות מעובדים - כמות הקטקין מרובה יותר), חומר שאובחן כתורם להורדת רמת הכולסטרול. לכן מומלץ לסובלים מרמת כולסטרול גבוהה לשלבו בתפריטם היומי.
תה וסוכרת: מעבר לתרומת התה הירוק בירידה במשקל ישנם מספר צמחים שניתן לחלוט אותם לתה, ואובחנו כתורמים להורדת הסוכר בדם - ולכן מומלצים לסוכרתיים. בין הנמכרים בארץ הם חליטת מצמח הסטיביה (שעדין לא קיבל אישור של ה-FDA) הג'ימנמה, עלי זית וסרפד. למרות שהם נמכרים בחנויות באופן חופשי תחת מותגים שונים, לא רצוי לצרוך אותם באופן שוטף ללא הנחייה ויעוץ כולל המשולב עם תפריט דיאטה יומי.
תה ומחושים אחרים: כשנכנסים לעולם "תה הצמחים" מגלים כי מדובר בתורת מרפא שלמה ורחבת היקפים. דרך צמחי המרפא ניתן להתאים למגוון רחב של מחושים ומחלות צמחי מרפא שמתיימרים לרפאם. היתרון הברור הוא שמדובר בריפוי טבעי ללא המרכיבים הכימיים של התרופות הקונבנציונאליות, החיסרון הוא באי יכולת הערכת הריפוי. רמת ההשפעה של חליטות הצמחים, אם בכלל, הינה אינדיווידואלית – יכולה לפתור בעיות לאחד, בעוד האחר לא יבחין בשום תרומה.
מאחר ומדובר בנושא נרחב מאוד, אתייחס להלן רק לסוגיות בריאותיות קלות ולחליטות שכיחות יחסית על מדפי המרכולים. חלק מהחליטות מגיעות מוכנות כשקיקי תה, וחלקן כצמחים מיובשים, אותם יש לחלוט במים ע"י מסננת מיוחדת. יש להיזהר כמובן מתולעים, לכן חייבים להשתמש במסננת משי שתסנן את החרקים, באם ישנם.

להלן נבדוק אילו סוגי תה מועילים לבעיות השונות:
חיזוק המערכת החיסונית - תה אכינצאה, ג'ינסנג, חליטת פקעת ורדים ותה קינמון (עוזר לחימום הגוף לסובלים מקור); הצטננות ושיעולים - תה מרווה, איקליפטוס וטיליה; ניקוי הדם והכבד (חשוב מאוד למאמצי דיאטת חלבונים או צרכני ממתיקים מלאכותיים) - חליטת שן הארי (מנקה גם את הכליות) וחליטת גדילן; גזים, כאבי בטן ואי נוחות בעיכול - תה שומר, אניס, קמומיל וטיליה; מתח, נדודי שינה וחוסר רגיעות - תה קמומיל (בבונג), לואיזה וחליטת קורנית או מליסה; בחילה - תה נענע, זנגביל ומנטה; ליחה - חליטת טיליה, תה מנטה, מרווה ואיקליפטוס.
מאחר והמחקרים בנושא עדין לא הסתיימו, לא ברור עד כמה נוגדני החמצון שבתה תורמים, בשעה שמרכיבים אחרים שבו מזיקים. לכן רצוי לצרוך את התה במתינות: לא יותר מ-3 כוסות ביום של תה ירוק או שחור.
יש לקחת בחשבון, שכוס של תה שחור או ירוק אינה משתווה לכוס מים מהיבט דרישת כמות הנוזלים שהגוף זקוק. להפך, הוא גורם מכיל קפאין ולכן "מייבש". לכן מומלץ לשתות תוספת של כוס מים על כל כוס תה (או קפה).
כמו כל משקה אחר, אין לשתות את התה במהלך ארוחה: יש להניח למזון לעבור חלק מתהליך העיכול, וכך לאפשר עבודה יעילה של האנזימים בפירוקו. הימנעות משתייה בטווח של חצי שעה לפני הארוחה עד חצי שעה לאחר הארוחה תביא לעיכול אופטימאלי של המזון. ההפרדה בין ארוחות ושתייה אף תורמת לתהליך ההרזיה (וזה אולי יותר ישכנע אתכם לאמץ את הרעיון).

