מאבק מאחורי הקלעים בין יו''ר ועדת הכספים משה גפני, לשר הבריאות יעקב ליצמן: בעוד ליצמן מעדיף ממשלה צרה, גפני מעוניין בהרחבת הממשלה וצירוף מפלגת העבודה • ובינתיים: קרב מאסף בין האוצר לגפני על התקציבים לחרדים

אבי בלום יום רביעי כ''ו ניסן תשע''ו 08:41 04/05/2016

4
תגיות: משה גפני, בנימין נתניהו, ממשלת אחדות, כנסת, המחנה הציוני, ערוץ הכנסת

''עדיפה ממשלת אחדות עם העבודה על ממשלה צרה עם הבית היהודי''. על המשפט הזה חתום חבר הקואליציה יו''ר ועדת הכספים ח''כ משה גפני, והוא נאמר בטרם התקיימה ההצבעה לבחירת דיין דתי-לאומי לבית הדין הגדול בוועדה למינוי דיינים. על אחת כמה וכמה שלמשפט יש רלוונטיות כפולה ומכופלת עם היוודע התוצאות.

את הקרב לקראת התקציב הדו-שנתי מנהל גפני בגפו. יו''ר ש''ס טרוד בחקירותיו, ליצמן עסוק בג'אנק-פודו, ויו''ר ועדת הכספים מוצא עצמו בשבועות האחרונים נגרר לקרב מאסף מול הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי בארבעה תחומים. הראשון, תקציב הכוללים והישיבות - כאשר גפני דורש לא להפחית את ערך הנקודה לאברך, ומנגד טענת האוצר היא שהתקציב 'פר אברך' צריך להיות גמיש בהתאם ליעד התקצוב הגלובלי; השני, הבטחת הכנסה לאברכים, שם הכסף שוריין אך החוק לא עבר; השלישי, תגבור לימודי יהדות, כאשר תקנות התקציב, בדיוק כמו בתקופת פירון, נוסחו עבור החינוך הממלכתי והממלכתי דתי בלבד; הרביעי, תקציב תמרוץ וטיפוח (כנ''ל).

כשגפני שאל את מנכ''לית משרד החינוך מדוע הודרו החרדים הוא זכה לתשובה כלל ישראלית: ''יש לנו עניין להגביר לימודי יהדות במגזר החילוני''.

''יפה מאוד, אני בעד'', השיב גפני, ''אבל אם זה הרציונל אין סיבה שהחינוך הממלכתי דתי יקבל תקצוב זהה כמו החינוך הממלכתי''.

כל זה קורה בטרם נדונו השינויים המתבקשים לקראת התקציב הדו-שנתי, כולל דרישה נחרצת של האוצר לאפשר למשרד להכליל שינויים תקציביים תוך כדי תנועה בהתאם להתפתחויות הכלכליות שיחולו בשנתיים הבאות. גפני הרגיש לאחרונה שהוא נגרר לקרבות פנימיים בין פקידי האוצר לשר החינוך וחוזר חלילה, ולפיכך החליט, כמו שאמר בשעתו חיים רמון, ללכת לים. היות והרב מוטק'ה בלוי טרם בדק את כשירות החופים לקראת עונת הרחצה הקרובה, האלטרנטיבה של גפני היא להישאר בבית דגל התורה ברחוב כהנמן בבני ברק.

היחסים בין יו''ר ועדת הכספים לממונה על התקציבים נפגעו (ברמה האישית) כאשר גפני הטיח באמיר לוי, לנגד עיני ראש הממשלה ''שיקרת את ליצמן כשאמרת שאין כסף לקצבאות הילדים''. לוי הפגוע השיב כי אמינותו היא כרטיס הביקור שלו וכי איש מעולם לא כינה אותו שקרן. ''אז אני אהיה הראשון'', השיב גפני ופני לוי חפו.

משפחה לא בוחרים ובמציאות הישראלית גם לא שותפים פוליטיים לעבודה. כשאמיר לוי ביקש השבוע להיפגש בדחיפות כדי לדון בנוהל ההעברות למשרדי הממשלה, גפני השיב שהלו''ז שלו עמוס עד לתום הפגרה ולפיכך, מפאת הדחיפות, הוא יכנס את הוועדה מיידית מבלי להיפגש לפני כן עם פקידי האוצר.

