עצם הביקורת של רב אשי על דברי רבא ללא המשך מסוג "אמר לך רבא ..." אומרת כי דברי רבא נדחו ע"י עורכי התלמוד. ורק דעת רב אשי נקבעה להלכה.

הנה לך עוד מקור לדברי רש"י הפוסל את בן דורתאי מכל וכל.

ממלא מקומו של רבי יהודה הנשיא (ראה במסכת כתובות דף קג ע"ב) במסכת עירובין דף סה ע"ב: "לכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן. אתו שיילו לרבי אפס".

חביריו של רבי יאשיה, במסכתות סוטה דף כה ע"א; וסנהדרין דף פח ע"ב.

מוריו של רבי אלעזר ברבי יוסי, במסכת נדה דף נח ע"א.

וראה בירושלמי מסכת סנהדרין פרק א ה"ב שלשון זו "שהן גסי רוח ומעוטי תורה" נאמרה דוקא על תושבי לוד, וכן הוא במסכת פסחים דף סב ע"ב.

וגם בלאו הכי לא ניתן להכליל מתוך אגדתא, מה גם שי"א שלא נאמר שם ביטוי זה אלא כדי להשמט מלגלות דברים מסויימים.

דייקתי בדברי ואמרתי שהביטוי הזה שייך לתקופה של בית שני. למשל: מסוגיא שלמדנו זה לפני מה ימים:

זו הלכה נעלמה מזקני בתירה: פעם אחת חל ארבעה עשר להיות שבת, ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השב' אם לאו? אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו, ששימש את שמעיה ואבטליון, יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. איפשר שיש ממנו תוחלת! שלחו וקראו לו. אמרו לו: שמעת מימיך, כשחל י"ד להיות בשבת, אם דוחה את השבת אם לאו? אמר להן: וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה?! והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה… תמידין, ומוספי שבתות של ימים טובים, ושל ראשי חדשים ושל מועדות?!. אמרו לו: כבר אמרנו 'שיש עמך תוחלת'! התחיל דרוש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה… אמרו לו: כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי! (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים דף לט ע"א פרק ו הלכה א)

הדים מאוחרים לשנאה זו לבבליים אנו מוצאים גם בדור ראשוני האמוראים: "ריש לקיש הוה סחי בירדנא. אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. א"ל: אלהא סנינא לכו, דכתיב: 'אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז' (שיה"ש ח ט) אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות (פרש"י: שער שיש בו שתי דלתות פותח אחד וחבירו סוגר, כך עליתם לחצאין) נמשלתם כארז שהרקב שולט בו". (בבלי, יומא ט ע"ב)

את היחס לתלמודה של בבל ורבניה, קובע התלמוד הבבלי בעצמו: "כי סליק רבין, אמרה לשמעתיה קמיה דר' ירמיה, ואמר, בבלאי טיפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא, אמריתון שמעתתא דמחשכו, לא שמיע לכו הא דר"ש בן לקיש משמיה דר' הושעיא?!... (פרש"י: כשאין יודעין טעמו של דבר בודין מליבם טעם שאינו.) - (בבלי, פסחים לד ע"ב)

יש לדקדק בכל מילה שבדברי רבותינו ולא להחפז בתרוצי סברות, חסרות כל בסיס עובדתי.