אינני רוצה להיכנס לדיון בנושא הזה מרוב שהוא מגמתי ואפיקורסי.

מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם. הם בחרו בנאצים.

אם כי יש לדון דבישראל נקטינן דכ"ש דפקר טפי

אבל ה"מלכות של חסד", הממשל האמריקני, לא החטיא ולא השמיד רוחנית איש. בניגוד לרוסיה הכפרנית (וגם ישראל, בעצם גם כן קומוניסטים וסוציאליסטים) שרדפה את הדת בקנאות, הכתיבה אורח מחשבה, וכפתה סגנון חיים.

אנחנו יכולים להאשים רק את עצמינו, ואת הרפורמים.

אמריקה מעולם רחשה כבוד לדת, גם לדת היהודית. האוכלוסיה בימים ההם היתה דתית ברובה, ועם זאת פלורליסטית. אמריקה איפשרה חופש דת אמיתי מלא, וכיבדה באמת ובתמים שומרי מצוות. הממשל מעולם לא פעל באופן שעודד טמיעה, ולא נתן ליהודים כל סיבה להתבייש ביהדותם. לאורך השנים הוא חוקק חוקים שנועדו לאפשר את קיום המצוות בלי כל מגבלה.

העובדות ההיסטוריות הן, שרבים מהיהודים הגיעו מאירופה חילוניים לחלוטין, והאחרים שהתפקרו באמריקה, היה זה יותר בגלל לחץ חברתי מאחיהם היהודים מאשר כל סיבה אחרת. ידועים הסיפורים על אנשים שהשאירו את הטלית והתפילין באליס איילנד...

הרפורמים שיגרו מגרמניה רבנים ופעילים שלהם כדי לקלקל בזדון את הדור הצעיר. הם פתחו קהילות ומועדונים, והסיתו והדיחו. הם היו מסתובבים בשבת בשכונות היהודיות במשאיות פתוחות עמוסות הוללים צעירים צוהלים, ומזמינים ילדים להצטרף. הם רדפו את הרבנים, התערבו בהנהלת הקהילות, הזיקו למערכת השחיטה, והפכו את חייהם לבלתי נסבלים. הם חיבלו בכל מה שהיה אפשר, כדי להביא לאמריקניזציה של המהגרים. והעוני וקשיי הפרנסה לא סייעו...

הנסיונות היו קשים, אבל בשורה התחתונה, כל אדם בחר את דרכו. אי אפשר להאשים את אמריקה בכך, היא העניקה לעם היהודי את כל ההזדמנויות והתמיכה כדי להיות מה שהוא צריך להיות...

אני מצרף את מכתבו המעניין של ג'ורג' וושינגטון לקהילה היהודית בניופורט, בו הוא שוטח את עקרונותיה של ארץ החרות, וגישתה המכבדת כלפי העם היהודי.

Gentlemen:
While I received with much satisfaction your address replete with expressions of esteem, I rejoice in the opportunity of assuring you that I shall always retain grateful remembrance of the cordial welcome I experienced on my visit to Newport from all classes of citizens.
The reflection on the days of difficulty and danger which are past is rendered the more sweet from a consciousness that they are succeeded by days of uncommon prosperity and security.
If we have wisdom to make the best use of the advantages with which we are now favored, we cannot fail, under the just administration of a good government, to become a great and happy people.
The citizens of the United States of America have a right to applaud themselves for having given to mankind examples of an enlarged and liberal policy—a policy worthy of imitation. All possess alike liberty of conscience and immunities of citizenship.
It is now no more that toleration is spoken of as if it were the indulgence of one class of people that another enjoyed the exercise of their inherent natural rights, for, happily, the Government of the United States, which gives to bigotry no sanction, to persecution no assistance, requires only that they who live under its protection should demean themselves as good citizens in giving it on all occasions their effectual support.
It would be inconsistent with the frankness of my character not to avow that I am pleased with your favorable opinion of my administration and fervent wishes for my felicity.
May the children of the stock of Abraham who dwell in this land continue to merit and enjoy the good will of the other inhabitants—while every one shall sit in safety under his own vine and fig tree and there shall be none to make him afraid.
May the father of all mercies scatter light, and not darkness, upon our paths, and make us all in our several vocations useful here, and in His own due time and way everlastingly happy.

לראיה: האמנסיפציה במערב אירופה (רשות ליהודים להתגורר בין גויים, ללכת למוסדות השכלה כלליים ולעבוד בכל משרה שירצו), גבתה מחיר כבד וגרמניה, אנגליה וצרפת נשארו מתי מעט מן היראים, כאשר משקל הכובד של הנאמנים עבר למקומות במזרח אירופה בלי חופש דת, עם גטאות והגבלות על יהודים כמו תחום מושב, שם איפשרו ליהודים לנהל את הגטאות כרצונם ולבתי דין להעניש פורקי עול בזמן שבאמריקא ובמקומות ליברליים אחרים לא היתה כל הפרדה בין קהילות ואדרבא אסור לנהל קהילות לפי חוקי הדת ולמנוע אנשים מלעבור מדת לדת.

בהשקפה היהודית יש בעיה עקרונית עם ליברליזם מערבי, אפילו יותר מהקומוניסטים שכפו לעבור על הדת. הרב גלינסקי סיפר שבחורי ישיבה שהיו קלים בדעתם דווקא התחזקו והיו מוכנים ללכת לגולאגים ולא לוותר על מצווה אחת, אבל אותם הבחורים נפלו ברגע שנתנו להם "חופש" כמו במערב אירופה ואמריקה.

מה גם שהשואה, לטענת היטלר עצמו, התרחשה בעיקר בגלל האמנסיפציה, בגלל שהיהודים השתלבו במקומות גבוהים בגרמניה, לקחו לגרמנים את מקומות העבודה והתחתנו עם גרמניות.

