חופת נכד האדמו"ר מבעלז השכיחה מהחסידים את כל הצרותיאיר אטינגר22/05/2013 | 16:37
הרב עובדיה יוסף הספרדי התקבל בפיוט מרוקאי, והסוגיות הבוערות של דחיקת החרדים מהקואליציה, קצבאות הילדים והקרב על הגיוס נשארו בחוץ לפני הסוף, ברגע הפרידה, הרב עובדיה יוסף והאדמו"ר מבעלז נעמדו על רגליהם, הושיטו ידיים זה לזה, בעוד רבבות זוגות עיניים ננעצות בהם. התזמורת פצחה ב"סימן טוב ומזל טוב" ושני הרבנים הזקנים החלו לרקוד בזרועות שלובות, מנסים לשמור על הקצב. זה נמשך 30 שניות או קצת יותר.
הריקוד לא היה רק אחד משיאי החתונה שהתקיימה אמש (שלישי) בחסידות בעלז, אלא גם מחזה חרדי נדיר: זו היתה חתונה חסידית, לפי כללי הפרוטוקול, שנעמדה דום לכבוד המנהיג הספרדי, כשזמרי המקהלה זונחים את ההגייה האשכנזית-גאליציאנית ומקבלים את פניו בפיוט מרוקאי "אשורר שירה לכבוד התורה", בהגייה ארץ-ישראלית. בעולם החרדי זו היסטוריה.
כמו כל חתונה חרדית גדולה, שמחת בעלז היתה מפגש פסגה של רבנים ואדמו"רים. אבל שום מנהיג לא עורר כאן התרגשות כמו הרב עובדיה יוסף, שכונה מעל הבמה "מורנו ורבנו" ו"ידיד נפשנו". האירוע מעיד על מעמדו של הרב עובדיה בעולם החרדי היום, ולא פחות מכך על הרעבע שהשיא את נכדו הבכור, בחתונת ענק שלא היתה כמוה השנה ולא תהיה בישראל.
האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח, שהחל את הקריירה שלו כ"ינוקא", בגיל תשע, ושדרכו היתה רצופה מאבקים וסכסוכים עם חצרות וקהילות אחרות, הוא היום קונסנזוס חרדי. מלבד קשריו החמים עם מנהיג ש"ס בשנים האחרונות, הוא סיים סכסוך של עשרות שנים עם חסידות סאטמר הגדולה והאנטי-ציונית, והשמיע קול עצמאי בעולם החרדי, שגם עמיתיו הליטאים אינם יכולים להתעלם ממנו. בתקופת משבר מנהיגות בעולם החרדי, שניכרה למשל בהפגנה אלימה שיצאה משליטה בשבוע שעבר, האדמו"ר מבעלז מייצג עדיין את הדור הריכוזי והדומיננטי של הרבנים.
החתונה היתה ניצחון אישי של האדמו"ר, הנחשב מנהיג שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו, אבל גם סגירת מעגל של החסידות שנכחדה כמעט בשואה, ושהתקבצה עם קום המדינה – כמה עשרות משפחות בלבד – סביב בית כנסת אחד בתל אביב, ברחוב אחד העם. היום היא מונה אלפי משפחות ועשרות אלפי חסידים בישראל ובחו"ל.
אלפים עלו למטוסים ובאו לחתונה. הפעם האחרונה שאדמו"ר חסידות בעלז זכה לראות את נכדו מתחתן היתה על אדמת אירופה.
שלום רוקח, שמלאו לו לפני כחודשיים 18 שנה, קרוי על שם מייסד החסידות בגליציה. הוא התחתן עם בת למשפחת חסידים מן השורה, חנה בתיה פנט. היום, ברבע ל-2 לפנות בוקר, היא הגיעה לאזור חגיגת הגברים, למה שנחשב רגע השיא בחתונה – ריקוד המצווה, "מצווה טאנץ". היא לבדה, לעיני אלפי גברים, אחזה באבנט (גארטל) שבצהו השני אחז הסב של בעלה.
מיליוני דולרים הושקעו בחתונה, שהתפרשה על כמה מוקדים: החופה המפוארת בכיכר בעלז בירושלים, בלב שכונת בעלז שהקים האדמו"ר ובמרכזה "בית המקדש", הקומפלקס העצום ובו אחד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים בעולם. בשונה מחסידויות אחרות, שנוהגות להעלים את הנשים באירועים פומביים גדולים, נשות בעלז זכו לצפות חופה מקרוב, במתחם שלהן. אבל אחרי החופה הן נסעו הרחק לבנייני האומה, שם חגגו עם הכלה, בחסות הרבנית מבעלז. ניתן להן לצפות בנעשה מתחם הגברי, המרכזי, בשידור וידיאו.
