"צער רב"...

"מחלוקת מחלוקת גאווה גאווה"

ואז פתח ר"ב: אתה יודע שאני רודף שלום ויש לי כמה רעיונות איך להשכין שלום ובלה בלה

ואז המשיך בצעקות על שושן: למה אתה מתעסק עם חדרה?
אומרים עליכם שאתם פסולי עדות וכו' וכו', מה אתה צריך את זה?
ענה שושן: זה רק מחזק אותנו
המשיך ר"ב: הרב שטיינמן מקפיד עליך בגלל זה וכו'
ענה שושן: אני ישאל את הרב קלמנוביץ האם צריך לחשוש מהקפידא הזו
(הרב קלמנוביץ ענה, שקפידא שלא כדין אין לחשוש ממנה)

ואז המשיך ר"ב לנושא החזנות: הלכנו לשאול את ר"א שטיינמן
והוא שתק ואנחנו הבנו מזה שאתה לא יכול להיות חזן

וכאן הציע ר"ב, אז בוא נעשה כך:
אתה תאמר שאתה הרי בשנת אבל ולא יכול להיות חזן,
(רק אם הציבור מבקשים) ותבוא לתפילות בישיבה ורק השנה
לא תהיה חזן, שנה הבאה כבר ירגעו הענינים,
והשנה הבן שלי(של ר"ב) יהיה חזן, הרי לפני שנתיים כשהיית
צרוד הבן שלי גם יהיה חזן, זה היה כ"כ נורא? לא, אז גם השנה.

והוסיף ר"ב: הרי אתה אמרת לי לפני כמה שבועות שאתה כבר הרבה שנים חזן אצלינו ויש לך חשק לעבור לחדרה...(בכך התכוון ר"ב להגן ע"ע שהרי שושן פתח את הפתח לעזוב...)

ענה שושן: מצויין, פתרת לי את הספיקות, אני עובר לחדרה,
נבהל ר"ב: למה למה? תתפלל כאן ורק השנה....,
אמר שושן בהחלטיות: לא, יישר כח, אני עובר לחדרה.

ובמאמר המוסגר: אשתו של שושן מספרת שכבר כמה שנים הוא חולם להיות חזן בחדרה והתבקש ע"י הרב ארנברג אך במידותיו הנאצלות לא רצה לעשות כאן ולצער את מאות המתפללים הקבועים שמצפים לשמוע את קולו בבית מתיתיהו מאחר שכבר הוחזק שם כחזן. ומשפחת שושן שמחה מאוד על ההדמנות לממש את חלומם כבר כמה שנים.