נתניהו לא ממהר להיחלץ לעזרתם של השותפים האהובים עליו בנט וכחלון, אך גם הוא גילה השבוע עניין מיוחד, כשעל סדר היום עלתה סוגיית העברת אינפורמציה לארצות הברית בנוגע למעלימי המס. האמריקאים לוחצים והקפדתו של ביבי על תקינות היחסים עמם היא מהמפורסמות. כשנתניהו ביקש מגפני בתום ישיבת ראשי סיעות הקואליציה לקדם את ההצבעה במהלך הפגרה, גפני סירב. ''לא אשחק במשחק הפנים קואליציוני הזה'', הוא השיב, ''מבחינתי האוצר זה בנט ובנט זה האוצר והכל מוליך בסוף לראש הממשלה שעומד בראש הקואליציה. אתם מוליכים את החרדים למצב שאין לנו מה להפסיד. תכבדו את ההסכמים החתומים ואם לא, נפסיק לשחק את המשחק''.

גפני מדבר בלשון רבים, אך ליצמן שסייר השבוע (בנפרד) עם בנט ופרוש, חושב כידוע אחרת. המחלוקת הפנימית, אינה רק סימפטום אלא חלק מהמחלה.

חרד לגורלו

כל ספורטאי מתחיל יודע שניצחון משיגים רק באמצעות משחק קבוצתי. השחקנים החרדים בעלי כושר גופני ידוע, אך הקבוצתיות מסתבר, מהם והלאה, בכל התחומים. הדוגמה האחרונה ברשימה היא בחירת הדיין הדתי-לאומי (והראוי לדעת כולם) הרב אליעזר איגרא כחבר בית הדין הרבני הגדול.

האיגרא רמא של הנציגים הדתיים לאומיים בראשות שרת המשפטים איילת שקד, הפכה לבירא עמיקתא של הנציגים החרדים בוועדה. רגע לפני ההצבעה סיפרו הנציגים החרדים שהם שולטים במשחק. בש''ס וביהדות התורה הסבירו כי במטרה למנוע את בחירת רבני צוהר, הוועדה אומנם תכונס לפרוטוקול כדי להתגבר על קביעת בג''ץ, אך לא תבחר בפועל דיינים לבתי הדין האזוריים ולבית הדין הרבני הגדול.

לבחירת דיינים לבתי הדין האזוריים די ברוב יחסי ולפיכך סוכם מראש כי השמות כלל לא יועלו להצבעה. לבחירת דיינים לבית הדין הרבני הגדול לעומת זאת, נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת החברים המכהנים ולחרדים, לפחות על הנייר, יש וטו של שלושה חברים (שני הרבנים הראשיים וח''כ ישראל אייכלר).

לפני שהוחלט לטרפד את ההצבעה, הציעה איילת שקד כפשרה מטעם עצמה, שכדי לפצות את הבית היהודי על הדרת רבני צוהר, ימונו ארבעה רבנים חרדים (שניים אשכנזים ושניים ספרדים) ושלושה דתיים לאומיים, אולם החרדים בהובלת הראשל''צ הגר''י יוסף, סירבו לשנות את יחסי הכוחות המקודשים של שני שליש (לחרדים) מול שליש (לדתיים לאומיים).

כשנפתחו פתקי ההצבעה התברר כי אחד החברים החרדים ערק והעניק את הרוב המיוחס לבחירת הדיין הדתי לאומי. ''משלושת הנציגים החרדים בוועדה נותרו רק שניים חרדים. השלישי הוכיח שהוא חרד לעצמו'', מאשימים בלשכת הראשון-לציון. בסביבתו של הגר''י יוסף בטוחים שמדובר בעמית האשכנזי הגר''ד לאו, אשר נקם את נקמת המינוי החד צדדי של מנכ''ל הרבנות הראשית ובמהלך מתוחכם הביא להכנסת חבר נוסף שמזוהה עמו הן לבית הדין הרבני הגדול והן לוועדה למינוי דיינים.

אם אכן יד הגר''ד בדבר, צריך להסיר בפניו את הכובע משתי סיבות. הסרת הכובע הראשונה כצל''ש, הואיל ומדובר בנקמה שהוגשה קרה בטמפרטורה הנכונה, כגמול על מה שעוללו לו הש''סניקים בפרשת מינוי המנכ''ל הלעומתי. ההסרה השנייה כטר''ש, שהרי ברגע שכובע ההגמוניה החרדי בוועדה הוסר, נשארה רק הכיפה הסרוגה, מה שישפיע לרעה על כוח הנציגות החרדית כולה.