הגברים חגגו באוהל עצום שהוקם בחצר "בית המקדש" ושהכיל אלפי אנשים. האירוע כולו אורגן לכל פרטיו: הוקלטו והדפסו לכבודו ספרים ודיסקים, אורגנו הסעות, שירותי לינה והסעדה לאורחים מחו"ל ומחוץ לירושלים. כרטיסים וצמידים צבעוניים חולקו לכל חסיד ואורח, כדי שיידע לאיזה מתחם וטריבונה הם צריכים להגיע, ומתי. הכל לפי הגיל והמעמד בחסידות.
את החתונה צילמה חברת הפקות, במצלמות רחף, והיא הוקרנה בשידור חי על מסכי וידיאו גם באוהל העצום וגם במוקדי שידור האחרים בירושלים ובחו"ל. בחסידות בעלז אמרו שהקפידו הפעם לחסוך בהוצאות - למשל, במנות המזון. עם זאת ברור שהאירוע עלה מיליונים וחייב תרומות של נדבני האדמו"ר.
בשעות הארוכות שבהן עמדו החסידים ושרו בדבקות באוהל בעלז עם היריעות הלבנות, הוא נראה כבועה עצומה אטומה. הגלים הסוערים נותרו בחוץ: דחיקת החרדים מהקואליציה, מחלוקות על הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, שאלת הגיוס, קצבאות הילדים, תוכנית הליבה, מצוקת הדיור, העוני, ההסתה המתגברת ברחובות נגד חרדים המעזים להתגייס למסגרות חרדיות בצבא. אלפי החסידים היו לבושים בגדי חג אחידים, שמחים בצאתם וששים בבואם. הם שרו יחד, רקדו בתיאום מופלא, נעו מצד לצד על הטריבונות. "האימפריה" נטעה בהם ביטחון במבנה הישן.
כשאר המנהיגים החרדים, האדמו"ר מבעלז אינו צפוי לאמץ מסקנות של ועדת גיוס או לשתף פעולה עם מערכת חינוך חרדית ממלכתית; הוא מנהל מאבק עיקש להרחקת האינטרנט והתרבות החילונית, ואוהל החתונה הוגדר אזור נקי ממכשירי סלולר מתקדמים. איך מכין האדמו"ר את אלפי המשפחות שבאחריותו לדוחק הכלכלי ולשינויים הפוליטיים שעל הפרק?
חסידים שנשאלים על כך מזכירים את נאומו ההיסטורי של האדמו"ר ב-2005. אז הוא קרא למי שאינו יכול ללמוד תורה, ללמוד מקצוע ולהתפרנס. רוב החסידים עוסקים במקצועות פשוטים, אבל יותר ויותר מהם, ויותר נשים, חובשים את ספסלי המכללות החרדיות, לומדים משפטים ומינהל עסקים ופסיכולוגיה. האדמו"ר אישר בשנים האחרונות לחסידים אחדים להצטרף למסגרות צ"הליות חרדיות, כמו שח"ר. זה נעשה בצמצום גדול ובחדרי חדרים. הוא, כמו מנהיגים חרדים אחרים, לא יגן בפומבי על חיילים חרדים שמתנכלים להם בימים אלה.
"כל זה היה הרבה לפני שיאיר לפיד הופיע ודיבר על שוויון בנטל ויציאה לעבודה", אמר איש בעלז, מאיר ברגר, הפרשן הפוליטי של עיתון "המבשר". "הוא הבין שאי אפשר להושיב עשרות אלפי בתי אב חנוקים ולגדל דור כזה. מי שרוצה ויכול לשבת ללמוד, ייתנו לו את כל התנאים. מי שלא – יוצא לעבוד".
האם השינויים האלה ידביקו את קצב הגידול והשגשוג של חסידות בעלז, היום "אימפריה חסידית" מהגדולות בעולם? ייתכן שהתשובות נמצאות בידי האדמו"ר מבעלז, או בידי בנו יורש העצר, רבי אהרן-מרדכי, או בידי הנכד שלום, החתן בן ה-18. אבל ייתכן גם שהתשובה מצויה בידי הציבור החרדי הרחב, ולא בידי מנהיגיו.
הארץ
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