כמו קפה, גם תה המכיל קפאין אינו מומלץ לשתיה לפני השינה. מאחר ותה ירוק מעודד את המטבוליזם אין לשתות אותו לבד, ללא ארוחה, על קיבה ריקה.





יתרונותיו הרבים של התה אכן משווים לו מעמד של מקור תזונה חיוני בתפריט היומי. מעבר להנאה הבסיסית שבשתייתו, ולתחושות שהוא משאיר אחרי, הוא עמוס בתועלת תזונתית שאינה בטלה מול מאכלים אחרים. התה מכיל מגוון רחב של ויטמינים ומינרלים. מעבר לכך התה, ובעיקר התה הירוק, הינו מארז של מעולה של חומרים נוגדי חמצון (המגיעים מריכוז גבוה של פוליפנולים, ככל שמדובר בתה ירוק איכותי יותר) העוזרים במניעת נזקים הנגרמים מתהליכי חמצון. היעילות של חומרים אלו עולה על זו של ויטמינים, ולכן מייחסים לתה חשיבות רבה במניעת מחלות.

אך לתה יש גם חסרונות. הוא מכיל כ-4% חומרים מזיקים לבריאות, ביניהם גם קפאין (בכמות של כ-50% מהקפאין שבקפה). בנוסף לנזק הידוע מקפאין חומרים אלו מעוררים את מערכת העצבים המרכזית, מרחיבים את הסמפונות ומשתנים. לכן, צריכת יתר והגזמה לא ימצאו את מקומן גם פה.
בכתבה הועלו תרומות רבות של התה, וכולן בהסתייגות, לאור העובדה שכל המחקרים עדיין בעיצומם. אין זה מונע מכם לפקוח עיניים, ולבחון ברמה האישית איך זה משפיע על גופכם.

אוסנת הראל היא יועצת בנושאי תזונה. לאתר הבית שלה הקליקו כאן

סיסמאות הבריאות על מוצרי המזון מכילות לא מעט שקרים קטנים. בואו לגלות מה באמת מאחורי הביטויים "חטיף אנרגיה", "עשוי מחומרים טבעיים", "ללא תוספת סוכר", "ללא שומן טראנס" ורבים אחרים

נתוני התחלואה וההשמנה בעולם חייבים את ערכם הגבוה לתעשיית המזון המעובד. מקדמי המכירות מקפידים על תאום דינמי עם דרישות האוכלוסייה ומגבירים את היקף המכירות דרך הצהרה על תרומה בריאותית אפשרית של המוצר.
בצד השני, הצרכנים בוטחים בסיסמאות המסוגננות והמשכנעות על האריזות, שכן הן יוצרות תחושה שעברו תהליך בקרה בידי סמכות כלשהי. הם בוחרים מוצרי מזון לפי הרושם שמעניקה הסיסמה, פוסחים על בדיקת המרכיבים, ובסופו של דבר רוכשים אוכל מעובד במקום מזון איכותי.
ההיגיון הפשוט מניח שסיסמה גדולה לא תהיה שקרית. אם יש משהו שנועד לתעתע, מוטב שיצוין באותיות קטנות, כדי שלא ניתן עליו את הדעת. גישה זו לרוב נכונה, אם לא לוקחים בחשבון אפשרות נוספת: פרסום אמת חלקית בלבד, ואת שאר חלקיה להציב במקומות חבויים.

לא תמיד מדובר בתעתוע מכוון, ולפעמים מטרת היצרן כנה מלכתחילה. הבעיה היא איך המסר נתפס בציבור. ולעתים המסר משנה את תדמית המוצר לחלוטין. לכן, לא חשוב אם הגישה תמימה או לא. לנו הצרכנים חשוב להבין את הדברים הנאמרים. איך זה בא לידי ביטוי? האם גם אתם נופלים בפח? שווה לבדוק.