מאידך, ליברליזם גורס אינדיוידואליזם. ייחודיות עצמאית.
אמריקה העניקה לאזרחיה חרות אמיתית ושויון מוחלט - ללא תנאי. כל אחד חפשי לחיות בדרכו שלו, ולהיות מה שהוא, או מה שהוא רוצה להיות.
כולם שוים בין שוים ואיש לא נרדף בשל דתו גזעו או מעמדו. הזכויות האלו חקוקות בחוק, וגם במנטליות הסובלנית של רוב האזרחים.
חברתית, שום דבר לא מעכב יהודי שלם וחרד מלטפס בסולם האקדמאי, הפיננסי או הפוליטי (מלבד מחסומים טכניים). הוא אינו נדרש לוותר או להתפשר לשם כך על קוצו של יו"ד מאמונתו לשם השגת הכרה או הצלחה. כל צורך דתי, בדרך כלל נתקל בהתחשבות והבנה של הסביבה.

כמובן שידידותית יתרה יוצרת סיכון מסוים, וברור שיהודי חרד לא ירצה להשתלב בכל מקום. אבל הגלות איננה מצב אידיאלי, וצריך לחיות בין גוים. יהודים יראים לומדים לשמור את המרחק הנכון, וגם אותו הסביבה מכבדת. לא רק שאין לחץ סביבתי לויתור על עקרונות דתיים ואין דחף להשתלב, אלא עוד מכבדים אותך בשל היותך אדם בעל עקרונות. ברוב המקרים רואים בך אדם משכיל ונעלה בשל דתיותך.

זה מובן לגמרי שיהודים המתגוררים בארץ (סוציאליסטית במקורה) שבה שוררת רדיפת הדת גם ממוסדת וגם חברתית הקשה בעולם, מדינת ישראל - אינם מסוגלים להכיל קיום של מציאות כזאת, ומגיבים בחשדנות...

עם זאת, ברור שבליברליות המערבית יש פן שלילי. בשמה ניתנת לגטימיות לכל תועבה. אך יש להבחין כי העיקרון של 'חיה ותן לחיות' היא הדרך היחידה שבני אדם מסוגלים לחיות זה לצד זה בשלום. אם מותר לאדם לקבוע סטנדרטים מוסריים לחברו - אין מקום גם לחופש דת.

שוב, בארץ, אנו חיים עם עקרון זה אחת בפה ואחת בלב. כיון שמדובר באחינו הטועים, עצמינו ובשרינו, ודרכיהם מכאיבות לנו. אם הם פוגמים את ייחוסם, אכפת לנו, כי איננו רוצים לאבדם לצמיתות. אם פותחים מסעדות טריפה בשבת, כואב לנו שהם נכשלים. ואנו חרדים על השלכות מעשיהם, הנוגעים לנו - כי כולנו בסירה אחת, ערבים זה לזה. אמנם אין בידינו לתקנם, ואין תועלת באמירת דבר שאינו נשמע, אבל מבחינת ההרגשה - הלב דואב.

אז למרות שאנו מעשית נוקטים בגישה של 'חיה ותן לחיות' - כדי לשמור את המלחמות והחיכוכים עמם להגנה על זכויותינו לשמירת התורה והמצוות, הנרמסות השכם והערב - איננו מרגישים כך.

אבל, האם למישהו מפריע אם ערבי-ישראלי שותה ערק ברמאדן? אם גוי רוסי-ישראלי תולש בשיניו אומצת חזיר עסיסית? מותר לו. שיאכל ויתלקק לעינינו, בתיאבון. גם אם הם עוברים על שבע מצוות בני נח - שילכו לגהינום, זו בעיה שלהם. אינם מסורים בידינו ואינם באחריותינו, ואנו יכולים להמשיך לחייך אליהם כרגיל.

כך גם באמריקה - ההפקרות הליברלית אינה נוגעת לנו. החיים הפרטיים של הגוים מסביב - היא בעייתם שלהם.
אנו חפשיים לבחור לעצמינו את מידת החשיפה לדרכיהם הרעים שאנו מאפשרים לעצמנו, ואם כן, בסופו של יום, הכל תלוי בנו.

בין הגאונים בוני יהדות אמריקה התורתית ברוח ובחומר - הגאון ר' אהרן קוטלר, הגאון ר' שלמה היימן , הגאון ר' משה פיינשטיין , הגאון ר' יעקב קמינצקי , הגאון ר' יצחק הוטנר , הגאון ר' יצחק יעקב רודרמן , והגרא"מ בלוך , והגר"א קלמנוביץ והגרש"פ מנדלוביץ, ועוד ועוד , - זכר כולם לברכה,
וכפי שידוע ושהעידו הם ובני אותו דור לולא הנס ומסירות הנפש של היחידים להעמיד את צורת הבן תורה הפנימית והחיצונית באותם הימים , לא היה נשאר שריד ופליט כמעט מיהדות ארה"ב בפנימיות וחיצוניות מתוקף ההתבוללות והריפורם , ובהלת החומרניות שרק נתעצמה ונתעצמה אז,

וע"כ פשוט , שהיה זה סכנה רוחנית עצומה לבני תורה להגיע שם (בשעתו, ובבחינה מסוימת אף עתה בימינו לחלק מהבני תורה ), יותר מבא"י - היינו לאחר השואה , וכן היו מורים בשעתו חלק מהגדולים שנותרו לפליטה מהחורבן באירופה, כאשר נשאלו מבני תורה להיכן ליזיל , והדברים ברורים ופשוטים.

להעמיד דברים על דיוקם, רוב הרבנים שהזכרת פעלו באמריקה כבר בשנות בשלושים, עוד לפני המלחמה:
לדוגמא, ר' משה פיינשטיין 1936. ר' יעקב קמינצקי 1937. ר' יצחק הוטנר 1935. ר' יעקב יצחק רודרמן 1930. ר' אהרון קוטלר ור' יוסף ברויאר הגיעו בשנות המלחמה. בעיקר אדמו"רים חסידיים הגיעו אחרי המלחמה.