בלשכת יו''ר הוועדה יובל שטייניץ - שש''ס הכריזה פרס כספי על ראשו ופועלת להחלפתו, באותה מידת הצלחה שהוכחה השבוע בוועדה - יצאו מגדרם כדי לספר לחברים החרדים שהשתתפו בדיון כי הכיבוד שהוזמן לקראת הדיון כשר למהדרין מן המהדרין. ''אתם בטוחים שאין פה חמץ שעבר עליו הפסח?'', שאל אחד החברים החרדים את אנשי לשכת היו''ר, אוכל החמץ הגאה. ''אוי, כמה חפרתם לנו על זה'', השיבו בלשכת השר שחפירותיו וקידוחיו, אומנותו. כפי שהחרדים נראו בתום ההצבעה, הם לא הואכלו בחמץ, אלא במרור שעבר עליו הפסח.

האם בסביבת נתניהו ושות' מריחים את חולשת ש''ס והפילוג ביהדות התורה, ומרשים לעצמם לזלזל בשותפים הטבעיים תוך קריצה לאופציית האחדות עם העבודה?

כשגפני נשאל על כך הוא שולל מכל וכל את ההנחה. ''אנחנו עומדים על המשמר אבל שוב מתברר לנו שהאויבים הפוליטיים הכי גרועים שלנו הם אנשי הבית היהודי. בכל מה שנוגע לצירוף העבודה לממשלה אנחנו לגמרי בעד. הקשר שלנו עם הרצוג מצוין. אנו סומכים עליו יותר מאשר על בנט, והרצוג סומך עלינו יותר מאשר על נתניהו. גם נתניהו יודע שמבחינתנו עדיפה ממשלת אחדות עם העבודה על ממשלה צרה עם הבית היהודי''.

ממגננה להתקפה

סלון הבית רחב המידות ברחוב שרי ישראל בירושלים, שופץ ושודרג בערב החג, מאולם בר מצוות לאולם חתונות, בדיוק למטרה הזאת. לסעודות ליל שבת בהן מתיישבים האב, הבנים והמוזמנים הרבים כשהם לבושים בשטריימלאך ובקפוטות (בלי נצנצים), היה די והותר גם בגודל המקורי. ההרחבה החדשה אפשרה לבעל-הבית לזמן לסלון ביתו במהלך חול המועד, את המשפחה הירושלמית המורחבת של סיעת שלומי אמונים.

בעצם קיום הכינוס הייתה אמירה. אחרי שהתנועה הליטאית הניפה את דגל הוועידה בחפץ חיים, מגיע תורה של שלומי אמונים להראות שהיא ''על המפה ותישאר במפה''. מעלין בחופש ואין מורידין. את הוועידה החסידית תקיים שלומי אמונים בקיץ הקרוב מעבר לים באוקראינה, בנוכחות עסקנים בלבד, ללא צורך בשינוע אדמו''רים והטרחת המזמינים והמוזמנים. מטח הפתיחה נורה בכינוס שנערך בחול המועד בבית משפחת פרוש בו נכחו כל נציגי הסיעה ברשויות.

בשלומי אמונים מבהירים שלא מדובר בוועידת תגובה לזו שקיימה דגל התורה, אך בכל מה שנוגע לכותרות העיתונים הנוסחה זהה. האירוע נועד כדי להביא לדיבוק חברים, שמעלותיו ידועות במשך כל השנה ובפרט בימי הספירה. אומרים שכמה מהחברים הצעירים בדגל לא מסוגלים להיפרד מאז באו בברית יחד במהלך יומיים וחצי של שהות משותפת בחפץ חיים, עד כדי כך שאפילו את החג האחרון הם העבירו בצוותא חדא, אי שם בגולה הדוויה.

כמו בדגל, כך בשלומי אמונים, התקשורת העוינת היא שמלבה יצרים, שמה דגש על המפלג ולא על המאחד, נותנת במה לנאומים משולהבים ולא לערבי שירה מאחדים. עוד בטרם כונסה ועידת דגל התורה הבין מאיר פרוש שמשלושת ימי ההגבלה, בהם נדרשו חברי דגל להישאר ברדיוס הקרוב לחפץ חיים, יזכרו רק את האמירות שנוגעות לחלוקת השישים-ארבעים והנורווגי שלא קוים. האקט המקדים שלו, כפי שנתפס אז בעיני ראשי דגל התורה, היה הגשת ה''תביעה'' לרבני העמותה של החינוך העצמאי, כדי להקדים תרופה למכה, הגנה להתקפה.