1. "חטיף אנרגיה". אין זה מונח שקרי. חטיף אנרגיה הוא חטיף שמספק אנרגיה. העניין הוא שכל מוצר שמכיל פחמימות או שומנים מספק אנרגיה, ולכן ההצהרה הזו לעולם לא יכולה להיות שקרית, אפילו אם יכיל סוכר מזוקק, שומן מוקשה או שומן רווי. העניין הוא שחטיף אנרגיה נתפס כחטיף בריאות המשפר את רמת האנרגיה לאורך זמן, ובפועל אין זה כך. מבדיקת תכולת מרכיבי חטיף הנמכר בשוק, שני הרכיבים הדומיננטיים הם סוכר וקמח חיטה מעובד. לכן הערך הגליקמי של החטיף גבוה לפחות כמו של כל ממתק, ותרומתו לאנרגיה מחזיקה לא יותר מכמה דקות. לאחר מכן הוא רק מגביר את תחושת הרעב.

2. "עשוי מחומרים טבעיים". סיסמה נכונה בהסתייגות, כי התפיסה שנוצרת היא שכל מרכיביו של המוצר טובים לבריאות כיוון שמקורם מהטבע. בין מרכיבי מוצר שמחזיק בסיסמה זו נכללים אמנם שיבולת שועל, צימוקים ואגוזים, שהם ללא ספק רכיבים טבעיים, אך גם כוללים שומן צמחי מוקשה חלקית. מרכיב זה מיוצר באופן מלאכותי בתוספת כימיקלים ולכן רמת הטבעיות שלו מוטלת בספק. שמן צמחי מוקשה (או מוקשה חלקית) הינו מקור להיווצרות שומן הטראנס המזיק לגוף, ולכן מוציא את המוצר לחלוטין מקטגורית הבריאות.

3. "רק 19 קלוריות ליחידה". לאור ההצלחה של הספרה 9 בתחום המחירים לצרכן, צצים ומתגלים מאכלים רבים עם רמת דיוק מגוחכת סביב הספרה 9. התעתוע האמיתי ברוב המוצרים המנפנפים בערך קלורי הוא באיכות. הצרכנים קונים אותם כי "זה רק 19 קלוריות ליחידה" בלי לבדוק את האיכות ואת התכולה. רק לאחר חיסול חבילה שלמה בלי להרגיש, הצרכן מגלה שאכל 'אוויר', ולא רק שלא שבע אלא להיפך. הסיבה היא כי התהליך שדוחס אוויר לדגנים מעלה את ערכם הגליקמי ומוריד את רמת השובע.

4. "ללא תוספת סוכר". שוב סיסמה נכונה כביכול, שמעבירה לציבור מסר כאילו מדובר במוצר דל קלוריות נטול סוכר ומומלץ לסוכרתיים. מוצרים כאלו מבוססים לרוב על ממתיקים כמו מלטיטול, סורביטול וכו', המכילים 2.5-3 קלוריות לגרם. לדוגמא: 100 גרם עוגיות ללא סוכר מכילות לפחות 20 גרם ממתיק, ששווה ברמתו ל-15 גרם סוכר רגיל. לכן למרות שמדובר במוצר "ללא סוכר", אין הבדל מהותי ברמת הקלוריות שבו ובהתאמתו לסוכרתיים.

5. "ללא שומן טראנס". המשמעות היא שאין במזון חומצות שומן צמחיות בלתי רוויות שעברו תהליך הקשיה (חמצון). נהוג לבלבל שומן טראנס עם שומן בכלל, ולרוב חושבים שמדובר במוצר נטול שומן. אבל בהחלט יכול להיות שם שומן רווי שגורם לעליית הכולסטרול. למשל הנקניקיות שמצהירות זאת מכילות 20% שומן ואילו שוקולד עם הצהרה דומה מכיל 34% שומן, מתוכו 22% שומן רווי.

6. "עשוי מקמח מלא". לפי שיטת הדיווח בארץ, גם מוצר שמכיל כמעט 50% קמח לבן יכול להתהדר בתווית האמורה. התקן הישראלי מאפשר ליצרנים לרשום "לחם מלא" ללחם שתכולת הקמח הלבן בו פחותה מ- 49%. מי שמתייחס רק לנתון זה וחושב שהוא אוכל לחם בריא עם סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים, יכול למעשה לקבל רק מחצית מהכמות. השאר יהיה מקמח לבן ומזיק.