אתה מציג זאת כאילו עד אותה תקופה לא היו רבנים באמריקה... ההפך הוא הנכון. היו גם היו רבנים רבים גדולי עולם, שנסעו במיוחד כדי להציל את הדור מאבדון, אלא שאיש לא אבה שמוע אליהם. הנסיונות היו קשים מדי. ולעתים גם ילדיהם של הרבנים עזבו את דרך התורה.

ראה ערך הרב הכולל, רבי יעקב יאזעף, שהיה מגדולי דורו. הוא הגיע לאמריקה כדי לפעול במקום שקודמיו נחלו כשלון חרוץ, אולי ישאו פניו. אך נרדף ברשעות תהומית על ידי מתפקרי הדור, עד שגם פשוטי העם לא נהגו בכבודו כראוי. במאה התשע עשרה ותחילת העשרים, הרבה גאונים עצומים מליטא כהנו ברבנות במקומות שכוחים ונדחים שאיש לא הכיר בגדלותם, וכמעט שאבד זכרם. יש מהם שהשאירו אחריהם ספרים, בלתי נפוצים, המעידים על גדלותם. אך עליהם עצמם ידוע כמעט כלום.

אני מצרף תיעוד נדיר ומרתק ביותר משנת 1921, של הרב סיוויץ בחיק ילדיו. קורע לב לראות את בניו לאחר תהליך "אמריקניזציה". הם הזניחו את דתם לטובת הגשמת "החלום האמריקני". נראה שזכו לנתח מאותו "חלום", שכן בני המשפחה נראים עוזבים את המקום ברכב פורד מודל T...

לאחד מהבנים היו קשרי עסקים עם האחים Warner, מייסדי הסטודיו המפורסם, אשר כמחווה ידידותית הואילו לצלם עבורם סרט משפחתי.

כל יהודי, אפילו אם הוא במקרה חילוני, יודע הייטב שפיקוח נפש דוחה שבת. כך מצווה וכך גם כתוב בתורה. החיים אצלנו הם ערך עליון, ומייד אחריהם אהבת הזולת, כבוד ושלום. טקסים דתיים באים אחרי שהחולה הובהל לבית חולים וחייו ניצלו. זה חשוב יותר מטקס, והעיניין כתוב בבהירות שאינה מותירה מקום לספק, אפילו למי שמפקפק.

גדולל פיקוח נפש דוחה את כל המצוות – רמב"ם סוףף
הרמב"ם קובע כי המצוות ניתנו לאדם כדי לקיים אותן אך ערך החיים הוא ערך עליון ביהדות ולכן הוא חשוב יותר מקיום המצוות. הרמב"ם מביא שתי דוגמאות למצבים בהם אדם צריך לבחור בין קיום מצוות לבין החיים. מצב ראשון הוא כאשר גוי מכריח יהודי לעבור על המצוות ומאיים עליו במוות. מקרה שני הוא כאשר ישנו אדם חולה ועל מנת להרפא או לשרוד הוא חיי לעבור על אחת המצוות (כמו למשל אדם חולה מאוד ביום כיפור שחייב לשתות ולאכול כדי לשרוד). גדולל בשני המקרים רמב"ם קובע כי החיים חשובים יותר ולאדם אין בחירה, הוא חייב לעבור על המצוות כדי להמשיך לחיות. אדם שבוחר שלא לעבור על המצוות נחשב כאילו התאבד (מתחייב בחייו) והיחס למתאבד ביהדות הוא שלילי ביותר. סןףף

הביסוס לפסיקתו של הרמב"ם:

על מנת לבסס את קביעתו הרמב"ם מביא מדרש של חז"ל שלוקחים קטע פסוק ונותנים לו משמעות נוספת אשר אינה קיימת בפסוק אם קוראים אותו בתוך ההקשר שלו ובמובנו הפשוט.

הרמב"ם לוקח את הפסוק גדולל "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'" סוףף (ויקרא י"ח, ה') ומביא מדרש של חז"ל אשר לוקחים את המילים "וחי בהם" מבודדים אותן משאר הפסוק וקובעים כי לפני שחשוב לקיים מצוות חשוב ערך החיים ולכן אם יש מצב של סתירה בין מצוות לחיים על האדם לבחור בחיים אפילו במחיר של עבירה על המצוות. ניתן לראות כי משמעות הפשט של המילים "וחי בהם" בתוך ההקשר של הפסוק אינה מתכוונת לכך ואפילו יש בהן כוונה הפוכה – שעל האדם לקיים את המצוות ולחיות לפיהן, אין בפסוק אזכור לחשיבות החיים ללא המצוות וניתן להסיק ממנו גם מסקנה הפוכה – שעדיף לאדם למות מאשר לחיות ללא מצוות. מכאן ניתן להבין כי חז"ל והרמב"ם ביקשו להעביר מסר ערכי לגבי קדושת החיים והשתמשו לשם כך בפסוק. אולי הם אפילו בחרו דווקא פסוק שניתן להבין ממנו מסקנה הפוכה על מנת להדגיש כי אין זו הכוונה של התורה ומי שמבין את הדברים כפשוטם טועה.

