קבוצות דיון
פורום אברכים
נושא #31993
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
|
רוצה_להבין
חבר מתאריך 9.6.12
5537 הודעות | יום רביעי ו' בטבת תשע''ג
12:55 19.12.12 |

|
שאלות בהשקפה? רק על פי שכל ישר של החכם באותו מקום!
| |
אגרות רח"ע ח"ב אגרת תקי עמוד כד הנני להגיד לידידי רומעכ"ה, עם כל חפצי למלאות רצונו ולהשיב לו כהלכה, הקשה לשאול הפעם מאתי. כי אמנם קשה לפתור שאלה חלקית שהציע רומעכ"ה מבלי לנגוע בעיקר השאלה שנחלקו בזה הרבנים הגדולים הצדיקים מוהרש"ר הירש ומוהרי"ד באמבערגער זצ"ל, ועל זה הלא אינו שואל רומעכ"ה כלל. ובאמת פתרון שאלה העיקרת הזאת לפי דעתי איננה ככל הוראות או"ה, וגם שאלות עגונות היותר חמורות אשר שרשם פתוח בש"ס ופוסקים, ועל המשיב לשים עין עיונו בביאור שיטת הראשונים והאחרונים ולהכריע ע"פ כללי ההוראה וימצא פתרון השאלה הסבוכה. לא כן פתרון שאלה זו. יסודתה ביחוד בהכרה גמורה והשקפה בהירה, לדעת איזה דרך ישרה לגדור גדר ולעמוד בפרץ לחזק הדת. אין ספק בעיני שלא נחלקו הרבנים הצדיקים מוהרש"ר הירש ומוהרי"ד באמבערגער זצ"ל בהוראות ודינים, רק השקפותיהם היו שונות כל אחד על פי דרכו בקודש ולש"ש. באשר השקפה זו מאירה ביותר לחכם המכיר את מקומו החי ודר באותו גליל וקהלה, יודע כל תכונות אנשי הקהלה ופרטיהם, קשור אתם בכל הנימים המקשרים, ומפקח על צרכיהם, לו עין בחן לשום לב בעיון היטב למשאלות הדת, ויכול לראות גם את הנולד לדור יבוא. ועל כן לפי הנראה, לא נשאלו להכריע פתרון השאלה החמורה מגדולי מאורות הגולה בכל תפוצות ישראל ממדינותינו הגאונים מוהרמי"ל מלבי"ם ומוהר"י סלאנטער ומוהרי"ל דיסקין ומוהר"י אלחנן גאוני אה"ק וגאליציען זכרונם לברכה. באשר השאלה הזאת אינה נפתרת על פי מקורים מהתלמודים והפוסקים, ורק על פי סברא ישרה והשקפה נכונה ומאירה, אשר בהיותם בריחוק מקום לא יוכלו להתערב בזה ולא מצאו די עוז בהשקפתם להכריע, וסמכו בזה על הרבנים הצדיקים החונים במקומם, אשר על פי הבי"ד שבאותו מקום ובאותו גליל לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה. ובודאי אילו הי' נחלקים בהכרעת הדינים היו שואלים את גדולי הדור להכריע בינהם ולהגיד הלכה ברורה. אין ספק אשר הרב הגאון הצדיק מוהרש"ר הירש זצ"ל אשר זכה וזיכה את הרבים במעשיו הגדולים ובדרשותיו הנלהבות ובספריו המלאים אהבת תורה וי"ש, דבר גדול עשה.... (אין לי כח להעתיק) אבל בנוגע לפתרון שאלת חובת הפירוד, מהמקורים שזכר רומעכ"ה בהצעת הספיקות, אין זה ענין לכאן. מה שאמרו בעירובין ד' לב ניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא דלא ליעבד ע"ה