7. "חטיף דגנים לתזונה נכונה". נהוג לחשוב שמדובר במוצר בריא כי דגנים משתלבים עם בריאות. אך חשוב לדעת שכדי שהמוצר יהיה באמת בריא, על הדגנים להיות מלאים בלבד. מרכיבי החטיף הטוען שהינו חלק מתזונה נכונה כוללים אמנם דגנים מסוימים (במשפחת הדגנים נכלל גם קמח חיטה לבן) אבל לא מלאים, ובנוסף הוא עמוס בסוכר מעובד ומכיל שומן מוקשה, כך שהמוצר כלל לא משתלב עם תזונה נכונה.

8. "ללא כולסטרול". סיסמה שבוודאי נכונה שכן אף יצרן לא יתעתע בנושא טעון סיכון, וגורמת להסיק שהמוצר מתאים לבעלי כולסטרול גבוה. לא תמיד ידוע שהגוף מייצר כולסטרול בדם גם כשאין כולסטרול במזון, ולכן הכולסטרול הרשום על גבי המוצר אינו מהווה מדד להשפעתו. אם נסתכל בפירוט מרכיבי חטיף הבוטנים המחזיק בסיסמה, נגלה שם כמעט 10% שומן רווי. שומן רווי הוא האויב האמיתי של הלב, וגורם לסתימות עורקים. הוא זה שמביא בסופו של דבר לכולסטרול גבוה בדם.

9. "עתיר בסיבים תזונתיים". נכון, סיבים תזונתיים הם מרכיב נדרש בכל תפריט לתזונה בריאה. דגני הבוקר המחזיקים בסיסמה זו אכן עתירים בסיבים תזונתיים, אך בסיבים תזונתיים סינתטיים או כאלו שמקורם בסובין. הסובין הינו מזון מעובד, המופרד מגרעיני התבואה ומכיל פיטאטים המקשים על ספיגת מרכיבים מזינים חיוניים כמו ברזל, אבץ, סידן ומגנזיום, וגורמים לתסמונת המעי העצבני. ההמלצה המקורית על הוספת סיבים לתזונה בריאה מכוונת לסיבים התזונתיים הטבעיים, אותם ניתן למצוא בגרעני החיטה המלאה.

ואיך נזהה מוצר בריא? לפי רשימת המרכיבים. ככל שהרשימה ארוכה ומכילה חומרים בלתי מזוהים, כך יורדת ההסתברות שהמוצר יהיה בריא יותר. סדר המרכיבים מעיד על כמות המרכיבים, לפי סדר יורד. כלומר, אם סוכר הוא המרכיב הראשון ברשימה, הוא המרכיב העיקרי במוצר.

זאבי הגולן: טורפי העל של ישראל

שרידי צבאים שנטרפו ודיווחים של בוקרים על "כלבים גדולים" שטרפו עגלים. הסימנים היו ברורים: יש זאבים בגולן. במחקר של 13 שנה למדנו עליהם רבות, הבנו איך להגן על העדרים וחיות הבר, ולמנוע הרעלות של פורעי חוק, שפוגעות בחיות רבות אחרות. הרווחנו אוכלוסיה בריאה ומשגשגת של זאבים מקומיים. כי למרות השיניים, גם הם זקוקים להגנה

פרץ גלעדי, טבע הדברים פורסם: 05.03.10, 10:43

כמחצית ממיליון הדונמים של הגולן הם שטחי מרעה. השאר הם שטחי אימונים של הצבא, יישובים שבהן מתגוררים כ-22אלף תושבים ושמורות טבע. בכל המערכת האינטנסיבית הזאת חיים גם זאבים. בעזרת חושים חדים, זהירות וכושר הסתגלות הם מצליחים לשרוד ולהקים את הדורות הבאים.

הגילוי של הזאבים החל בצבאים - יותר נכון במגמת הירידה במספרם. באמצע שנות ה-80 נספרו בשטחי הגולן למעלה מ-5,000 צבאים. מתחילת שנות ה-90 החל מספר הצבאים לרדת, בניגוד לכל המחקרים ותחזיות החוקרים. בספירת הצבאים האחרונה, שנערכה בשנת 2009, אותרו כ-160 פרטים בלבד.

