שר הבריאות עבר מתקפה משולבת על רפורמה שניסה להעביר - והתקפל • גם שר התחבורה נאלץ לוותר על ניצחון פנימי מול נתניהו

יעקב ריבלין, בקהילה שבת ט''ז אב תשע''ו 21:45 20/08/2016

3
תגיות: יעקב ריבלין, ליצמן, טור, ישראל כץ, משרד הבריאות, יעקב ריבלין

במוצאי תשעה באב, כמה דקות לאחר שטעם כלשהו, התיישב השר ליצמן ליד הטלפון וענה לראיון מוקלט בגלי צה''ל. הראיון שודר למחרת בבוקר. בגלל הצום או בגלל שסתם נמאס לו לחטוף - הראיון היה תקיף במיוחד. הדגש הוא על 'מיוחד' כי ליצמן הוא מרואיין שתמיד מספק כותרות. הפעם זה היה קרוב יותר לאש וגופרית. ליצמן לא אהב את המסע התקשורתי שנוהל נגדו בשבועיים האחרונים בפרשת היטל המס על שירותי הביטוח הנוספים (להלן שב''ן) והתגובה שלו הייתה בהתאם.

הראיון ששודר בשעות הבוקר היה רק פרומו לקראת התפרצות הר הגעש שנרשמה שעתיים לאחר מכן. ליצמן הופיע בפני חברי הועדה הציבורית לבחינת ענף הביטוח בכינוס הבריאות ושחרר את כל הבלמים. יש חבורה של מאכרים שלקחו שני מיליון ₪ לשלושה חודשים ללכלך את שר הבריאות. מה אני אגיד לכם. חבל. זרקו את הכסף לרחוב. אם היו נותנים לי אותו הייתי יודע מה לעשות איתו, נאום השר. הוא אף הוסיף ואמר שמסע הלחצים וההכפשות נגדו לא עזר כי הוא ממילא לא קורא מה שכותבים עליו. ככה? כותב השורות יכול להעיד מניסיונו הוא שהמשפט האחרון לא ממש מדויק.

ליצמן ידע היטב מי המאכערים שעשו עליו קופה של שני מיליון. הוא כמובן לא חשף את שמותיהם. זה לא ממלכתי ואפעס אפשר לחטוף גם תביעת דיבה. עוזריו המסורים השלימו חלקית את החסר כאשר אישרו למי ששאל שמדובר ב''קבוצה של לוביסטים, יחצ''נים ואנשי תקשורת דתיים וחרדים שעשו יד אחת כדי לאיים ולהשפיע עליו לסגת מרעיון ההיטל על השב''ן''.

מי הוא זה ואלו הם היחצ''נים החרדים אשר זממו לפגוע בשר הפופולרי ביותר במדינה (מקום ראשון בסקר הכתבים לענייני דתות שנערך כאן בשבוע שעבר). זהותם הייתה אמורה להיות עלומה אלמלי שקפץ עליהם רוגזו של מישהו אחר שלא דופק חשבון לאף אחד אחר - לפחות עד הרגע שבו הוא מקבל מכתב התראה לפני תביעת דיבה.

מדובר בליאור חורב, איש התקשורת של שר האוצר שאף הוא עבר מתקפה תקשורתית מתואמת נגד היטל המס על ביטוחי הבריאות הפרטיים. השבוע פרסם חורב הודעה ברשת המקוונת ובה הוא מציע לחבריו העיתונאים ''לבדוק את הקשרים בין גיא רוטקוף (יו''ר איגוד חברות הביטוח המתנגדות להיטל. י.ר.) ליחצ''ן החרדי... ומלחמתו האישית בליצמן''. בהודעה המקורית מופיע שמו של היחצ''ן.

כעבור מספר שעות נמחקה ההודעה כאילו לא הייתה. העתקים ממנה נותרו רק אצל הזריזים ואנשי המעשה שמיהרו לעשות צילום מסך. הסיבה למחיקה היא כנראה מכתב התראה לפני תביעת דיבה. היחצ''ן החרדי ששמו הוזכר רחוק מלהיות פראייר וכשפוגעים בו הוא ממהר להגיב. כאן המקום לציין שבין חורב ובין היחצ''ן החרדי הנ''ל יש דם רע בכמות שיכולה למלא שלושה מיכלים גדולים באבו כביר.