איסורא רבה, שם משקל האיסורים ידועים, איסור שלא מן המוקף איסור קל, ואיסור טבל איסור חמור, אבל בדבר ההתחברות עם הרשעים לדעת המפרידים רואים בזה סכנה גדולה להיהדות שילמדו ממעשיהם ושישפיעו בהתקרובתם על דור נולד לרעה. מובן שהדבר הנוגע ליסוד היהדות זהו איסור חמור. ולדעת המקרבים רואים בזה מצווה רבה לבלתי להרחיק חלק מעם ישראל ולזכותם, ואינם רואים שום הפסד להיראים הנבדלים בנוגע לצורכי היהדות. וכן אין זה ענין למה שאמרו וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, כי לדעת המקרבים אין בזה כל חטא ועון, ואדרבה מצוה היא לזכות את הרבים, ופי זה מה שרואים המפרידים עבירה גדולה בהחיבור, רואים בזה המקרבים מצוה. והספק לפי זה בעיקר המעשה אם היא מצוה או עבירה. וספק כזה הנוגע ליסוד התורה והמצוה, שאינה נפתרת על פי מקורים מתלמודים רק על פי הגיון ישר ונסיון, רק על הבי"ד שבאותו מקום להעמיק חקר בזה, להשים קו ומשקולת לשיעור ההתקרבות וההתבדלות. כי לא כל המדינות ולא כל המקומות והזמנין שוים בזה. רק על הבי"ד המקומיים למצוא הכרעתם לעשות סייג לדברי תורה. ובהכרעת המשקל ושיעור ההתקרבות וההתבדלות נחלקו בזה הרבנים הצדיקים מוהרש"ר הירש ומוהרי"ד באמבערגער זצ"ל.אגרות רח"ע ח"ב אגרת תרמג עמוד קעו על דבר השאלה בנוגע להמועצה הליגסלטיבית בא"י אשר ע"פ הערת ידידינו הד"ר ברויער ישאל דעתי דעת תורה בזה, באמת זהו שאלה פוליטית ולא של הלכה, ההלכה הוא שעלינו לבקש ולהשתדל תמיד לטובת עמינו כפי שיורה השכל הבריא....
יש אחד שהוא עומד בהיפך... ובא להסתמך וחושב שהוא הולך בדרכו של הרב שך... הרב שך יכול להיות נגד כלל ישראל... נגד כל גדוליו, מפני שיש לו דעה גדולה מהם, אבל לא מי שנגד כל חכמי ישראל, הוא כמו הרב שך... הרב שך יכול להיות נגד, כי הדעה שלו דעת תורה... אבל לא לעשות נגד חכמי התורה מפני שהרב שך היה עושה... יהיה מי שיהיה, זה טרייף. |
|
|
|
|
0
|
|
|
|
 |
פך השמן הטהור
חבר מתאריך 25.11.12
10003 הודעות | אור ליום חמישי ז' בטבת תשע''ג
19:40 19.12.12 |
|
4. וכיצד הרב עצמו יקבע את הנחיותיו?
בתגובה להודעה מספר 3
| |
א. אין שום סתירה בין הדברים. ב. הרב שך לא המציא זאת מסברא. ג. כאשר החולק אומר (וכן גלוי לכל) שזו היתה דעת כל גדולי הדור הקודם, אין לו שם יחיד, ק"ו כשהוא לא יחיד, ומנגד ניצב ג"כ יחיד שהאחרים רק נסמכים על דעתו. נצח התורה - למען מסורת התורה בטהרתה |
|
|
(ניהול: מחק תגובה) |
|
|
|
|
 |
|
 |
עומד בפרץ
חבר מתאריך 23.4.12
8718 הודעות | אור ליום חמישי ז' בטבת תשע''ג
20:35 19.12.12 |
|
6. אתן לך מעט רקע. אצלי זה חידד כמה וכמה תובנות..