כשמאיר פרוש פתח את פיו בכינוס שלומי אמונים הוא ידע, בדיוק כמו גפני לפניו בוועידת דגל, שמנאום עשרים הדקות פלוס שלו, רק האמירות הנוגעות למשבר מול דגל התורה יהפכו לכותרות ראשיות. פרוש בא מוכן, ובניגוד לדרכו הקריא מתוך הכתב - צעטאלע עם ראשי פרקים שהחזיק בידיו. מזה תקופה ארוכה שהוא מסתובב עם בטן מלאה על דגל התורה. אין כמו חג המצות כדי לשחרר 'יציאות מצרים' אישיות.

בדגל פירשו את הנאום של פרוש לעסקני שלומי אמונים, כהעברת מסר תוקפני שמתייחס במישרין למה שנאמר בוועידת דגל התורה ומשגר איום לא מוסווה לכיוונה של התנועה הליטאית. בכירי דגל שיושבים בימי בין הזמנים בבית התנועה בבני ברק העדיפו גם השבוע להתייחס להתנצחות כאל קרב בין דגל לאגודה ולא בין דגל לשלומי אמונים.

תגובת השרשרת האגודאית, החלה בראיון החג המשותף שהעניקו ארבעת ח''כי אגודת ישראל לעיתון 'המחנה החרדי' ובמסגרתו הותקפו נציגי דגל העוסקים בבעיות פנימיות. בדגל קראו והתפוצצו. הם אומנם לא מקדישים את עתותיהם לג'אנק-פוד, אך בכל מה שנוגע לעיסוק בנושאים חרדיים בוערים ובראשם התקציבים, הח''כים האגודאיים (לאו דווקא פרוש, אלא יתר החברים) הם האחרונים שיכולים למתוח ביקורת, ובטח שלא על החברים מדגל התורה. די לקרוא שוב את האמור לעיל, כדי להבין באלו קרבות עסוק כל אחד מהחברים.

יום ירושלים

בדגל התורה רואים בנאומו של פרוש הכרזת מלחמה בגלל שרבוב עניין 'החרדים העובדים' שנחשב לאחת מהסוגיות הבוערות של הציבור הליטאי. פרוש סיפר על הסיוע שנציגי שלומי אמונים מעניקים לחרדים העובדים והעריך שהמוטבים יידעו להכיר טובה, כשהוא מסתמך מן הסתם על תקדים סיעת 'כח' באלעד לפני שתי קדנציות. בדגל רואים בכך התערבות בעניינים פנימיים. ''אין סצנריו שבוגר ישיבה ליטאית יקום ויתפקד לסיעה חסידית'', אמרו השבוע בדגל, ''גם אלו שתמכו בשלומי אמונים לפני כעשור התבגרו ולמדו על בשרם מהי הכתובת היחידה עבורם''.

בסביבתו של פרוש העדיפו השבוע להקהות את נימת האיום. הטון בנאום, לדברי המקורבים, לא היה של אויב אלא של שותף כואב: ''פרוש לא תקף אלא דיבר מהלב, ובפעם הראשונה אמר בפומבי את מה שאנו שומעים ממנו כבר תקופה ארוכה. ראו שזה בוער בקרבו והוא לא מדבר כדי להכניס למישהו או להחזיר מלחמה''.

בדגל התורה למדו את הנאום בן עשרים הדקות של פרוש והכינו תשובה, (כמעט) לכל שאלה. פרוש תמה בנאומו, בנימה לא מוסתרת של ביקורת מדוע לא הוזכרו - וכולם הבינו היכן - החסדים הטובים ששלומי אמונים גמלה לדגל התורה ולאחרים. על שלוש הקושיות שהעלה ניתנו השבוע תשובות מוסדרות וארוכות, כמו בהגדה. פרוש דיבר על הרוטציה שהעניק בשעתו לבעלזא, הדגלאית במקור. בסוגיה הזו הזכירו השבוע, ודווקא בדגל התורה, שפרוש התפטר מכוח מחויבות פנים אגודאית, אחרי שנציג הסיעה המאוחדת של ויז'ניץ היה הראשון שפינה את מקומו.

