נבלום את טירוף השנאה, בטרם תשתרש בקרבנו תרבות "נוער הנשיכות"

מאמר שהתפרסם בגליון עש"ק קרא לחשבון נפש ציבורי בעקבות המקרה הנורא שאירע בשבוע שעבר במודיעין עילית, כאשר יהודי חרדי, אברך מן השורה, נקט בבריונות מחרידה, כשהוא מתנפל על אברך אחר ונושך בו נשיכות פראיות (בסגנון "מי יתנני ואנשכנו", רח"ל) תולש את שערות זקנו, בועט ומכה בו באכזריות עד אשר נשברה ידו.

אכן, קשה למצוא את המילים שיבטאו את עומק הזעזוע מאירוע חסר תקדים שכזה. כל מעשה של בריונות והרמת יד ראוי בהחלט לגינוי פומבי, אך קל-וחומר כאשר נעשה שימוש בביטויי שנאה כה מחרידים וחריגים. תלישת שערות זקנו המגודל של יהודי חרדי נחשבת כמנהגם של הגרועים שבשונאי ישראל ומזכירה מחזות נוראים מן ההסטוריה, ואילו נשיכה בבשרו של המותקף בנשיכות עמוקות ומדממות אינה מקובלת כלל בין יצורים אנושיים, אפילו במיתקפות אלימות המתרחשות.במחוזות רחוקים ושכונות פשע.

התנהגות ואנדליסטית והתפרצות פראית וחייתית היתה צריכה לחולל רעידת אדמה בתוכנו, גם אם היה מדובר באדם חרדי מן השורה שהיה מחליט לתקוף את עמיתו באכזריות על רקע "שיגרתי" של ריב עסקי או סכסוך אישי וכדו'. על אחת כמה וכמה כאשר נשמעה הצהרה ברורה ע"י בא כוחו של התוקף, כי הרקע לאותו מעשה בריוני נעוץ בחילוקי דעות רעיוניים בתוככי עולם התורה.

כפי שמופיע בפרוטוקול הדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי בי-ם, אמר סנגורו של התוקף בדבריו בפני השופט: "התיק הזה הוא ממש לא תיק על סכסוך בבית כנסת, אלא תיק גדול יותר משני אנשים שרבים... המפלגות הם דגל התורה עם בני תורה. המשיב נציג דגל התורה... זה מקור הסכסוך ולא שני אנשים שרבו בבית כנסת... זה משהו גדול יותר מריב בבית כנסת".

הציבור החרדי הרחב, ובמודיעין עילית בפרט, ידע כי התקיפה בוצעה על רקע זה, אך אם למישהו עוד היה ספק בדבר, בא פרקליטו של התוקף והצהיר חד-משמעית, כי לא מדובר בסתם "סכסוך בבית כנסת", וכי יש קשר בין האירוע החמור לבין זהותו של התוקף כאיש דגל התורה!

כמובן שאיננו רוצים לצאת בהאשמות כוללניות, ולא נבוא לטעון, כי כלל נציגי וקהל תומכי דגל התורה (בגירסתה העכשוית) מזוהים עם המקרה המזעזע של אותו יחיד. אך מכיוון שהרקע למעשה כה גלוי וידוע, יש לצפות כי יישמע גינוי נחרץ וקולני, וכי הדבר יעורר את הציבור כולו לחשבון-נפש נוקב.

הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שאותו מקרה נורא, שאמנם מהווה מעשה חריג בכל קנה-מידה, לא היה מתחולל אילו חילוקי הדעות העקרוניים שקיימים כיום בין קהילות וציבורים תורתיים היו מתקבלים כפי שהתנהל כלל ישראל לדורותיו, בכל פעם שנחלקו הדעות.