האיום של היחצ''ן החרדי בהחלט לא היה איום סרק. גם אם הוא סייע בדרך כלשהיא למסע חברות הביטוח נגד ההיטל המיוחד (וגם זה לא בטוח) לא היה לו יד ורגל במסע התקשורתי נגד ליצמן במגזר החרדי. בסיעה המרכזית יש משמעת ברזל ולא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה. בטח שלא נגד ליצמן. לצורך המסע שכרו חברות הביטוח איש תקשורת ולוביסט חרדי שרחוק מהסיעה המרכזית ת''ק פרסה על ת''ק אמה. את הפרוייקט הוא לקח על בסיס מסחרי לכל דבר, ואת הסכום המדויק שקיבל יודעים רק הוא, שוכריו, ופקיד השומא ברמת גן. באיגוד חברות הביטוח עובדים רק מול חשבוניות.

בעיתונות החרדית המודפסת לא היה זכר למסע. גם מפני שהוא היה אישי מדי וגם, כנראה, מפני שעוזריו של ליצמן מקושרים שם היטב. אבל בתקשורת החרדית האלקטרונית והמקוונת ליצמן חטף בליסטראות על בסיס יומי. באחת מתחנות הרדיו תהה שדרן ידוע האם תור הזהב לפעילות שר הבריאות יעקב ליצמן הגיע לסיומו. במקום אחר נטען שהרפורמה בבריאות היא לא פחות ולא יותר מאשר איום על עולם התורה.

במסגרת המסע הותקפו גם כחלון ומנכ''ל משרד הבריאות משה סימן טוב. לשומעים ולקוראים הנדהמים הוסבר שההיטל על ביטוחי הבריאות הוא אחת הסכנות היותר גדולות לשלום הציבור. הסיבה: ההיטל יגרום לחברות הביטוח לצמצם את היקף הביטוח לשר''פ, מה שיחייב את החולים האומללים להזדקק יותר לשירותי הרפואה הציבוריים. ואנה אנו באים.

בימים כתיקונם ליצמן היה מתייחס למתקפה הזאת בשוויון נפש. מאז שנכנס לחיים הציבורים אי שם באמצע שנות השמונים הוא ניהל אין ספור מלחמות. בתוך הבית הוא נלחם נגד דגל התורה ושלומי אמונים. מחוץ לבית הוא נלחם נגד כל אויבי היהדות ושונאיה. ומי שנלחם - חוטף בחזרה. דומה שאין מי בפוליטיקה החרדית שספג ביקורת בזמן אמת כמו ליצמן. ברבות השנים דומה היה שהוא פיתח עור של פיל שקלט את כל החיצים שנורו לעברו כאילו היו מחטים דקים.

המתקפה האמוציונאלית נגד היחצ''נים והמאכרים היא שינוי קו במדיניות הליצמנית שמעולם לא ירדה לזוטות של מי שלח ואת מי. ליצמן תמיד ירה בקודקודים. הסיבה לכך היא, כנראה, צירוף של שתי נסיבות. ראשית. ליצמן של היום הוא לא ליצמן של פעם. איש המלחמות לשעבר הפך להיות המאמי הלאומי של הציבור הישראלי. גם של החרדי. הוא הורגל בתקשורת שפירגנה להישגיו והגדירה אותו כשר הטוב ביותר בממשלה. ועל אחת כמה וכמה בתקשורת החרדית. גם מי שלא מפרגן לו ושם לב למלחמות הקטנות שהוא מנהל פה ושם בתוככי יהדות התורה (עיין ערך חיפה. החוק הנורווגי והברית הזמנית עם איציק כהן) מציין תמיד שעדיין הוא בעל התשואה לבוחר הגבוהה ביותר. ופתאום מתקפה שכזאת, ועוד בתוך הנגמ''ש.