הסיבות לירידה הדרמתית במספרים שונות, ובחלקן לא ידועות, אך בתצפיות של פקחי הרשות וחקלאים נראו יותר ויותר תנים וזאבים רודפים אחרי צבאים, וכן נראו שרידי צבאים ליד מאורות זאבים. הקשר בין הזאבים לצבאים אמנם לא נבדק באופן מדעי, אך ניתן להעריך שיש כאן מערכת אקולוגית של טורף ונטרף.

בעיית הזאבים מול מגדלי הבקר החלה להתעורר באמצע שנות ה-90. במהלך סיורי הבוקר החלו המגדלים לגלות עגלים שמתו בצורה לא טבעית, עם סימני טריפה עליהם. גם פרות נמצאו מתות, בעיקר בשעת ההמלטה או מיד לאחריה. בנוסף נמסרו דיווחים מבוקרים על "כלבים" גדולים עם סימנים חיצוניים, כולל הליכה והתנהגות שלא דומים בדיוק לכלב משוטט. שחיברנו את כל הנתונים ולמדנו אותם הבנו שמדובר בזאבים.

כדי למנוע מהחקלאים לקחת את החוק לידיהם ולפזר רעל בשטח וכדי לנסות ולהבין את הבעיה וכיצד ניתן לפתור אותה, הוחלט ברשות ללמוד את הנושא ולערוך מחקר מקיף.

זה היה שיתוף פעולה בין הגופים הירוקים - רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע - המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות וארגון אמב"ל (ארגון מגדלי בקר לבשר). צוות היגוי בשיתוף עם אקולוגים מהאקדמיה גיבש את מטרות המחקר ואופיו. בין הנושאים היה גם בדיקת אמצעי ההגנה כנגד טריפות, שנועדו להרחיק את הזאבים ולמנוע מהם מלפגוע בפרות ובעיקר בעגלים אחרי ההמלטה.

הזאבים

טורפי העל של ישראל

הזאב (canis lopus) שייך למשפחת הכלביים מסדרת הטורפים. מהמשפחה הזאת מוצאים בארץ את מיני השועל והתן הזהוב - כולם כמובן מוגנים על פי החוק. פרט לנמר, שלמעשה נכחד כאן, הזאב הוא חיית הבר הגדולה בארץ. בדיקה גנטית של הזאבים בגולן הראתה שהם וזאבי הדרום והערבה בני אותו המין. ההבדל ביניהם אינו גנטי אלא במופע שלהם. זאב הגולן גדול וכבד יותר. משקלו הממוצע של זכר בוגר הוא 28-30 ק"ג, ומשקלה של הנקבה 22-24 ק"ג. הזאב הדרומי קטן יותר. הזאב הצפוני כהה יותר ובעל פרווה סמיכה יותר. לזאב מראה אופייני שמבדיל אותו מכלביים אחרים. הלסת התחתונה שלו בדרך כלל לבנה, עם "סינר" לבן שיורד מטה ועולה גם על חלק מהלסת העליונה. עיני הזאבים שונות מעיני הכלבים, ומבטם פראי ואציל. תנועת הזאב זהירה, והוא נע באזורים נמוכים ופתוחים. מדי פעם הוא עולה לתצפית למקום גבוה וממשיך הלאה. 42 השיניים שבפיו כוללות ניבים חזקים וארוכים.




כדי לקבל תשובות לשאלות המחקר לכדנו ומשדרנו זאבים במטרה לעקוב אחריהם. לכידת זאב היא משימה לא פשוטה הדורשת מיומנות ובעיקר סבלנות. התחלנו להתחקות אחר סימני הזאבים בשטח ולהציב מלכודות רגל. המלכודות האלה מרופדות בגומי וננעלות בעזרת קפיץ על רגלי הזאב מבלי לפגוע בו. פעילות הלכידה דרשה שעות עבודה רבות מסביב לשעון ושחרור חיות אחרות שנלכדו, כמו תנים, שועלים, חזירים ונמיות.