מצד שני, הרמב"ם מפרט גדולל שלושה מצבים בהם על יהודי להקריב את חייו ולא לעבור על המצוות (ייהרג ואל יעבור).סוףף
אדוםם
1. כאשר אונסים אותו לעבור על אחת משלוש המצוות – עבודה זרה (עבודה לאלים אחרים), גילוי עריות (יחסי מין בתוך המשפחה) או שפיכות דמים (רצח). סוףף
אדוםם
2. כאשר אונסים אותו לעבור על מצווה כלשהי במניין (מניין = עשרה יהודים. כאשר העבירה נעשית במניין היא מקבלת משמעות סמלית ופומבית של המרת דת ולכן זה מקרה של ייהרג ואל יעבור). סוףף
אדוםם
3. כאשר ישנה גזרה על כל עם ישראל שלא לקיים מצוות (גם כאן יש לכל מצווה משמעות סמלית ולכן על היהודים אפילו להקריב את חייהם ולא לתת יד לניסיון למחות את דת ישראל מהעולם).
סוףף

אוסיף גם כי לפי רבי ישמעאל מהתלמוד הבבלי גדולל אם אמרו לאדם עבוד עבודה זרה ולא תיהרג –מנין אנחנו יודעים כי האדם צריך לעבוד עבודה זרה ולא להעדיף למות?- כי כתוב "וחי בהם "(ויקרא יח' ה')- האדם צריך לחיות.

רבי ישמעאל מוסיף כי יוכל לעשות זאת בפרהסיה,בציבור (מה שלמדנו , במנין,בעשרה)-יעבור ולא ימות . רבי ישמעאל מביא אסמכתא ומצטט:"ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל "(ויקרא כב' לב')

רבי ישמעאל מתיר שני מצבים שהוזכרו :עבודת כוכבים ואינוס בעשרה שהם :"יעבור ובל יהרג" בניגוד להלכה.

גדולל
האם יש דבר יקר מן החיים? סוףף
ירוקק
זוהי השאלה המרכזית שעל האדם לשאול כאשר הוא מתמודד עם הדילמה האם למות בשם ערכים מסויימים. האם ישנם ערכים שבלעדיהם עדיף שלא לחיות או שהחיים אינם באמת חיים? תשובת היהדות לכך היא חד משמעית, ישנם ערכים כאלה והם מפורטים בשלוש המצוות שעליהן נאמר ייהרג ואל יעבור. בנוסף היהדות מגדירה את השמירה על הדת היהודית אל מול גורם זר שמנסה למחוק אותה (למשל עם זר שגוזר גזירות על היהודים) כערך שבשבילו ראוי למות. סוףף

אני מצד שני מכיר גם את גדולל העיקרון של חז"ל: "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". סוףף המבקש ליטול חיים מפר את האיזון האנושי שבין אדם לחברו, וגדול עונשו. המבקש להחטיא את חברו, פוגע בקשר שבין האדם לאלוקיו, וגדול עוונו מנשוא.

בעולם כולו אין ערך נעלה יותר מאשר "קדושת החיים". ערך זה נלקח מהמוסר היהודי, אך ביהדות יש ערך מעליו והוא: גדולל "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". כמעט לכל אדם יש תקנה - גם לרוצח, אולם "החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (סנהדרין ק"ז, ב'). סוףף

אך האם באמת יש כאן במקרה שדנו פה את העקרון הזה? התשובה היא לא, יש כאן אולי רק גדולל פיתוי סוףף כלומר שיש לאדם זכות בחירה והוא נופל לחטא מבחירה שלו.

האמנציפציה ומה שקורה בארה"ב עם כל ההתבוללות - אין זה קורה כי שמים חרב על היהודי שיתבולל אלא זה מבחירה של אותם יהודים. ואכן קצפם של הנאצים לא חס עליהם בזמנו ואם חוזרים לכפיה אמיתית, אז ראו את האמרה לאחרונה בשוודיה שאם יהודים רוצים לחיות בשוודיה הם צריכים להתבולל.

נכון שאם אין חינוך ויש פיתוי אז זה מצב לא טוב, ויש הנופלים אך האם זה באמת במזיד? אני מודע להרס היהדות בארה"ב מהתבוללות - והפיתרון לזה לדעתי הוא עליה לארץ. על אף החילון שלה, זה הרי מצב יותר טוב מהגולה שם(שגם היא חילונית). החיים בהסגר אמנם שומר אך האם לאורך זמן?

לאור זה, אני לא חושב שלהישאר באירופה זה יותר חשוב בשמיים מלשמור על החיים ולהמשיך בדרך, גם אם מגיעים למקום עם פיתוי לחטא. היהודי המאמין והחרד לדבר הקב"ה לא אמור להתפתות.

אי לכך משהו כאן לא מסתדר לי.
זה נראה יותר כמו מצב של "דברים שהוצאו מהקשרם".

האם אנו לא מפחדים מדי במקרים מסויימים משינוי שזה מעוור לראות את האמת ואת הסכנה האמיתית העומדת מולנו?

אני יודע שכל צד יחשוב שהצד השני הוא העיוור ושלא רואה את הסכנה שמולו, אך נשאלת השאלה. בהינתן שאכן יש סכנה אמיתית וסכנה מדומיינת, איך יודעים מה האמיתי ומה המדומיין?

הסיבה לכך - שהיו צריכים לנסות. אני אספר לך סיפור ששמעתי מאחד שאמנם אביו ניצל מגיא ההריגה, אך גם הוא עצמו מהרהר בדברים הנ"ל.

הסיפור הינו כזה בפולין היה מחנה ארעי של הנאצים (לא זוכר את הפרטים של המיקום). המחנה היה מחולק לשניים צד אחד ליהודים וצד אחד לשבויים רוסיים, כאשר הכוונה לחיילים רוסיים שנשבו.

בכל צד היו בערך כמה אלפי איש שחיכו להעברתם ליעד הבא - ככל הנראה מחנות ההשמדה. לכל צד גם כנראה היה ברור מה השלב הבא, או שניחשו מה כנראה יכול להיות השלב הבא.

על המחנה היו רק קומץ חיילים גרמנים ששמרו על השבויים.

היהודים לא עשו כלום להינצל, היו פסיביים.