הסיבה השניה היא שליצמן מרגיש, ובצדק, שהמאבק נגדו בפרשת היטל המס על השב''ן הוא חזירות קפיטליסטית מהסוג הגרוע ביותר. אם יש מס צודק בארץ הזאת הוא על רווחי העתק של חברות הביטוח המשווקות פוליסות רפואיות. מדובר בענף המגלגל מליארדים עם רווחיות מדהימה. מנתוני משרד האוצר עולה שעל כל שקל שחברות הביטוח גובות מהמבוטחים בפוליסות הבריאות הן מחזירות להם ארבעים ושלוש אגורות בלבד עבור התייעצויות עם רופאים מומחים וניתוחים פרטיים.

בביטוחים המשלימים של קופות החולים היחס הוא שונה לחלוטין. מכל שקל חוזרים למבוטחים שמונים ושלושה אגורות. גם רווחיות של שבע עשרה אחוז היא יפה מאוד. במרבית ענפי הביטוח אין לה אח ורע. אבל במקרה של קופות החולים יש לה הצדקה. הקופות נמצאות בגרעונות כבדים והרווחים מהמשלימים מאפשרים להם קצת להתאזן. בחברות הביטוח הרווחים נכנסים ישר לכיסי הטייקונים.

לפני שלושה שבועות נועדו ליצמן וכחלון לדיון בהגדלת התקציב לסל הבריאות. ליצמן דרש הגדלה של חמשת מאות וחמישים מליון שקל בכל אחת מחמש השנים הבאות. ההגדלה היתה מאפשרת להכניס לסל תרופות מאריכות חיים לחולים סופניים ותרופות יקרות נוספות לחולים במחלות אחרות. כמו כל שר אוצר כחלון התנגד. אם יש עודף כסף בקופה הלאומית הוא מיועד למלחמה ביוקר הדירות והטבות לבעלי הכנסות בינוניות ומעלה כדי להגדיל את הצמיחה במשק. בשני היעדים, אגב, נרשם עד לרגע זה כשלון מוחץ. הדירות ממשיכות לטפס והצמיחה נמצאת בקפאון עמוק.

בתום הפגישה הוסכם על היטל של מספר אחוזים על הביטוחים הפרטיים והמשלימים. מבחינה משפטית לא ניתן היה לפצל בין קופת הכסף של הביטוחים הפרטיים ובין אלו של קופות החולים. מבחינתן של חברות הביטוח זה היה נס גלוי. מסע נגד רווחי העתק שלהם לא היה עושה כל רושם. אבל כשקופות החולים הגרעוניות איימו להוריד את רמת השירותים למבוטחים כתוצאה מהמס המיוחד זה כבר נשמע אחרת. אי לכך את המאבק הפומבי ניהלו קופות החולים. את המאבק מאחורי הקלעים ושכירת היחצ''נים ביצעו חברות הביטוח. ליצמן חטף בתקשורת המקוונת והרדיו החרדי. כחלון בכל היתר.

האם המאבק המתוקשר הצליח? כנראה שכן. שעה לפני אישור התקציב בממשלה באור ליום שישי שעבר משכו ליצמן וכחלון את ההצעה להטיל מס מיוחד על ביטוחי הבריאות. בהופעה של ליצמן ביום שני בפני חברי הועדה הציבורית לפיקוח על הביטוח הוא טען כי למסע התקשורתי נגדו לא היה חלק בביטול ההיטל. לדבריו הוא החליט על כך לאחר שמצא בהצעת המחליטים של האוצר דרישה למס שילך ויגדל משלושה אחוז בשנה הנוכחית ועד תשעה אחוז בעוד שלושה שנים. לכך הוא, לדבריו, לא יכול היה להסכים.

אפשר לקבל את ההסבר. אפשר גם שלא. מה שברור הוא שאת המחיר נשלם כולנו. סל הבריאות יוגדל אמנם אך לא בהיקף שהיה גדל אם היה מוטל מס על רווחי העתק של חברות הביטוח. החולים חשוכי המרפא ימשיכו לשלם מכיסיהם על תרופות יקרות. חברות הביטוח ימשיכו לחלוב את המבוטחים והיחצ''נים והמאכרים נגדם יצא ליצמן בחריפות רבה ימשיכו לצחוק כל הדרך אל הבנק.

