קצת רקע היסטורי.
הגהצ רבי אריה לוין היה חותנם של מרן הגרי''ש אלישיב זצ''ל, והגה''צ רבי שמואל אהרן יודלביץ' זצ''ל בעל המעיל שמואל (נושא הספר המדהים 'מעילו של שמואל' ואביו של המגיד הידוע ר' שבתי זצ''ל) והגה''צ רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ'''ל.
רבי אריה, היה תלמידם של רבי אייזל חריף מסלונים, הרידב''ז, רבי איסר זלמן מלצר, ורבי רפאל שפירא (חותנו של רבי חיים מבריסק) זצ''ל.
צדקותו גאונותו ועמל התורה שלו היו עצומים. הוא דחק בבתו לשאת את מרן הגרי''ש זצ''ל והוא דחק את חתנו הגרי''ש לשאת בעול גדול כדי להשיא את בתו למרן הגר''ח קנייבסקי שליט''א.
הוא שימש עשרות בשנים משגיח ובוחן בת''ת ''עץ חיים'' של הישוב הישן בירושלים ובו למדו כמעט כל גדולי ירושלים כולל רבים מהקנאים של אז והיום...
הנה תמונתו בקמרון הקטן שלו מתחת למדרגות בתלמוד תורה עץ חיים.

כידוע, היה רבי אריה זצ''ל מכונה רב האסירים. הוא נטל על עצמו בשנים הקשות ההן לעודד ולרומם את רוחם ונפשם של אסירי המחתרות והנידונים למות.
ככלל הוא קירב מאוד את אנשי התנועות הרוויזיוניסטיות, ואלו נקשרו אליו עמוקות ואין דרך לשער את השפעתו האדירה עליהם ועל דורותיהם לצמצם ולמעט את ריחוקם מהתורה והדת, דבר שהיו לו השלכות מפליגות לטובה על מאבקי הדת והמאבקים נגד התורה במדינה ובפרט בעלותם לשלטון ב-1977. מלבד הטובה הרוחנית האישית.
חתנו הגדול מרן הגרי''ש היה מעריצו ביותר. לא פעעם היה מספר על גדלותו העצומה של חותנו ובכל שבת היה צועד לביתו לבקרו והיה מתנהג כלפיו בכבוד עצום.
בהגיעו לגבורות בשנת תשכ''ו ערכו לו לוחמי המחתרות והנידונים למות שניצלו מן הגרדום, עצרת חגיגית לכבודו בחצר הכלא הבריטי.
באותה עצרת הופתעו הכל לראות את דמותו האצילית של חתנו מרן הגרי''ש אלישיב זצ''ל מופיע ומשתתף. כך על פי עדות המשפחה שבידם תמונות מהאירוע ובהן תמונתו של הגרי''ש.
כיום תולים קנאי התקופה החדשה במרן הגרי''ש חלק מקנאותם העקומה.
הנה תמונות מן העצרת.

וכאן מגישים לו הנידונים למוות מגילת קלף חתומה על ידם.

כאן מגלה רבי אריה זצ''ל את חיבתו למנהיג התנועה הרוויזיוניסטית ומפקד האצ''ל איש בית''ר, תלמידו של זאב ז'בוטינסקי ולימים ראש הממשלה. מנחם בגין.
מי שהגדיל משמעותית את תקציב הישיבות סייע ותמך בצמצום חילולי השבת במיגזר הציבורי ובימיו היתה עדנה יחסית לציבור החרדי והדתי בכלל.
מה היה חלקו של ר' אריה בכך?

והנה הגרוע מכל. רבי אריה זצ''ל לומד עם חרד.ק.י התקופה