הלא השנאה הלוהטת שמוחדרת בכל פינה עברה כבר מזמן את כל גבולות ההגיון האנושי. החל מהנסיונות המלאכותיים לזרוע איבה ופירוד בצורה יזומה, בבתי מדרשות ובתי כנסיות, בין קרובים וחברים לספסל הלימודים, בתוככי קהילות ומשפחות, כולל פסילות וחרמות, הלבנת פנים ברבים וירידה לחיי הזולת, ועד לנסיונות להחריב מוסדות תורה ולהצית אש זרה של מסע מאורגן ליצירת קרע שאינו מתאחה ח"ו בעולם התורה. במצב כזה, מה הפלא ששומעים כי אפילו תינוקות של בית רבן כבר נוהגים כעדר מוסת ומתעללים בחבריהם לתלמוד תורה - ובסופו של דבר מתחולל "פשע שנאה" שכזה במודיעין עילית. כי מה יעשה הבן ולא יחטא, אם הסביבה כולה מסמנת לו את נתיבי האיבה ומעצבת עבורו את תרבות השנאה.

זהו פרי באושים של הסתה חמורה ומתמשכת, מקרה שהוא חריג בצורתו ובעוצמתו, אך בעווה"ר אינו חריג במהותו, כארוע שמבטא עד אנה עלולים אנו להגיע מתוך אטמוספירה של שיסוי עקבי, ליבוי שנאה והתרת דמו של ציבור שלם הצועד בדרך רבותיו. ומי הוא אשר יוכל לומר בעת כזו: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".

לא ביום אחד הגענו לכך ולא ביומיים. למרבה הכאב, קשה לעצור את העגלה המתגלגלת במדרון ע"י קומץ של מסיתים, רק משום שבקרב עולם התורה בארץ הקודש ניכר איזה תהליך של התרגלות והסתגלות, שמאפשר לקבל בדיעבד כל פרק נוסף במסע טירוף השנאה, מתוך השלמה עם המציאות שמולידה קהות חושים. אנו, כולנו, חיים כבר "בתוך הבוץ", אז כמעט והורגלנו לכך, אך כל מי ששב לאחרונה מביקור בקהילות החרדיות בחו"ל שומע כיצד גדולי תורה ויראה, ציבור גדול של רבנן ותלמידהון מעבר לים, עומדים המומים ואחוזי בעתה מול מה שמתחולל כאן.

קשה מאוד להימנע גם מן האסוסיאציות המתעוררות בעקבות ההסלמה המטורפת הזו.

ת"ח אחד אמר על כך השבוע, כי מכאיב לראות שאותם עסקנים ולבלרים שתבעו בשנה האחרונה להיזהר מפני כל צעדי מחאה נגד השלטון וגזירת הגיוס, בשל חששות חינוכיים של החדרת אוירה כוחנית כביכול בין בני הנוער, הם הם אלה אשר מעודדים, לפחות בהסכמה שבשתיקה, כל צעד מרפקני וכוחני של מחאה אלימה וירידה לחייהם של יהודים יראים ושלמים, שכל חטאם בכך שהם צועדים לאור רבותיהם. הוא הוסיף, כי העיוות הזה ניכר כאשר אותה מערכת תעמולה שמטיפה ל"דרכי נועם" מול גוזרי הגזירות, בחרה להתמקד באירוע שולי שהתרחש באחת ההפגנות, כאשר אחד המשתתפים ניסה לבלום סוס משטרתי שעמד לרמוס ח"ו יהודי חרדי, ומאז החליטה להנפיק ללא הרף גינויים נגד "מושכי זנבות הסוסים" – זאת בעוד, להבדיל אלף אלפי הבדלות, זעקתו של יהודי חרדי שתולשים את שערות זקנו ונושכים אותו בפראות, אינה נוגעת לליבם. הן על כגון דא ניתן להמליץ את דבר הנביא, כי "זובחי אדם – עגלים ישקון"!

אבל כבר אמר הרב פלאי, שגם אם שואלים רבנים "תלוי איך שואלים".