כוחה של מודעה

עוזריו של ליצמן הצליחו, כאמור, למנוע את המסע נגדו בתקשורת החרדית הכתובה, העיתונים עמדו במבחן מול ההצעות שהוגשו לפתחם. לעומת זאת במבחן אחר שהתקיים השבוע הכשלון היה מוחלט. מודעה אחת, על החוף הנפרד בחיפה, השתיקה שניים מהעיתונים המכובדים ביותר במגזר. אם ניכנס לפירוט מדויק יותר היא השתיקה בעצם את הקטן שביניהם. הגדול ממילא לא מסקר מאבקים חרדיים בעיר הנמל הצפונית יען כי האיש העומד בראשה הוא יקיר הסיעה המרכזית ובן בריתו של שר הבריאות.

צחוק הגורל הוא שהמודעה עסקה בחוף הנפרד של חיפה. חוף שהיה פעם גולת הכותרת של החופים הנפרדים בארץ הקודש. בשנים האחרונות קוצץ שטח החוף בחמישים אחוז לטובת השייטים המקומיים. למה שנותר הזמינה השבוע העיריה את הציבור החרדי לבוא ולהצטופף זה על גבי זה. ההזמנה הייתה בשתי מודעות. הראשונות מסוגן שפרסמה עיריית חיפה בתקשורת החרדית.

העיתוי לפרסום היה ברור. ביום שני שעבר התכנסה ועדת החינוך של הכנסת לדון במצב הנואש של שני בתי ספר חרדים בחיפה. האחד. נתיבות משה של הציבור הליטאי, השני של חסידי בעלזא בעיר. הסיפור של נתיבות משה, גם אם יתואר כאן בקצרה, הוא מחוצף ברמה שאפילו ברקת הירושלמי לא היה מעז להגיע אליה. כפי שנכתב כאן לפני מספר שבועות ברקת מונע מבנים לחרדים בשכונות מעורבות - אבל הוא לא משאיר ילדים ברחוב. ליונה יהב אין מעצורים ואין סנטימנטים. בכל הקשור לחרדים אין ערך להבטחות ולסיכומים. זה לפחות הרושם שנוצר בישיבת ועדת החינוך של הכנסת שדנה במצב העגום.

קשה לדעת איזה סיפור מקומם יותר. זה של בית ספר שקיים כבר שש עשרה שנה ללא מבנה ראוי לשמו. או זה של בית ספר שרכש בכספי הקהילה אליה הוא משתייך, חסידי בעלזא. מבנה פרטי וביקש להסב אותו לבית ספר. בשבוע שעבר הוציאה העיריה צו הפסקת בניה נגד עבודות השיפוצים בבית הספר בתואנות שעל פניהן נראות כתואנות שווא.

נתחיל עם הותיק יותר. בית הספר הוקם בשעתו כחלק ממסע ההקמה של בתי ספר חרדים עם נגישות לאוכלוסיה גם לא הכי חרדית על ידי מרן הגראי''ל שטיינמן. בתקופת עמרם מצנע אישרה העיריה הקצאה של שטח בן שמונה דונם לבית הספר. עם כניסתו של יונה יהב לראשות העיר בוטלה ההקצאה. השטח הועבר לרשות בית ספר ממ''ד חדש שלטענת העיריה היא מחוייבת אליו יותר.

בניית הממ''ד נתקלה בקשיים שונים, כולל כספיים. הנציגים החרדים בעיר נחלצו לעזרה כאשר הובטח להם שהמבנה הישן של הממ''ד יעמוד לרשותם לאחר שזה יעבור למבנה החדש. מאחר והבניה נמשכה זמן רב ביקשו החרדים לקבל זמנית את המגרש הסמוך לבית הספר עליו ניתן היה להציב חמשה קרוואנים. יהב הסכים עקרונית אך העמיד רשימת תנאים בלתי נגמרת. הנציגים החרדים טוענים שכל פעם שמילאו את התנאים הועמדה רשימת תנאים חדשה.

