החלק שעשה עלי את הרושם הכביר ביותר, היה בסוף. הוא אומר שכשיגיע הזמן ההוא, (שככל הנראה אנו צועדים לקראתו מהר מאד) - שכל אחד יאמר 'אני גדול מפלוני', במה יש להתחזק? עלינו להשריש בלב את האמונה הבסיסית ביותר, שהשם לבדו הוא הבורא, המהוה את הבריאה בכל רגע! עד כדי כך יהיה הטשטוש והבלבול! לא יהיה כח בעם לדון, ללבן את הפרטים, לברר את ההשקפות השונות. התחל מחדש. עוזבים את החשבונות. חוזרים ליסודות הברורים, ומשם בונים הלאה.ברוך השם, לא הגענו עדיין לזמן ההוא, אשר "אין שואל ואין מבקש". עוד יש עימנו בדור הזה רב הדומה למלאך, סובל עלבון ומוחל על כבודו בכל מקום - שמשמיע דעת תורה צרופה וברורה למי שמבקש לשמוע, ומלמדנו להשכיל, מילתא בטעמא.
"שום דבר חדש אל תקחו!" - כל דרך חדשה מרחיקה אותנו מהיסודות המוצקים, לבקש חשבונות רבים...
אנחנו ממשיכיסטים! נחזיק בישן בשיניים ובציפרניים!
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
