נשיא ארצות הברית ספד בהלווייתו של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, ''כבוד גדול להיות בירושלים ולהיפרד מחברי שמעון פרס. הוא הראה לנו שצדק ותקווה הם הלב של הרעיון היהודי'', פתח אובמה את הספדו.
''חיים בטוחים לאומה שיכולה להגן על עצמה בעצמה''. אובמה המשיך בדברי ההספד שלו. ''הוא חי חיים מלאים של חברים ובעלי ברית, חיים מלאים שמונעים מהנאות קטנות ומחלומות גדולים. אלה היו החיים של שמעון פרס. זו מדינת ישראל. זה הסיפור של העם היהודי במאה האחרונה. הוא התאפשר על ידי דור המייסדים, ובו שמעון פרס. שמעון אמר פעם שהמסר של היהודים למין האנושי הוא שאמונה וחזון יכולים לגבור על כל הקשיים''.
''פרס הרגיש שהוא מוקף באיומים. כשמשפחתו קיבלה את האפשרות להגיע לפלשתינה, שמעון נשאר יהודי. בעזרת האמונה הוא מצא את הבית, את המטרה, את הערך לחייו. הוא היה נער כשסבו נשרף על ידי הנאצים. כך, מגיל צערי הוא היה עד לאכזריות שבה קבוצה אנשים יכולה לעשות דה הומניזציה לקבוצה אחרת, לאנטישמיות'', המשישך נשיא ארה''ב בהספדו.
לדברי אובמה, ''הוא עשה החלטות קשות, הוא הפריח את השממה, ובמדינה הקטנה הזאת הוא הפך את העולם למקום טוב יותר לא רק למי שכאן, אלא לכולם מסביב לעולם. בשביל הדור הצעיר, שמעון כנראה ייזכר בגלל תהליך השלום שמעולם לא הגיע לסיום. המבקרים יטענו שהוא לא הכיר בכישלונות או שיגידו שהוא סירב לראות את המציאות, הם יקראו לו נאיבי, אבל אני יודע מהשיחות שלי עמו שהוא מעולם לא היה נאיבי. לראיה, המשפחה שלו שנעלמה בשואה, הוא הבין בדיוק כמה קשה השלום יהיה. הוא אמר 'ניצחנו את כולם, אבל לא ניצחנו את הניצחון הגדול ביותר להשתחרר מהצורך לנצח'''.
''פרס האמין'', המשיך אובמה, ''שישראל היא לא רק בית לאומי ליהודים, אלא למוסר ולערכים של היהדות. 'היהודים לא נולדו לשלוט באחרים', הוא אמר. מהיום הראשון אנחנו נגד עבדים ואדונים. הוא מצא חדר בלב לאחרים שסבל. הוא ידע איך זה להיות מטרת ההתאכזרות. גם במשא ומתן הוא התעקש שהפלסטינים צריכים להיות שווים ליהודים. בגלל חוש הצדק שלו, ההבנה של ביטחון ישראל''.
אובמה הוסיף ''התכנסנו כאן בידיעה ששמעון מעולם לא ראה את חלום השלום מתגשם. האזור עובר תקופה כאוטית. ועדיין, הוא לא חדל מלחלום ולא חדל מלעבוד. כשהגעתי לעבוד עם שמעון, הייתי הנשיא האמריקני העשירי מאז קנדי שישב עמו. העשירי שהוקסם ממנו, מהתכניות שלו לעתיד. בדרכים רבות הוא הזכיר לי ענקים אחרים שפגשתי, כמו נלסון מנדלה, המלכה אליזבת. מנהיגים שראו כל כך הרבה עד שהם כבר לא מרגישים צורך להיות פופולריים. כמו שמעון, הם דבקים בדעתם גם אם היא נוגדת את הכלל''.
''כאמריקני, כנוצרי, כאפרו-אמריקני שנולד בהוואי, יכולתי באיזשהו מקום לראות את עצמי בסיפורו ואולי הוא יכול היה לראות את עצמי בסיפורי כי שנינו חיינו חיים כל כך לא רגילים. הסיפור של שמעון, הסיפור של ישראל, מה שהעם היהודי עבר, אני מאמין שהוא אוניברסלי. זה סיפור של אנשים שבמשך דורות לא ויתרו על הצורך הבסיסי לשוב הביתה. של האנשים שסבלו את תאי הגזים, ועדיין לא ויתרו מעולם על האמונה בטוב''.''אומות לא נבנות על ידי ציניקנים. אלא כי אנשים יכולים ללמוד מהעבר על הקשיים של ההווה. הוא מעולם לא היה ציני, האמונה שלו הייתה האופטימיות. אנחנו צריכים לא רק לכבד אותו, אלא גם לאהוב אותו. אחרון מנהיגי דור המייסדים הלך, והוא שינה את חייהם של אלפים, אבל הבין שמוטב לחיות לא רק בהסתכלות על העבר, אלא בהסתכלות על הדברים שעוד לא הוגשמו''.
נשיא ארצות הברית סיים את דבריו בעברית ואמר: ''תודה רבה, חבר יקר''.