מיד עם לכידת הזאב הרדמנו אותו, ובזמן הקצר שהוא ישן לקחנו דגימת דם, שקלנו אותו ומדדנו נתונים שונים (אורך הניבים, אורך הגוף, גודל כף הרגל וכו'). לאחר התקנת הקולר עם המשדר על הצוואר הוא שוחרר במקום שבו נלכד. לכל משדר יש תדר משלו, וכך ניתן לעקוב אחר הזאב בעזרת מקלט ואנטנה.

במהלך שנות המחקר (1999-2002) נלכדו לא מעט זאבים שסיפקו לנו מידע חשוב מאוד. בעזרת המעקבים הגענו פיזית לרובם, ואף לחלק מהמאורות.

"אדם לאדם זאב" - משפט מוטעה מיסודו
הזאב הוא חיה חברתית שחיה בלהקה עם הייררכיה ותפקידים מסודרים. המשפט השגור "אדם לאדם זאב" מוטעה ביסודו. בלהקה ממוצעת יש בדרך כלל שניים עד שבעה פרטים מעל לגיל שנה. המספרים משתנים בהתאם לעונה. בכל להקה קיים הזוג השולט (אלפא) שרק הוא מזדווג. גם בוגרים "רווקים" יכולים לחיות בלהקה.

עונת ההמלטות מתחילה בדרך כלל במרס, וגודל שגר הוא בין ארבעה לעשרה גורים. בגיל שלושה חודשים הגורים מתחילים להתלוות להוריהם. עד אז הם נחבאים במאורה ובסביבתה בהשגחת "שמרטף". הם נמצאים עם ההורים עד גיל שנה, ואחר כך יוצאים בדרך כלל לדרך עצמאית.

הזאב פעיל בעיקר בלילה. לכל להקה יש נחלה משלה שגודלה משתנה בהתאם לזמינות המזון, מספר להקות הזאבים, הפרעות האדם בשטח וכו'. בגולן גודל הנחלה כ-45 קמ"ר (נחלה באלסקה או במונגוליה יכולה להשתרע על פני מאות קילומטרים רבועים). הזאב מסמן את הנחלה באמצעות גללים, שתן ויללות אופייניות.

הזאב אוכל בדרך כלל בשר שאותו הוא טורף - מעגלים וצבאים ועד שפני סלע. עם זאת, הוא גם יכול לאכול פירות. הוא אינו חייב לאכול כל יום. בתקופה שיש גורים צעירים הבוגרים אוכלים כמות גדולה יותר של מזון, ואז הם מקיאים אותו, מעוכל למחצה, עבור הגורים.

לזאב יש חוש ריח מפותח במיוחד. הוא יכול לזהות בקלות טיפת זיעה של האדם שהציב את המלכודת על הקרקע, וכמובן את טביעת ידו של האדם שהציב את המלכודת. חוש הראייה של הזאב פחות מפותח. גם לצבע יש פחות משמעות, מכיוון שכמו הכלבים הזאבים מבחינים בצורה חלשה בין הצבעים במהלך היום, וטוב יותר לקראת השקיעה.

לציד הם יוצאים בחבורה, ונוקטים בטקטיקה שבה הרודפים מתחלפים ומתישים את הנטרף. כאשר הזאבים מבינים שיחסי הכוחות בינם לבין הנטרף (כמו חזיר בר גדול) אינם לטובתם, ושיש סיכוי שייפגעו, הם מוותרים ומחפשים לעצמם קרבן נוח יותר. הם גם מעדיפים שלא להתעמת עם כלבי השמירה שנמצאים בקרבת עדרי הבקר.

גדרות, כלבים, אורות ורעש - הכל עובד
עלות ולד של עגל מוערכת ב-3,500 שקל כך שטריפות של עגלים הסבו נזק כבד למגדלים. נבדקו כמה אפשרויות להפרדת העדר מהטורפים ולהגנה עליו.

החלקות שבהן הפרות ממליטות גודרו בגדר אוסטרלית צפופה וגבוהה. חלק מהגדרות גם חושמלו כדי שהזאבים יקבלו מכת חשמל לא מסוכנת, שתבהיר להם שלא כדאי לעבור את הגדר או לטפס עליה. כיום, לרוב המכריע של העדרים בגולן יש כמה חלקות מיגון.