החיילים הרוסים, יום אחד הסתערו על גדרות התייל, השומרים הגרמנים פתחו באש מתתי המקלע שלהם הראשונים נשכבו ומתו על הגדרות בעוד אחרים מטפסים על הגופות תוך כדי שהגרמנים יורים, ולבסוף מי שלא נפגע ברח החוצה ליערות המושלגים. מתוך כמה אלפים בתהליך הזה כאלף מתו השאר ברחו. הגרמנים ניהלו מצוד אחר הבורחים ואת אלה שתפסו הוציאו להורג במקום. כנראה עוד אלף - אלפיים. גדולל השאר הצליחו להימלט ולברוח!!! סוףף

היהודים ראו את זה ויכלו לנצל זאת גם הם, ולברוח או לחקות את הרוסים. הם לא עשו כן.

אני בדיאבד יודע שהיתה להם ברירה, האמונה שאין לאן לברוח היא שהיתה בעוכריהם. כיום יש משפט: אם קשה - אז נשברים? שאומר נכון שבגדול לא היה לאן לברוח ולא רצו לקבל את היהודים, אך היו כאלה שניסו והצליחו (יחסית בודדים). ואם לא מצליחים פעם אחת מנסים שוב כל עוד לא בין המתים.

זה מביא אותי לשאלה (שוב בלי להתלהם - זה הרהור)
אולי דווקא זה היה המבחן שלהם, ובו הם לא ניסו אפילו להצליח? כמו בבדיחות (שמלאך שואל... לעזור לעני... והתשובה הוא יזכה בלוטו אם רק ימלא כרטיס....). או כמו הבדיחה /סיפור על הצדיק שמתפלל לנס והצלה, ובפועל מסרב לכל מה שנשלח אליו...

אני אספר לך סיפור נוסף - ידוע שהיו פרעות ברוסיה, מה שלא כל כך ידוע זה שלא בכל מקום הפרעות הצליחו כי היו מקומות שבהם היהודים (למרות שהיה אסור להם והעונש היה על זה אמור להיות כבד מאד) השיגו נשק, ויצאו יחד עם שכניהם הגויים לפגוע ולהרוג את הפורעים שמתקרבים. זה אמנם היה לא תקני וגרם לאותם יהודים לברוח מרוסיה מאימת השלטונות, ולחפש מקום חדש... ובכך הם התגלגלו בלית ברירה לציונים... (חלק מאנשי העלייה השנייה) וחלק לקומוניזם ולהשתתף במהפכה שבאה מאוחר יותר, אך הם את נפשם הצילו!

סלח לי מאד, אך אני כן רואה היום בדיאבד, שני דפוסים של חשיבה והתנהגות.

ואני יותר נוטה לאמץ דווקא את הדעה הנגדית לדעה שנתת. דעה זו גם קל למצוא לה סימוכין בתורה, שכך צריך להתנהג, ראה כדוגמא את התנהגות דוד המלך: ירוקק "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם." סוףף

האם יתכן שזה מה שמצפים מאיתנו? גדולל אמונה חזקה בקב"ה שיעזור לנו, תוך כדי עשייה נחושה! סוףף

אם כן, אז הרוב בתקופה ההיא נכשלו, ודווקא הציונים הצליחו ועמדה לזכותם זכות גדולה.

היהדות גורסת אקטיביות ולא פסיביות. המצוות הן מצוות של גדולל "עשיה" "ולא עשייה" סוףף עם חיוב לעמוד בהם. לא להיות פסיבי.

לדעתי אנו אמורים לעבור עוד שלב בתהליך, וכך העולם ישתנה מול עינינו. השאלה איך אנו נתנהג - כל אחד עם בחירתו הוא. מצד אחד כולנו ערבים זה לזה, ומצד שני כל אחד יאכל את שבישל...

אני לא אומר לאף אחד כאן מה להחליט ומה לעשות, אני רק אומר שאנו נעמוד בקרוב בבחינה הן כיחידים והן כעם/קבוצה. ואנו צריכים לבחור נכון.

לדעתי הנכון זה: גדולל "נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים." (דברים ל, טו). סוףף

נא לפרק את המיזוג מיד !

ולשלוח את דברי האפיקוסות ומעליהם לפח הזבל , ולא לארכיון...

לא השקעתי זמן ומחשבה , להצטרף לדברי אפיקורסות ...

אם זה ימשיך להיות כך , חוששני שמרבית הניקים יפסיקו לכתוב בפורום, שהופך בזה להיות פורום של אחרוני שפלי הציוניים ה"דתיים".... ואיננו פורום חרדי!!

אני קורא לכל החברים המאמינים בבורא העולם ומנהיגו - למחות בפומבי כנגד הדברים האפיקורסיים והכופרניים והעלאתם בפורום זה ...

והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית...

צריך קודם כל להבהיר כי לדעתי הנושא חשוב, ולמרות שהנושא עצמו הינו טעון ויכול לגרור רגשות רבים או תגובות לא נעימות, עדיין יש כאן ויכוח שהוא לשמו בין שני השקפות עולם. כשכל צד יכול להביא מראי מקומות וציטוטים מרבניו.

מאחר וזה ויכוח חשוב (וכמובן יש לשמור על הכבוד של הצד השני בויכוח כל עוד מתנהל עניינית), שכן העולם ונפש האדם לא השתנו בין התקופות, ואין חדש תחת השמש, הרי אנו נדרשים להבין באיזה דרך על האדם לבחור.

מאחר ובסופו של דבר זה גם עניין של "חיים ומוות": להנצל / לעלות לא"י / לחיות בנכר / להרג על קידוש השם וכו', וכן (לעניות דעתי) בעתיד ישפיע על קהילות שלמות של יהודים - מה ןכיצד עליהם להתנהג או לבחור, הרי אני חושב שמן הראוי לשמור על שרשור זה ולקיים את הדיון בו בצורה פתוחה בלי האשמות של הצד השני. בואו נניח כי שני הצדדים רוצים בטובת העם היהודי ובשגשוגו.