שתי הדוגמאות הנוספות שהביא פרוש בנאומו נוגעות לביתר עילית. הראשונה מהבחירות בקדנציה בה נבחר פינדרוס כמועמד מוסכם על שלומי אמונים למשך שש שנים, וזאת למרות הדומיננטיות הברורה של שלומי אמונים בעיר. הדוגמה השנייה היא מהקדנציה הנוכחית בה קיבלה דגל משרת סגן ומ''מ, זאת על אף שיש לה רק נציג אחד ברשימה.

בתשובה של הכל כלול מסבירים בדגל, כי הדיל המפורסם עם פינדרוס, נרקם במטרה משותפת להדיח את ראש המועצה שכיהן בשעתו, יהודה גרליץ. כשהגיע תורה של שלומי אמונים לקבל את התפקיד ודגל גמגמה, ידע פרוש איך להעמיד אותה על מקומה. בכל מה שנוגע לקבלת תפקיד הסגן וממלא-המקום בקדנציה הנוכחית מזכירים הדגלאים לפרוש כי גם הנציג הספרדי יוסי שטרית הוא מכוחותיהם.

עיקרי הטיעון של דגל בביתר מתמקדים בכך שהסיבה שהנציג הליטאי השלישי ברשימה לא נכנס למועצת העיר, היא עריקת המוני מצביעים כלל-חסידיים לסיעתו של זיידה, שהוא בשר מבשרה של אגודת ישראל. יתירה מזאת, אומרים בדגל, הרי הייתה לנו אפשרות ללכת למהלכים משותפים עם ש''ס גם בביתר וגם באלעד. בשני המקומות פרוש קיבל יותר ממה שנתן, ובמודיעין עילית, היו אלו סכסוכים פנימיים בתוך שלומי אמונים שהביאו לכך שהם לא יקבלו סגן.

בדגל כבר בונים את החזית הבאה כשבפלפול ליטאי העלה השבוע יו''ר דגל התורה גפני בפני ראש עיריית בני ברק ומזכ''ל אגו''י חנוך זייברט, דרישה להתפטרותו של יוסי דייטש, לא רק מתפקיד ממלא המקום הסמלי ומחברותו בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אלא גם ממועצת העיר. בכל מה שנוגע לקיום הסכם הרוטציה על תפקיד ממלא המקום והחברות בוועדה המחוזית, מיהר דייטש לשגר אתמול (שלישי) מכתב לראש עיריית ירושלים עם הודעה על קיום ההתחייבות והבהרה כי בחודש אייר יועבר תפקיד המ''מ לדגל, ובחודש תמוז יועבר לאחות הליטאית התפקיד בוועדה המחוזית.

סלע המחלוקת כמובן, הוא דרישת ההתפטרות ברוטציה ממועצת העיר. בסעיף ט' להסכם בין דגל לאגודה שנחתם בערב הבחירות לעיריית ירושלים נקבע כי ''במידה והרשימה תכניס 8 נציגים בלבד מוסכם כי נציג אגו''י יתפטר במחצית הקדנציה לטובת החבר הבא של דגל התורה''.

מנגד, בשלומי אמונים מפנים לסעיף ח' בהסכם הקובע כי ''במידה ויופיע/ו רשימה/ות נפרדת/ותו ע''י זה נגרם נזק למיעוט נציג/ים לרשימת יהדות התורה, יובא הנושא להכרעת גדולי התורה / או באי כוחם להשלכות על הרוטציה כבסעיף ט'. הנושא יועבר להכרעה כנ''ל לא יאוחר מ-30 יום מתוצאות הבחירות''. היות שרשימת בני תורה הכניסה מנדט לעירייה, הכרעת גדולי התורה המקובלים

על שלומי אמונים ו/או באי כוחם הידועים ברבים, ברורה מראש.

בדגל משיבים כי גם במצב הנוכחי החלוקה צריכה להיות לפי מדד של 4.5 מנדטים לאגודה מול 3.5 לדגל, מה שמחייב את התפטרות דייטש באמצע הקדנציה, חד גדיא, חד גדיא. גם בדגל מודעים לכך שהסיכויים שדייטש יתפטר, זהים לסיכוי שנתניהו יחתום מרצון על החוק להגבלת שתי קדנציות לראש-ממשלה, אך מבחינת הדגלאים חשיבות הדרישה היא בעצם העלאתה. אם שלומי אמונים לתפיסתם מפרה הסכם בירושלים, הרי שנמצא הקייס שיאפשר לדגלאים לטעון בעתיד כי אינם מחויבים לתמוך בנציג אגודה לראשות העיר בבחירות הבאות.

