ערכתי לאחרונה בתאריך 16.02.15 בשעה 14:22 בברכה, מי שפרע
מה שנותן לכל מיני חלאות ופושעים לעשות פשעים בשם הגורואים התורניים...זו ממש עבודה זרה בטהרה...
ועשית ככל אשר יורוך נאמר על הכרעת רוב ביה"ד הגדול שבירושלים בלבד (בזמן שסנהדרין נוהגת ) (או הדומה להם לפ"ד החינוך כדלהלן ), חובת שמיעת הוראת חכם מחויבת בדיני או"ה , (גם אם אינו צודק בהכרח) מדין שאחד"א, ועצת חכם אין שום חובה לשמוע .... לא חוקיית ולא שכליית ...
כשכל זה מדבר על מי שהוא באמת חכם לדעת מי שרוצה לשמוע לו , לא כן בא מדובר בבלוף ואחיזת עיניים , של פושעים ומפלגות...
גם דברי ספר החינוך לא מכחישים זה ; שמלשונו דלהלן (תחילת וסוף מצווה תצה) ;
תצה. לשמע בקול בית דין בכל זמן.
לשמע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומתר, וטמא וטהור, וחיב ופטור, ובכל דבר שיראה להם, שהוא חזוק ותקון בדתנו, ועל זה נאמר (דברים יז י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך. ונכפל בסמוך (שם יא) לחזוק הדבר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה, בין הדבר שיראוהו הם מדעתם, או הדבר שיוציאוהו בהקש מן ההקשים שהתורה נדרשת בהן, או הדבר שיסכימו עליו, שהוא סוד התורה, או בכל ענין אחר שיראה להם שהדבר כן על הכל אנו חיבים לשמע להן והראיה שזה ממנין מצות עשה, אמרם זכרונם לברכה בספרי (שם), ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה.
.........
........
......
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים בזכרים ונקבות, שהכל מצוין לעשות כל אשר יורו, ובכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט , כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר''ה כה, ב) ואל השפט אשר יהיה בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר, שמצוה עלינו לשמע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.
ע"כ .
ומלשון זה מתבאר שגם דבריו בסוף על השופט בדורו, לא שייכים כהיום במצב שאין אף שופט אמיתי ומוסכם על כל או"א שהוא חכם גדול באמת ולא איזה גורו אליל וטיפש שמשתמשים בו עסקנים פושעים (- הכי חשוב ), - ושוב בעל עיסוק ואיפיון "הלכתי" בעיקרו , וכמו שמתואר באמונה וביטחון חזו"א , שאף אם יש נגיעה הוא יודע להפריד , וזאת מאהבתו ונאמנותו את ההלכה ושורת הדין, שאטו אז גם לעצתו יש לשמוע ...
- ולצערנו , האחרון העונה להגדרות אלו בדור האחרון היה הרב אלישיב ע"ה...
והראשונים שהמרו פיו ולא שעו לדינו פסקו ועצתו הם כמה גורואים מעיר מסויימת במרכז הארץ..... שעליהם טוען הסופר המהולל כזה ראה וקדש...
- מה גם שאחד מהם כפי שהוקלט כינה שלא בדין חכם גדול שלא סר לדבריו\ הוראתו או דברי חבירו בענייני פוליטיק , כפי שהורום העסקנים לומר.... ואמר שהוא "זקן ממרא" , וזאת תוכ"ד ביטול ועבירה בשאט נפש על דברי ספר החינוך מצווה תצו שז"ל;
תצו. שלא לסור מדבריהם.
שנמנענו מלחלק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי (כאן), לא תסור, זו מצות לא תעשה.
.....
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פז א) שאף על פי שהעובר על מה שפרשו חכמים בדברי התורה עובר על לאו זה דלא תסור, מכל מקום אין לו לאדם דין זקן ממרא הידוע בגמרא בסוף סנהדרין (פט א) שהוא חיב מיתה, עד שיהא חולק על בית דין הגדול (עי' רמב''ם ממרים ג ה ז), ושיהא הוא חכם שהגיע להוראה סמוך כסנהדרין, ויחלק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ובין שהוא מקל והם מחמירין או בהפך, ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא מעשה על פי הוראתו, שנאמר אשר יעשה בזדון ולא שיורה לבד. אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה פטור, שנאמר כי יפלא ממך דבר, מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מפלא. וכן אם מצאן חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהם פטור, שנאמר וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם לו מיתה.
....
ויש בענין הזה תנאי אחד לפי מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת הוריות (ב, ב), שאם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להורות או שהוא מכלל הסנהדרין, והורו בית דין הגדול בדבר שלא כדעתו שאינו רשאי להתיר עצמו באותו הדבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר, ואחר שיסכימו כלם או רבם בבטול הדעת ההוא, וישבשו עליו סברתו, ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהג לעצמו התר במה שהיה דעתו לאסור, וגם מצוה הוא על זה לקבל דעתם על כל פנים, אבל התקנות והגזרות שעשו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה אין להם בלאו זה אלא סמך בעלמא, ואין בהם דין המראה כלל. ויתר פרטי המצוה, מבארים בסוף סנהדרין (פרק הנחנקין).
ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורינו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפרוש התורה, כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני, וכענין שכתבנו בסמוך, עבר על לאו זה מלבד שבטל עשה שבו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שנתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא, וכמו שכתבנו.
ע"כ.
והרי שאותו טועה או מזיד המכנה כך , ודאי שלא יוכלל בהא דהשופט , ועל השאר ודאי אין צריך להרחיב שלא יוכללו.
אמור מעתה , לא אמונת חכמים יש כאן, אלא אמונת אלילים יש כאן!!
מי שפרע מאנשי דור המבול ודור
הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד
בדיבורו...
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
