ב. הרב שך לא המציא זאת מסברא.

ג. כאשר החולק אומר (וכן גלוי לכל) שזו היתה דעת כל גדולי הדור הקודם, אין לו שם יחיד, ק"ו כשהוא לא יחיד, ומנגד ניצב ג"כ יחיד שהאחרים רק נסמכים על דעתו.

הרב שך לא המציא?
אפ תוכל להביא לזה שמץ של מקור אני מאוד אשמח לראות.

א. המשגיח זצ"ל, בהספדו על הבריסקער רב, הדגיש נקודה מעניינת בגדלותו.
הוא תיאר, כיצד בחיי החזו"א, נמנע מרן הגרי"ז מלהתערב יותר מידי בעיסקי הציבור, ואף מיעט להשיב לפונים אליו.
לעומת זאת, לאחר הסתלקותו של החזו"א, שינה מרן הגרי"ז את הנהגתו בתכלית השינוי, והקדיש זמן מרובה לכל השואלים והעניינים..
זו - הגדיר מרן ה'אור יחזקאל', הגדלות האמיתית שיש באדם. בכוחו לשנות את מצבו והנהגתו הרגילה בבת אחת, אם הוא רואה שהדברים מחייבים שינוי..

ב. מרן הגרי"ז עצמו, הגדיר בחדות את ההבדל שבינו לבין מרן החזו"א, בדרכי ההנהגה הציבורית.
הוא אמר כך: "דרכי היא לעקור את השורש הרע כאשר עדיין בידינו לעשות זאת בקלות. אינני ממתין עד שתהיה כאן עובדה מוגמרת, שייתכן שיהיה קשה או אפילו לא אוכל כלל לבטלה.
לא כן החזו"א. הוא, אף שהוא רואה כמוני את הסכנה לעתיד, שיטתו היא, שכל עוד אין הדבר מזיק בהווה, אין לנו לצאת כנגדו, וכשיהיה צורך לעוקרו, יעקרוהו..

ג. ידוע המעשה, בעת שעלתה על הפרק שאלת צירופם של אנשי פא"י לכנסיה הגדולה הרביעית של אגו"י, כשמצד אחד היה זה אחרי המרד הגדול שלהם בגדו"י, כשנכנסו לקואליציה למרות חוק שירות לאומי, ומצד שני, היה חשש שאי צירופם ירחיק אותם עוד יותר מאשר נתרחקו כבר.
פא"י מצידה, ממש לא עמדה והתחננה.. היה לה תנאים ודרישות מכאן ועד אמריקה.. אם לא יקבלו אותם - איימו - הם יהיו אלו שיפרשו מאגו"י, גם אם תסכים זו מצידה לקבל אותם..
נתכנסה לה מועצת גדוה"ת דאז, בהרכבה המלא, לדון בשאלה הלא פשוטה הזו.
שלמה לורינץ נכנס אז בקודש פנימה, לשאול את מרן הגרי"ז כדת מה לעשות.
ומרן הכריע. בחדות הבהירה שלו.
הוא אסר על צירופם לכנסיה, יהא מה שיהיה..
עם הכרעה זו בא שלמה לורינץ אל המועצת, וחיכה בנימוס שגדו"י חברי המועצת יאמרו את דברם, כדי שיוכל למסור להם את הכרעתו של מרן הגרי"ז.
בינתיים - הישר משדה התעופה, הגיע מרן ר' אהרון קוטלר. באמצע הישיבה..
הוא קם ונשא נאום חוצב להבות כדרכו, ובו דיבר חזק - בזכות צירופה של פא"י לאגודה. הוא אמר, כי עלינו לוותר להם ולקרב אותם.
לורינץ נבהל, ושלח לו פתק עם בקשת מחילה, בו נכתבה דעת מרן הגרי"ז.
ר' אהרון הפסיק את הנאום באמצע ההתלהבות, וביקש הפסקה..
הוא פנה ללורינץ, ואמר כך: "לעולם לא תהיה מחלוקת ביני לבין הבריסקער רב. אם כך הוא הכריע, אבטל דעתי מפני דעתו. אמנם, אינני יכול לקבל את הדברים מפיך. עלי לשמוע את הדברים מפיו אישית"..
חזרו לישיבת המועצת, וביקשו הפסקה של שעה.
הלכו לביתו של הבריסקער רב, והאימות התקבל..
חזר ר' אהרון לישיבת המועצת, ומבלי לחוס על כבודו, נשא נאום חוצב להבות - בעד הדעה ההפוכה לחלוטין, מזו שהשמיע אך לפני שעה קלה..
וההכרעה התקבלה. פא"י לא צורפה לכנסיה הגדולה.