האשם בשואה הינו היטלר וחבר מרעיו. הדיון כאן הינו כיצד ואיך צריך אדם יהודי לראות סימני אזהרה ולהתנהג אחרי שהבין סימנים אלו.

אני מסתכל על דיון זה גם בשאלה כיצד יש לברר או להתייחס לנושא או לאדם אשר יש לו נקודות חיוביות אך מצד שני גם נקודות רעות. והשאלה היא כיצד ניתן בסגנון רבי מאיר לקבל את הטוב ללא הרע. והאם בכלל ניתן לעשות זאת לאורך זמן.

במקרה זה יש שתי גישות - האחת להניח שלא ניתן להפיק את הטוב לאורך זמן והשניה שכן אפשר. אמר לי פעם אחד שאני מחשיב בתור אחד ממורי - שמנהל טוב הוא זה שיודע לשים כל אחד במקום הנכון שיפיק ממנו את המירב.

אנו לפני תקופת בחירות. והתקשורת וגורמים שונים מראים את הנושא כאילו הוא עניין פנימי ללא השלכות מיוחדות לעם היושב בציון או לעם היהודי בכלל.

שהעניין הוא כן או לא תקציבים לכאן או לכאןלסקטור כזה או אחר. ואילו אני מהצד רואה את הדברים אחרת.

מאחר ואני צופה שהשינויים הגדולים יקרו בפרק זמן של 3 שנים, בעוד ישראל נמצאת במצב יחודי שהוא נכון רק למדינת ישראל, שהיא יציבה ולא צריכה לעשות כלום. מצד שני, השינויים כאלה גדולים ששאר העולם חייב לעשות הרבה מאד כדי להינצל.

תבין זה לא שאנו כל כך מוצלחים זה פשוט מאחר ושאר העולם כל כך גרועים.

כאן המדדים הם יחסיים. כמו בבדיחה: שניים הולכים בספארי באפריקה ופתאום מולם אריה מרחוק מביט בהם. אחד פונה לברוח ולרוץ ורואה את חברו פותח את התיק ונועל נעלי ספורט. הוא שואל את החבר: מה אתה חושב שעם נעלי ספורט תוכל לרוץ יותר מהר מהאריה? החבר עונה לא, אבל אוכל לרוץ יותר מהר ממך.

מבחינה היסטורית אנו כמו 3 שנים לפני מלחמת העולם הראשונה או 3 שנים לפני מלחמת העולם השנייה.

אני קורא כאן לכל מי שיכול - לעשות הכל כדי להביא לכאן את כל היהודים מאירופה או כל מקום אחר, בדיוק כמו שבזמנו קראו ליהודים לעלות לפני השואה. המצב בעולם תוך 3 שנים יגרום לקיטוב מדהים. מדינות שיעלו בעושר ובהצלחה מעלה מעלה בעוד שאר העולם יפול מטה מטה לתהום ללא יכולת לעצור. מאחר וישראל בין המדינות בעלות הסיכוי לעלות הכי גבוהה, זה יגרום מצד אחד להערצה ומצד שני לשנאה יוקדת. אני מניח שלא תרצה להיות תחת נחת זרוע הצד עם השנאה היוקדת... אתה תעדיף להיות בצד הבטוח, לא?

נחזור למצב המוצג בארץ לפני בחירות.
בדיוק כמו שמישהו מפעיל עליך לקנות מנייה כשהשוק בשיא והוא כבר יודע שהתפוצצות הבועה תהיה בימים הקרובים - הוא מייפה הכול ומסתיר ממך את כל הסימנים שהתרסקות בוא תבוא.

תסתכלו לדוגמא על השרשור בקישור הבא:
http://rotter.net/forum/scoops1/168774.shtml
"בשל האנטישמיות הגוברת: ''אין עתיד לקהילה היהודית בצרפת''"

או את השרשור:
http://rotter.net/forum/scoops1/168714.shtml
"שיא של עלייה בשנת 2014: כ-26,500 עולים חדשים"

יש מספר מגמות בעולם והוא לא יכול להמשיך כמו שהוא, מדינות עולות ומדינות יורדות ומה שנראה לנו יציב בעבר אינו כזה כיום. יוסף כבר אז במצרים הבין את זה ונערך לכך.

אי לכך ולאור מה שכתבתי אני חושב שעל כל אחד מוטלת האחריות לראות כאילו כל יהדות העולם מוטלת על כתיפיו, ולשאול את עצמו כיצד עליו להתנהג או מה צריך לעשות כדי שהעם בציון ישגשג כנאמר "ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם"... (תבא שא)

שכותרתו: "הגר”ח קנייבסקי: על יהודי צרפת לעלות לארץ ישראל"
שבא בעקבות הטבח במרכול בפריז. ניתן לראות גם את התגובה נגד:

וכאן אנו שוב מתחבטים בשאלה: " מה היהודים צריכים לעשות, להישאר בצרפת, לעלות לישראל או להגר למקום אחר?

יש כאן מצב הדומה במהותו כמו לפני מלחמת העולם השניה והשואה...

וזה רק פחות משבועיים מאז כתבתי את תגובתי למעלה.
בברכת יום טוב,

או את השרשור:https://rotter.name/kolot/prime/57729.php
בנושא: "מה חשב הרב שך על העלאת יהודים לארץ // אבישי בן חיים"

ומולו את הרב מאזוז שאומר: "על כולם לעלות ארצה, ולהתאחד"...

"ראש הישיבה הגר"מ מאזוז אמר בדברי ההספד: "אין מקום מפלט בעולם לישראל, חוץ מארץ ישראל. הטרור מכה באמריקה, אנגליה, אוקראינה ועכשיו גם בצרפת. צריך לגדוע את הטרור באיבו. לנו נותר להתאחד. אנחנו צריכים להתאחד, להפסיק את השנאה והמריבות, להפסיק את הלשון הרע. לעלות כולנו לארץ ישראל ולהתאחד",".