פרוש דיבר על גמילת חסדים, אך פוליטיקאי ממולח כמוהו, יודע טוב מכולם שבפוליטיקה, כמו בחיים, אין מתנות חינם ובונוס מקבל רק מי שגונב את האפיקומן.

ערי מסכנות

(לחץ על המסמך לצפייה בגודל מלא)

כשמזקקים את ליבת הטענות של פרוש, מגיעים לפרשת החינוך העצמאי. בדגל יכולים לתת סימנים ולספק תירוצים לכל אחת מהסוגיות שפרוש העלה, אך בעניין הזה דומה שאין להם תשובה. כשפרוש חבר לדגל בביצוע המהפך בחינוך העצמאי הוא מכר את נשמתו לדגל ובסופו של דבר שילם טבין ותקילין באובדן ראשות עיריית ירושלים. למהלך כזה לא יוצאים בלי תמורה ברורה של שותפות מלאה והמחיר היה ידוע לכל, אז והיום. פרוש סיפק את הסחורה, ובחלוף שמונה שנים הוא מרגיש שעשו לו כיפה אדומה.

פרוש התייחס לכך בנאומו בפני החברים. הוא לא התכחש לאמירתו כי יפרוש לטובת יעקב אשר בבחינת 'זה נהנה ולא חסר' אך בלשון בני אדם שאל את הנוכחים, בלינקג' שברור ממנו אין, איך אפשר לבקש טובות כאשר לא מקיימים התחייבויות ברורות.

בדגל הרשמית ממשיכים להבהיר כי גם אם יש ממש בטענות השיהוי של פרוש, הרי שמתכונת של ניהול משותף על ידי שני מנכ''לים בפועל לא תקום ולא תהיה. בסוג של היתממות הזכורה לנו מימי הבחירות בביתר, יש מי שמפנה את פרוש לשותפו דאז לעסקה הרב מרדכי (מוטל'ה) קרליץ. ''הוא סגר הכל איתו, שיקרא לו לדין תורה'', אומר באירוניה בכיר בדגל התורה שמודע היטב לכך שפרוש כבר עשה את הצעד. הוא זימן את קרליץ לדיון בפני ועדת הרבנים של החינוך העצמאי. בינתיים, מוטל'ה לא בא, מוטל'ה גם לא מטלפן.

הכל כבר נאמר על המהלך המשותף שהובילו קרליץ ופרוש בחינוך העצמאי, אך דומה שבשלב הזה הגיעה השעה לומר מילה על שותפות נוספת של השניים (בשיתוף ש''ס, כצלע שלישית לא משמעותית), שהתפרקה ונשברה לרסיסים. מדובר כמובן בהשתלטות הכושלת על מכרזי העיר חריש שהובילה בסופו של דבר לפסילת המכרזים בגין תיאום מוקדם, ברשלנות דוגמת זו שהובילה השבוע לפסילת הזוכים הערבים במכרזים בעפולה.

דפדוף בארכיון מלפני ארבע שנים מעלה, כי הכתובת הייתה מרוחה על הקיר וגם על נייר העיתון. הנה מה שנכתב באכסניה זו (בית ספר לפוליטיקה, 5.9.12) במהלך תיאום המכרזים, באמצעות טפסים אחידים שהיו גלויים לכל: ''הקרטל כבר נבנה, בניסיון לרכז את כל המתחמים הגדולים ביד אחת. הכל כמובן, לשם שמיים, במטרה לשמור על מחירי קרקע נמוכים, ומי שיעז לקרוא תיגר ימצא עצמו עמוק באדמה. רק זה מה שחסר לנו, שבסוף אלה שיטרפדו את המכרז יהיו בכלל הממונה על ההגבלים העסקיים והיועץ המשפטי לממשלה''.

עד כאן הדברים שנכתבו במדור זה לפני ארבע שנים. לא הייתה זו נבואה אלא הערכה משפטית פשוטה. כשפרוש נשאל על כך בשעת מעשה, הוא נתלה באילנות גבוהים: ''יש בינינו חלוקת עבודה, אנחנו מבצעים את רישום הרוכשים, קרליץ דואג לליווי משפטי של המהלך מראשיתו ועד סופו''.