בתגובה להודעה מספר 2
| |
מספר נקודות, חוברות אשה אל אחותה... א. המשגיח זצ"ל, בהספדו על הבריסקער רב, הדגיש נקודה מעניינת בגדלותו. הוא תיאר, כיצד בחיי החזו"א, נמנע מרן הגרי"ז מלהתערב יותר מידי בעיסקי הציבור, ואף מיעט להשיב לפונים אליו. לעומת זאת, לאחר הסתלקותו של החזו"א, שינה מרן הגרי"ז את הנהגתו בתכלית השינוי, והקדיש זמן מרובה לכל השואלים והעניינים.. זו - הגדיר מרן ה'אור יחזקאל', הגדלות האמיתית שיש באדם. בכוחו לשנות את מצבו והנהגתו הרגילה בבת אחת, אם הוא רואה שהדברים מחייבים שינוי.. ב. מרן הגרי"ז עצמו, הגדיר בחדות את ההבדל שבינו לבין מרן החזו"א, בדרכי ההנהגה הציבורית. הוא אמר כך: "דרכי היא לעקור את השורש הרע כאשר עדיין בידינו לעשות זאת בקלות. אינני ממתין עד שתהיה כאן עובדה מוגמרת, שייתכן שיהיה קשה או אפילו לא אוכל כלל לבטלה. לא כן החזו"א. הוא, אף שהוא רואה כמוני את הסכנה לעתיד, שיטתו היא, שכל עוד אין הדבר מזיק בהווה, אין לנו לצאת כנגדו, וכשיהיה צורך לעוקרו, יעקרוהו.. ג. ידוע המעשה, בעת שעלתה על הפרק שאלת צירופם של אנשי פא"י לכנסיה הגדולה הרביעית של אגו"י, כשמצד אחד היה זה אחרי המרד הגדול שלהם בגדו"י, כשנכנסו לקואליציה למרות חוק שירות לאומי, ומצד שני, היה חשש שאי צירופם ירחיק אותם עוד יותר מאשר נתרחקו כבר. פא"י מצידה, ממש לא עמדה והתחננה.. היה לה תנאים ודרישות מכאן ועד אמריקה.. אם לא יקבלו אותם - איימו - הם יהיו אלו שיפרשו מאגו"י, גם אם תסכים זו מצידה לקבל אותם.. נתכנסה לה מועצת גדוה"ת דאז, בהרכבה המלא, לדון בשאלה הלא פשוטה הזו. שלמה לורינץ נכנס אז בקודש פנימה, לשאול את מרן הגרי"ז כדת מה לעשות. ומרן הכריע. בחדות הבהירה שלו. הוא אסר על צירופם לכנסיה, יהא מה שיהיה.. עם הכרעה זו בא שלמה לורינץ אל המועצת, וחיכה בנימוס שגדו"י חברי המועצת יאמרו את דברם, כדי שיוכל למסור להם את הכרעתו של מרן הגרי"ז. בינתיים - הישר משדה התעופה, הגיע מרן ר' אהרון קוטלר. באמצע הישיבה.. הוא קם ונשא נאום חוצב להבות כדרכו, ובו דיבר חזק - בזכות צירופה של פא"י לאגודה. הוא אמר, כי עלינו לוותר להם ולקרב אותם. לורינץ נבהל, ושלח לו פתק עם בקשת מחילה, בו נכתבה דעת מרן הגרי"ז. ר' אהרון הפסיק את הנאום באמצע ההתלהבות, וביקש הפסקה.. הוא פנה ללורינץ, ואמר כך: "לעולם לא תהיה מחלוקת ביני לבין הבריסקער רב. אם כך הוא הכריע, אבטל דעתי מפני דעתו. אמנם, אינני יכול לקבל את הדברים מפיך. עלי לשמוע את הדברים מפיו אישית".. חזרו לישיבת המועצת, וביקשו הפסקה של שעה. הלכו לביתו של הבריסקער רב, והאימות התקבל.. חזר ר' אהרון לישיבת המועצת, ומבלי לחוס על כבודו, נשא נאום חוצב להבות - בעד הדעה ההפוכה לחלוטין, מזו שהשמיע אך לפני שעה קלה.. וההכרעה התקבלה. פא"י לא צורפה לכנסיה הגדולה. תן לחכם ויחכם עוד... |
|
|
(ניהול: מחק תגובה) |
|
|
|
|
 |
|
|