יש כאן שאלה שנתקלתי בה, והיא האם אלה שקוראים להשאר בגולה בטענות כמו ביטחון וכלכלה, או מידות מוסר וכו' - האם הם לא עוברים על חטא המרגלים, ואז גם ניתן להבין את התוצאות האיומות שבאו בעקבות חטא זה (המרגלים ועם ישראל בעקבות כך, ואותם אלה שנשארו בשואה באירופה וכו'). האם לא חוזרים על חטא זה שוב ושוב?

הרי נאמר על הארץ:

"הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ, מאוד מאוד"

"משנודע לבבלים שירמיהו התנגד למרד, שחררוהו מן השבי ונתנוהו בידי גדליה בן אחיקם, אך הוא בחר לשבת בתוך העם (ירמיהו לט, יג-יד). חודש לאחר נפילת ירושלים הגיע לעיר נבוזראדן, שר הטבחים‏ (ירמיהו נב, יב), ובידו פקודה מנבוכדראצר להתנהג בחסד עם ירמיהו (ירמיהו לט, יא-יב). נבוזראדן מצא את הנביא כשהוא אסור באזיקים בתוך העם המובלים לגלות לבבל. נבוזראדן פיתח את אזיקיו והזמינו לבוא עמו לבבל כאורחו או ללכת באשר יחפוץ. ירמיהו החליט ללכת אל גדליהו, שבינתיים הקים במצפה מרכז לשארית העם (ירמיהו מ, א-ז). כשנרצח גדליהו, ניגשו אל הנביא שרי החיילים שנמלטו מחרב הבבלים וביקשו ממנו שיגיד להם בשם ה' האם לרדת למצרים, תוך שהבטיחו לו בשבועה שימלאו אחר דבריו. מקץ עשרה ימים מסר להם בשם ה' שישארו בארץ ולא ירדו למצרים, אבל הם לא שמעו לו, אלא לקחו את כל שארית העם וגם את הנביא ואת ברוך הסופר וירדו למצרים‏ (ירמיהו מא - מג)."

כפי שאתה רואה הוא בחר להיות בארץ, כשיכל להיות בכל מקום, וכן אמר לא לרדת למצרים ואנשים לא שמעו לו, ואף לקחו אותו עמהם.

סלח לי, אך קודם כל הוכחת בורות, ודבר שני אתה סילפת את מעשי הנביא. ולבסוף אתה בוחר כמו המרגלים להוציא דיבת הארץ באומרך שיתכן שכעת היא כבר לא טובה.

"עקבות הפיגוע מחוץ לבית הכנסת בקופנהגן, בדקנו מה המצב במדינות נוספות ביבשת. מהי המדינה המסוכנת ביותר ליהודים והיכן חלה עלייה של 233% בכמות האירועים האנטישמיים בשנה אחת?

תגיות: דנמרק,אנטישמיות,אירופה
דנה ירקצי
יום שני, 16 בפברואר 2015, 08:10

אנטישמיות בעלייה: הפיגוע אתמול (ראשון) מחוץ לבית כנסת בקופנהגן, שבו נורה למוות המאבטח היהודי דן אוזן, הוא חוליה נוספת בשרשרת פיגועים ואירועים אנטישמיים שאירעו בשנים האחרונות באירופה. וואלה חדשות מביא לכם את מפת האנטישמיות באירופה כפי שהיא מצטיירת משיחות עם מומחים וממחקר שפרסם הפורום למאבק באנטישמיות.

צרפת, כך עולה מהנתונים, היא המדינה המסוכנת ביותר ליהודים כיום. למרות ניסיונות מצד הממשלה בפריז להילחם בתופעה, גילויי האנטישמיות במדינה ממשיכים להתגבר. גם אכיפה מוגברת וחוקים חדשים לא הצליחו לצמצם את האירועים האנטישמיים שהופנו כלפי יהודים בשנת 2014, האחרון הזכור שבהם הוא רצח ארבעה יהודים בהיפר כשר בפריז בחודש שעבר. על פי המחקר, בשנה החולפת, עלו גילויי האנטישמיות ב-143%. ראש המחלקה לפעילות בישראל ולמאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, אמר כי מאחורי הרוב המכריע של התקיפות האנטישמיות בצרפת עומדים אזרחים מוסלמים.

חבר הפרלמנט הצרפתי, היהודי מאיר חביב, סיפר כי רק בשבועות האחרונים קיבל איומים על חייו. "אני מקבל עשרות ומאות איומים דרך האינטרנט", ציין. "העברתי אותם לתובע הכללי בפריז. לפני שבוע עצרו בחור בן 19 ששלח לי איומים שיהרוג אותי. כשהגיעה המשטרה, היא הבינה שיש לו במחשב תמונות של עריפת ראשים. מצאו גם שהוא איים על הקונסול הישראלי בפריז. כחבר פרלמנט יהודי אני לצערי הופך למטרה ונמצא בכוונת שלהם. אני כל הזמן מסתובב תחת אבטחה".

גורם מרכזי לעלייה באנטישמיות: "צוק איתן"

מדינה נוספת שניצבת גבוה במדד האנטישמיות באירופה היא גרמניה. ב-2014 הוכפל, לכל הפחות, מספר התקריות האנטישמיות ברחבי המדינה. ההסתדרות הציונית אף טוענת כי מספר האירועים האנטישמיים שהופנו כלפי יהודים בשנת 2014 גבוה ב-63% אחוזים משנת 2013. מדיווחי הממשלה הפדרלית עולה כי בשנה החולפת התרחשו מאות אירועים אנטישמיים בגרמניה. בקיץ האחרון, במהלך מבצע "צוק איתן", התקבלו במשטרת גרמניה 133 תלונות בגין אנטישמיות ב-20 ימים. לשם השוואה, בכל השנה שעברה נרשמו כ-195 תלונות על אנטישמיות. בשונה מבעבר, רוב התלונות היו על אנטישמיות מצד מוסלמים ולא מצד פעילי ימין קיצוני.

