אני מרגיש אי נוחות בפירסום חוברת שמותחת ביקורת נוקבת על מרן הרב שך ופעולותיו כאשר בזמנו הדברים נדחו על הסף וכלל לא זכו להקשבה באווירת אמונת החכמים היוקדת שהייתה אז, ואילו באוירת הפתיחות לקבלת ביקורת על גדולי ישראל הקיימת כיום לצערינו, הדברים קצת מתיישיבים על הלב, בייחוד כאשר הדברים משתלבים בביקורת דהיום התולה כל חוליי הדור בהנהגת גדולי ישראל, ופירסום הביקורת הזו יש בה בכדי לתלות את ה''אשמה'' כבר במרן הרב שך זצוק''ל כביכול.

על כן אני רוצה להקדים בדברים שבעיני יש בהם ולו מעט בכדי ''לענות'' על הטענות הנשמעות על גדולי ישראל.

לפני גדולי ישראל הבאים להכריע בכל נושא ועניין מונחים שיקולים רבים מאלו המונחים לפני האדם הפשוט, והמבט בו הם רואים את הדברים הוא נעלה בהרבה מזה של האדם הפשוט. בעבודת אנשי התקשורת, הן אלו ה''מייצגים'' את הרב, והן אלו המתנגדים לרב, ממקדים את לב הקורא אל נקודות ספציפיות הן במשנתו של הרב והן בדמותו של הרב וכך מצליחים להציג את הדברים כמות שהם, הרב שך שהקים את דגל התורה בקול רעש גדול ובמלחמה של ממש בבחירות שלאחר מכן הורה לחבור חזרה לאגודת ישראל למרות שחלק גדול מן הטעמים והביקורת שהיו בבחירות קודמות היו שייכים גם במערכת בחירות שלאחריה. אלא שכנראה הביקורת שהובעה גם היא הייתה מונחת לפני הרב שך והוא ידע לשים מעצור. עד כאן. בבחירות קודם לכן היה ניחא בעיניו למרות הבעיות שיש בהקמת מפלגה לבני תורה וכו' משום שהבעיות האחרות היו גדולות מספיק בכדי לגבור על השיקולים הנ''ל, לאחר מערכת בחירות אחת השיקולים לאיחוד מחדש גברו על השיקולים בפילוג.

אביא כאן מספר עמודים על הטענות בעניין ''גזירת הגיוס'' שע''י דגל התורה.
http://kvarhaya.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_27.html

.