נושא נוסף שנבדק והוכח כיעיל הוא הצבת כלבי שמירה על העגלים. בתחילת שנות ה-90 החל עומר ויינר, בוקר מקיבוץ מרום גולן. לגדל כלבים מהגזע פירנאי ענק והוכיח שבתהליך נכון של הכנת הכלבים מתקבלות תוצאות טובות. בתהליך ההתאמה הורגל הגור לעובדה שהוא חלק מהעדר שעליו הוא שומר. הכלב לעולם אינו עוזב את העדר, והוא מרחיק כל טורף שמתקרב אליו. רוב בוקרי הגולן מחזיקים בעדר כמה כלבים. בסך הכול יש כיום כ-150 כלבים שעושים מלאכה טובה.

(צילום: פרץ גלעדי, רשות הטבע והגנים)

אבל הכלבים האלה גורמים לבעיות אחרות בהתנהגותם: לא תמיד אפשר לחסן אותם מכיוון שקשה לתפוס אותם, וחלקם טורפים חיות בר כמו צבאים למרות העובדה שהמגדל דואג להאכיל אותם בשטח באופן קבוע. אמצעים נוספים להרחקת הזאבים מהעדר נבחנו ונמצאו כטובים בחלקם: השמעת קולות מצוקה של זאבים, יללות, תאורה בשטח, תנועה בלילה עם אורות ורעש וכו'.

אם בשנת 1999 דווח על 200 טריפות בקר ועשרות טריפות צאן, בשנת 2008-9 הגענו ל-80-100 טריפות בקר וכמעט לאפס טריפות צאן. כאמור, כמו חיות בר אחרות הזאב הוא חיה מוגנת, והפגיעה בו אסורה לחלוטין. במקרים מיוחדים, לאחר שננקטו כל האמצעים הדרושים, בחלקות המלטה שבהן יש עדיין טריפות יורים הפקחים או הבוקרים - לאחר שקיבלו היתר מיוחד - בזאב הטורף.

וכל זה חשוב ביותר משום שהבעיות עדיין לא הסתיימו, ומדי פעם לוקח חקלאי את החוק לידיו ומפזר רעל בשטח. הבעיה היא שתמיד יודעים איך מתחילה הרעלה, אך לא כיצד היא מסתיימת ומה שיעור הנזק שהיא גורמת לחיות הבר. לצערנו לא ניתן תמיד לתפוס את המרעיל או להוכיח את אשמתו בבית המשפט. לכן, כדי למנוע הרעלות צריך הסברה, הרתעה ובעיקר שיתוף פעולה הדוק. הבוקר חייב להבין שהגנה על העדר היא חלק מתהליך הגידול, והיא באחריותו הבלעדית. לא מעט בוקרים הפנימו את העובדה, ומספר הטריפות בעדרים שלהם בטל בשישים.

אז מה מצב הזאבים כיום ומה צופה להם העתיד?
כיום יש בגולן כ-15 להקות זאבים שמונות בסך הכול כ-100-120 פרטים. האוכלוסייה הזאת פחות או יותר יציבה לאורך השנים האחרונות. מספר הטריפות הממוצע כיום הוא 80-100 בשנה. ניתן לומר בוודאות שככל שמושקעים מאמצים למגן ולשמור על הבקר, מספר הטריפות פוחת. בשנים האחרונות מתפשטים הזאבים ועוברים לטריטוריות נוספות במרחבי הגליל.

לכידה ומשדור זאבים נעשים באופן מתמשך וקבוע כדי להחליף זאבים ממושדרים שנמצאו מתים מסיבות שונות. אנחנו משתדלים למשדר כ-10–12 פרטים בשנה. כך עוקבים אחריהם, מונעים טריפות ושומרים את היד על הדופק, לפני שלוחצים על ההדק.

פרץ גלעדי הוא איש רשות הטבע והגנים במרחב גולן
הכתבה המלאה פורסמה ב"טבע הדברים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857659,00.html