בריטניה תופסת גם היא מקום גבוה בדירוג הלא מכובד. על פי נתוני ארגון נאמני ביטחון הקהילה היהודית בבריטניה, התקריות האנטישמיות בבריטניה הגיעו לרמת שיא בשנה האחרונה בעיקר לאור מבצע "צוק איתן". מדובר בעלייה של 122% במספר התקריות בהשוואה לאותה תקופה בשנה שלפני כן. לפי ההסתדרות הציונית העולמית, מספר האירועים האנטישמיים שהופנו כלפי יהודים בממלכה בשנת 2014 גבוה ב-93% מבשנת 2013.

גם בלגיה היא ממש לא מקום בטוח ליהודים בשנים האחרונות. האירוע האנטישמי הזכור ביותר במדינה בשנים האחרונות הוא ללא ספק פיגוע הירי במוזיאון היהודי בבריסל ב-1 במאי 2014 שבו נהרגו ארבעה בני אדם, שניים מהם ישראלים. נכון להיום, כ-32% מאזרחי המדינה מחזיקים בעמדות אנטישמיות ועל פי נתונים של ההסתדרות הציונית, האירועים האנטישמיים בבלגיה עלו בכ-233% משנת 2013. בין יתר האירועים שנרשמו, התקבלה תלונה על אישה שסולקה מחנות רק בשל היותה יהודייה. במקרה אחר, התקשרה ניצולת שואה למוקד חירום רפואי ולטענתה, כשהרופא הבין שהיא יהודייה, הוא אמר לה: "סעי לעזה. שם באמת תביני מה זה להרגיש רע".

בשוודיה סופגים חברי הקהילה היהודית איומים ואלימות שמקורם באנטישמית, בייחוד לאור העובדה כי בעיר מאלמו ישנו ריכוז מאוד גדול של מוסלמים. כתוצאה מכך, נרשמת עזיבה גדולה של יהודים מהמדינה. על פי הנתונים של ההסתדרות הציונית, האירועים האנטישמיים שהופנו כלפי יהודים בשנת 2014 בשוודיה עלו בכ-138% משנת 2013 .

מהפורום לתיאום ומאבק באנטישמיות נמסר כי ישנה עלייה גדולה במספר גילויי האנטישמיות כלפי היהודים גם בהולנד. בין השאר, רוססו צלבי קרס על מכוניות של יהודים באמסטרדם והושלכה פצצה מתוצרת עצמי על בניין מגורים שעליו התנופף דגל ישראל. כמו כן, נרגם באבנים ביתו של הרב הראשי של הולנד, בנג'מין ג'ייקובס, בעיר אמספורד - פעמיים בשבוע אחד. העלייה הלכה וגדלה בתקופת מבצע "צוק איתן" משני מקרים ל-32 אירועים בשבוע. על פי הנתונים של ההסתדרות הציונית, האירועים האנטישמיים שהופנו כלפי יהודים בשנת 2014 עלו בכ-75% משנת 2013.

הרוע האנטישמי מרים את ראשו"

מנהל המחלקה למאבק באנטישמיות במשרד החוץ, גדעון בכר, מסביר כי ישנם שלושה מקורות עיקריים לאנטישמיות. "הראשון הוא אנטישמיות מוסלמית, שנהיית יותר ויותר אלימה, ונוקטת יותר שיטות של טרור ואנטישמיות רצחנית", הוא אומר. "החזרה של אותם ג'יהאדיסטים משדות הקטל במזרח התיכון, כמו סוריה ועיראק, באה לידי ביטוי באירועים האחרונים - בפיגוע הירי בקופנהגן, לפני כחודש בסדרת הפיגועים בפריז, בשנה שעברה במוזיאון היהודי בבלגיה ולפני שנתיים וחצי בבית הספר היהודי בטולוז".

המקור השני לאנטישמיות הגואה, לדברי בכר, הוא עלייתן של מפלגות ימין קיצוני באירופה ותפיסת עמדות כוח בפרלמנטים השונים, כמו מפלגת "השחר המוזהב" ביוון, מפלגת "יוביק" בהונגריה ומיליציות שונות באוקראינה. המקור השלישי הוא השימוש באינטרנט. "האנטישמיות באינטרנט הולכת ומתפשטת וצוברת תאוצה רבה, בין אם זה בפייסבוק, ביוטיוב או בגוגל. תוצאות חיפוש באינטרנט למילה 'יהודים' מראות המון אתרים אנטישמיים ואתרים שמכחישים שואה".

ראש המחלקה לפעילות בישראל ולמאבק באנטישמיות, חגואל, ממליץ לא להסתובב עם סממנים יהודיים באירופה בתקופה הנוכחית. "אני, כבחור חובש כיפה, נזהר להסתובב בגולה, קל וחומר באירופה", הוא מודה. "אפשר לראות כיצד הרוע האנטישמי מרים את ראשו. במידה רבה זה קשור לבעיות הכלכליות בעולם. בעשור האחרון, בכל שנה יש יותר מקרי אלימות אנטישמיים מהשנה שקדמה לה, וגם החוזק שלהם עולה". הוא ציין כי גם הנתונים לגבי ארה"ב אינם מעודדים והזכיר את שני אירוע הירי בקנזס סיטי באפריל האחרון, בהם נהרגו שלושה יהודים."

http://news.walla.co.il/item/2829940

בברכת יום טוב,

וכדאי מאוד לעיין בפרק הבא , בתיאור חוויתי של נוכח מתלמיד הישיבה שמתאר את כל מהלך , הבריחה והשגת הוויזות וכו';http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/mir2-2.htm

וכן בערך בויקיפדיה על הקונסול היפני סוגיהרה - שם ורהפטיג מוזכר כניצול של סוגיהרה ;http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%27%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94