ומה היה אומר הרב שך? על רקע הקריאות לעליית יהודי צרפת לארץ צריך להזכיר את התפיסה ההיסטורית המרתקת והמאתגרת של הרב שך “צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שפיזרם בין האומות” המסתייגת מריכוז היהודים במקום אחד, אפילו לא בארץ ישראל.

להלן קטע מתוך ספרי “איש ההשקפה – האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך”
המפעל הציוני עורר אצל הרב שך תהיות קשות באשר לתבונת ההנהגה הציונית. רק ההיסטוריה תוכל להשיב על שאלותיו הגדולות: “מדינת ישראל תהווה קיום לעם ישראל?” ו”אין עוד עתיד לעתיד ההווה הזה?”

תחת השפעת הלאומיות המודרנית, ששטפה את אירופה במאה התשע עשרה וגרסה כי כל קבוצה בעלת אופי, עבר ולשון משותפים חייבת לזכות במימוש פוליטי על ידי מסגרת ריבונית- מדינה, קבע חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל, בספרו “מדינת היהודים” כי: “בשביל היהודים אין שום הצלה, אלא השיבה אל מולדת משלהם”.

הרב שך חולק על הרצל כבר בהנחת יסוד מהותית זו. הוא אינו רואה במדינת ישראל את הפתרון לבעיית היהודים ולמצוקתם. לכל היותר הוא רואה בקיומה פתרון אחד בצד פתרונות אחרים, פתרונות אותם מחפש הרב שך ומוצא בגולה. הרב שך לא מסתפק בדחיית שלילת הגולה הציונית, הוא רואה בקיום היהודי בגולה דבר חיובי. להשקפתו, פיזורו של העם היהודי בתפוצות הינו המצב האופטימלי עבורו. הפיזור מהווה כלי
מרכזי במאבק למען המשך הישרדותו של העם היהודי.

הרב שך רואה בקיום זה, של קהילות יהודיות פזורות בגולה, צורך ריאל פוליטי, בטחוני, שיסייע להבטחת המשך קיומו של העם היהודי. הפיזור יקשה על אלו הזוממים להשמידו, שכן המחנה הנשאר יהיה לפליטה. הוא משתמש בהקשר זה בציטוט רב משמעות מהגמרא: “צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שפזרן בין האומות” (פסחים פז, ע”ב).