קרליץ מצידו סירב להגיב, אז והיום (תגובתו תפורסם לכשתתקבל, אם וכאשר). הסוף המר ידוע. בגין אותם טריקים ושטיקים איבד הציבור החרדי עיר מדוגמת שתוכננה על ידי שר משלנו, אריאל אטיאס, עם עתודות קרקע גדולות יותר משל ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד גם יחד.

בתחום המקרקעין, בניגוד לענף היהלומים, אין מושג של הרחקה מאולם המסחר, וקרליץ ממשיך לעסוק בתחום הנדל''ן בעיר טבריה – שלמרבה האבסורד הפכה לאטרקטיבית יותר, דווקא בגלל אובדן חריש. חזקה על איש ציבור מסור לשולחיו, בעל רקורד של עשייה וכישורים מוכחים במגוון תחומים כמוטל'ה קרליץ שכוונותיו היו לשם שמים. ובכל זאת, כאשר באים להלין על הממשלה שמתעלמת ממצוקת הדיור החרדית, יש להפנות את האצבע המאשימה בראש ובראשונה לעסקנים החרדים. על ההליך הרשלני שנוהל בשעתו, איש לא שילם מחיר. בעצם, הרבה אנשים שילמו ומשלמים. לא הנבחרים אלא הבוחרים. זוגות צעירים חרדים והוריהם שנאנקים תחת הנטל.

אפרופו שליפות מהגנזך, גם ההגדה שפרסמה בשעתו קבוצת מחאה חרדית ופורסמה במדור זה לפני ארבע שנים (בית ספר לפוליטיקה, 'אין זו הגדה'), רלוונטית יותר מתמיד. 'הגדת פה סח של חכמי חלם', ניתנה בשעתו הכותרת לחוברת שהוציאה קהילת 'לעבדך באמת' אשר עוטרה בציורים פרובוקטיביים של הקריקטוריסט החרדי יוני גרשטיין. ''מה נשתנה הממשל הזה מכל הממשלות, שבכל הממשלות היו בונים בניינים וערים ובממשלה הזו כולם רק מדברים; מה נשתנה המכרז על חריש מכל המכרזים שבשאר המקומות כבר חוזים חתומים ואצלנו רק חולמים, הלילה הזה כולנו מוחים!''.

והיו שם עוד כמה פנינים, שרלוונטיים גם כן, בשינויי שמות-נציגים מתבקשים: ''כל בניינא ודירתא דלא חזיתיה ודלא מששתיה הווי בטיל כעפרא דארעא... מעשה בר' אליהו ישי ור' אריאל אטיאס ור' משה גפני ור' יעקב ליצמן שהיו מסובין בכנסת והיו מספרים במצוקת הדיור כל אותה הקדנציה, עד שבאו בוחריהם ואמרו להם, נבחרינו! הגיע הזמן להפסיק בדיבורים ולדאוג למגורים כי באו מים עד נפש''.

חלק מהמסובין דאז כבר לא מתרווחים בכסאות השרים, מי מרצון ומי מאונס. אבל ההגדה נמשכת, בדברת בלתי פוסקת. תוכנית הבנייה לחרדים שגובשה בחסות ממשלתית ונחשפה כאן בחורף האחרון, מעוכבת ולא מובאת לדיון בקבינט הדיור מזה מספר חודשים. ביוזמת ראשי ישיבות ובראשם חבר מועצת גדולי התורה, ראש ישיבת חברון הגר''ד כהן, אמורה להתקיים בסופ''ש הנוכחי פגישת-דיור בבית דגל התורה, בנוכחות ראשי ישיבות ונציגי דגל. אם להסתמך על תקדימי העבר, הרי שגם בפגישה הזאת ייאמרו מילים גבוהות עד שייכנס אחד מהעוזרים ויאמר למשתתפים, רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע.

ארבעה פסחים חלפו, ובכל מה שנוגע לערי המסכנות, הרי אנו ובנינו משועבדים. אם חברי הכנסת החרדים ינצלו את משקלם הסגולי כדי להביא מזור למצוקה הכי בוערת במגזר, יושקו לכבודם, גם כאן, ארבע כוסות של גאולה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ב'קו עיתונות דתית'

• מקור: http://www.bhol.co.il/101167/-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%A6%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%98.html