כך או כך בניית בית ספר הממ''ד החדשה הושלמה. בית הספר החדי ציפה לקבל את המבנה הישן, אך אז החליט יהב לעשות תרגיל. בית הספר הממ''ד פוצל לבנים ולבנות. אלה נכנסו למבנה החדש ואלה נשארו במבנה הישן. מי שנותר בחוץ הוא בית הספר החרדי. על תרגילים כאלה אפילו ברקת לא חולם בלילה.

בשבוע שעבר הפגינה קבוצת הורים מנתיבות משה מול בית העיריה. יהב נעלם מהלשכה ואף אחד מעוזריו לא ירד לשוחח עם ההורים. בתגובה החליט יו''ר ועדת החינוך ח''כ הרב יעקב מרגי לכנס את הועדה ביום שני השבוע. יום לאחר תשעה באב. לעיריה הוזמנו נציגי ההורים ונציגי העיריה. כמובן שכל ח''כי דגל התורה ורק הם השתתפו מטעם יהדות התורה. באגודת ישראל איש לא ישתתף בדיון שיש בו זילות כבוד לראש עיר שהוא בעל ברית של הסיעה המרכזית. גם ח''כ אייכלר שמייצג את חסידות בעלזא שאחד ממוסדותיה היה נושא הדיון לא השתתף. מקורביו אומרים שאיש לא עדכן אותו על קיום הדיון. מוזר.

אבל המתקפה נגד יהב היתה עזה גם בלעדיהם. אפילו ח''כ מרגי. יהודי מתון בדרך כלל שאם יש משהו שמרגיז אותו זה בתחום האפליה נגד ספרדים - יצא הפעם מגדרו. הוא כינה את יהב בביטויים קשים. כמובן לא בעוצמה המקבילה לזו של נציגי דגל התורה שהתחרו זה בזה בהחרפת הטונים. את האש ספג בעיקר היחצ''ן החרדי של יהב שנוכח בדיון ותדרך את אנשי העיריה נגד הנציגים החרדים (איפוא הבושה? נעלמת כנראה בדרך בין בני ברק לחיפה) גפני: מה שיהב והיחצ''נים החרדים שלו עושים מזכיר את התקופות האפלות ביותר של אירופה. מקלב: היועצים החרדים של יהב הם כמו דתן ואבירם. יעקב אשר: אפילו אם הייתי רעב ללחם לא הייתי עושה מה שהיחצ''ן שיושב כאן בועדה עושה.

אכן. ביטוים קשים ביותר. יתכן שלו ידעו הח''כים החרדים שיהב לא אוהב חרדים מכל סוג שהוא גם כשמדובר ביחצ''נים שלו - הם היו ממתנים את חרב לשונם. הנה עובדה. בניגוד ליועצים החילונים של יהב שמשתכרים כיאות, הרי שהיחצ''ן החרדי שעובד כל כך קשה מקבל יחסית סכום ממש מגוחך. אולי עכשיו, לאחר שהנ''ל השתיק את שני בטאוני אגו''י במודעה קטנה, הוא יקבל בונוס קטן לרגל ההצלחה.

שובה ישראל

ביום רביעי השבוע נכנס שר בעל חזות מרשימה ומבט בוטח אל לשכת ראש הממשלה. כעבור שלוש שעות הוא יצא משם שפוף עם מבט של ילד מוכה בעיניים. הוא לא שעה לכלי התקשורת שצבאו במקום, נכנס במהירות לרכב השרד והופה למשרד. אין ספק שאת היום הזה לא יזכור השר ישראל כץ כאחד המוצלחים בחייו הפוליטיים.

כץ שכח כנראה שנתניהו נמצא כעת בשיא כוחו ומוטב שלא להרגיז אותו. ביום שלישי השבוע הוא כינס את מזכירות הליכוד והעביר שם שתי החלטות שנועדו לקצץ מעט בשלטון הארדואני של נתניהו בליכוד (אם במדינה כך, על אחת כמה וכמה במפלגה) החלטה אחת עסקה במינוי יועץ משפטי עצמאי למזכירות המפלגה. הסיבה הייתה ברורה: היועץ המשפטי של הליכוד הוא ת''פ של נתניהו. החלטה שניה עסקה בהגבלת תקופת כהונתם של בכירים במנגנון התנועה לשמונה שנים בלבד. מרבית המינויים של הג'ובניקים במנגנון התנועה הם כמובן של נתניהו.

כץ זכה לכותרות מחמיאות על אומץ הלב שגילה אבל במבט לאחור זה היה האסון שלו. אם יש משהו שנתניהו לא אוהב זה שמי שקורא עליו תיגר הופך להיות יקיר התקשורת השנואה עליו. על נתניהו.

אי לכך הוא זימן אליו כבר למחרת את השר הסורר והניח לפניו אקדח טעון: פיטורים לאלתר או ביטול החלטות המזכירות. לפני מספר חודשים אולטימטום כזה היה פרי הדימיון. ישראל כץ הוא אחד האנשים החזקים בליכוד ולרשותו מספר ח''כים שהיו הולכים אחריו באש ובמים. ההצטרפות של ליברמן לממשלה סיפקה לנתניהו בנק של ששה ח''כים נוספים המונעים מחברי כנסת סוררים ושרים עצמאים יתר על המידה לאיים עליו. גם את זה כץ שכח כאשר החליט להניף את נס המרד. בתום הישיבה עם נתניהו הוא הרים ידיים ויצא מושפל כפי שלא הושפל מימיו.

במפלגות החרדיות לא הנידו עפעף על הזובור שנערך לכץ. עד לפני מספר שבועות הוגדר כץ באחד הידידים של המפלגות החרדיות בליכוד. שם זכרו לו את חסד ההתנגדות להקמת מממשלת לפיד בנט, ואת שכר השיחות הנאות נגד גיוס חרדים גם בתקופות הכי קשות. בקדנציה הנוכחית זכה כץ לתשואות על עמדתו העקבית נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ועמידתו הגאה בבג''ץ בנושא זה.

לאחרונה עובר משהו על כץ. היחס לנציגות החרדית הצטנן והוא פוזל לכיוונים אחרים. הדוגמא הבולטת ביותר היא חילולי השבת חסרי התקדים ברכבת ישראל. עבודות הפיתוח הנרחבות של הרכבת מתבצעות בזמן האחרון בעיקר בשבתות. במיוחד באיזור תל אביב שם מתבצעות עבודות פיתוח והרחבה בהיקף של מיליארדי שקלים. לכץ אצה הדרך לסיים את העבודות עוד בקדנציה הנוכחית, אולי כדי שיוכל להתמודד מול ראש הממשלה בעמדת כח, והוא נתן אור ירוק לעבודות סביב השעון. עשרים וארבע שעות ביממה כפול שבעה ימים. רח''ל. כל הפניות אליו בנושא זה נדחו על הסף.

מכרז שכזה

ביום בו יצא כץ אבל וחפוי ראש ממשרד ראה''מ הוגשה לבג''ץ עתירה נגד משרד התחבורה בנושא שאינו חרדי מעצם מהותו אך הוא מתייחס לחמישים אלף תושבים חרדים. קרוב לוודאי שעילת הבג''ץ מעניינת אותם יותר מסיפורי חיפה וירושלים גם יחד. עבורם זו שאלה של פרנסה וחיים תקינים וכידוע אדם קרוב אצל עצמו.

את העתירה הגישה עיריית ביתר עילית באופן ישיר. ההדגשה על ישיר היא כי לפני מספר שבועות הגישו מספר תושבים תביעה ייצוגית נגד חברת אוטובוסים פרטית שקיבלה את הזכיון להסעות למירון בל''ג בעומר וכשלה בתפקידה. העתירה של עיריית ביתר אינה עוסקת בכך כלל ועיקר אלא במכרז שהוציא משרד התחבורה למפעיל חדש לתחבורה הציבורית בעיר. כיום מפעילה את הקו חברת קוים שהזכיון שלה עומד להיגמר בחודשים הקרובים. החברה מתמודדת גם במכרז החדש ותושבי העיר, יחד עם העיריה מחזיקים לה אצבעות. אחרי שנות האימים של החברה הקודמת שהפכה את חייהם לגיהנום (ביתר עילית היא במהותה עיר שינה שמרבית תושביה מתפרנסים בירושלים. מאות מפרנסים שאחרו כל בוקר לעבודה מצאו את עצמם בבית) הם ממש לא רוצים לחזור לאותם ימים אפלים.

מכרז הוא מכרז וכל הרוצה להתמודד יבוא ויעשה זאת. אבל כשפתחו בלשכתו של ראש העיר מאיר רובישטיין את דפי המכרז נעשה להם חושך בעיניים. מעיון נמרץ בתנאי הסף נולד אצלם החשש שהמכרז נבנה באופן מיוחד. החבר'ה בעיריה ראו כבר לא מעט מכרזים בחיים אבל אחד כזה, כך אומרים לנו שם, הם עוד טרם ראו.

הסעיף המרכזי שעורר את החשד היה זה שלא נכתב. בכל המכרזים שיצאו עד עתה מטעם משרד התחבורה נדרש מכל מתמודד במכרז על הפעלת תח''צ בעיר כלשהי להציג ניסיון מוקדם במקום אחר. הסיבה לכך ברורה: שלא ''יתגלח'' על חשבון התושבים בעיר בה יוצא המכרז. מדובר בתנאי סף שאין בלתו והדעת מחייבת אותו. מי שמתחייב להוציא מאות נסיעות סדירות ביום לעשרות יעדים לא יכול לעשות את הטסט שלו בעיר גדולה. שיתחיל קודם באיזור כפרי או ישובי ומשם יטפס למעלה עד להפעלת תח''צ בעיר גדולה. ממש כשם שלא נותנים לקבלן שיפוצים מתחיל להתמודד על בניית קומפלקס של מבני ציבור וחינוך בעיר המכבדת את עצמה.

בעיריית ביתר עילית בדקו ומצאו שסעיף הנסיון המוקדם נותר בכל המכרזים שהוציא לאחרונה משרד החתבורה. ומדובר בעשרה מכרזים המתפרשים על חצי המדינה. מי שירצה להסיע את תושבי מודיעין או אשדוד או באר שבע לא יכול להיות מי שברזומה שלו אין הפעלת תח''צ במקום אחר. רק בביתר עילית יכול כל בעל חברת אוטובוסים פרטית שהתמחה בטיולי בתי ספר או הסעות לשפת הים לחבור למשקיע עם כיסים עמוקים ולהתמודד במכרז. הכיסים העמוקים נדרשים גם כי יש צורך בהפעלת מאות אוטובוסים ביום, וגם כדי להציע את המחירים הנמוכים ביותר במכרז.

אגב כך נבדק ונמצא כי הסעיף עם הניקוד הגבוה ביותר במכרז הוא התמחור. כלומר: כל חאפר שיציג מחיר נמוך על חשבון השירותים הגרועים שיתן יוכל לנצח כל חברה ותיקה שמתמחרת גבוה יותר בגלל מחוייבות לרמת שירות ופיקוח הדוקים. בביתר עילית חושדים שהם יודעים בדיוק למי סעיף חוסר הנסיון אמור לעזור אך בשלב זה הם מעדיפים לשמור את החשד לעצמם.

המשמעות מכל מקום היא ברורה: אם המכרז יצא לדרך כמות שהוא יופקרו חמישים אלף תושבי העיר לחסדיה של חברה סוג ד' שתגלגל את המחיר הנמוך שהציעה לרמת השירותים לתושב. לביתרים כבר הייתה חברה כזאת שמררה את חייהם בשני העשורים האחרים של העיר והם יודעים במה המדובר.

כל הפניות למשרד התחבורה ולשר העומד בראשו לא זכו לתגובה. המוצא היחיד נותר בעתירה לבג''ץ אותה הגיש השבוע עורך הדין אורי קידר. העתירה היא למתן צו על תנאי והיא תידון בבג''ץ בשבועות הקרובים. השופטים יצרכו להכריע האם תושב חרדי בעיר חרדית הוא אזרח סוג ב' שהמדינה יכולה לחסוך עליו כסף או שדין אחד לכל היושב בארץ הזאת.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

• מקור: http://www.bhol.co.il/107540/%D7%9E%D7%97%D7%A5-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A6-%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F-%D7%A8%D7%AA%D7%97-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%A0%D7%9B%D7%A0%D7%A2.html