וממילא, אם מותר לשמוע זמר גוי, קל וחומר שמותר לשמוע זמר חרדי, ואע"פ שמופיע בהופעות מעורבות. וכך פסק הגאון רבי אליהו אברז'ל, אב בית הדין הרבני בירושלים. והביא שם את מכתב הגר"ע יוסף, שגם מותר להזמין זמרים כאלה להופעות. וזה תמליל המכתבים:

"הרב אליהו אברז'ל
אב בית הדין הרבני
רב שכונת בקעה, וראש ישיבת צוף דב"ש
מחבר שו"ת דברות אליהו ז' חלקים

ב"ה, י"ט אלול תש"ע

לכבוד הרה"ג המאור הגדול חו"ב דובר אמת
כמוהר"ר הרב אביגדור דאר שליט"א, שלום רב

עיינתי בתשובתו ותוכחתו הרמתה. ואין ספק שדבריו נכונים ונכוחים למבינים וליודעי דבר, ובמיוחד בדור יתום זה, יישר כחו לאורייתא.

והנני להמציא לכבוד תורתו, תשובתו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א משנת תשמ"ב, בהיותו ראשון לציון ורב ראשי לישראל, אודות הזמר המפורסם משה אליהו, ואיך להתייחס אליו, ומינה זיל גמור, ודבריו קילורין לעיניים.

ואין ספק שדבריו אז טובים בוודאי גם היום, ואין צריך להאריך עוד בדבר. ומה היא דרכי תוכחה, ואיך, ומי המוכיח, ואם יש מי שיודע להוכיח.

בברכה, ויקרא דאורייתא

ע"ה אליהו אברזל".

ובמכתבו צירף את מכתב הגר"ע יוסף, שכך כתב שם:

"ב"ה, כ"ז סיון תשמ"ב.

לכבוד ידידנו היקר
ר' שמעון חזקיהו הי"ו

שלום וברכה וישע רב,

בתשובה למכתבך אודות הזמר המפורסם משה אליהו אם מותר להזמינו למסיבות מצוה ולשמוע מפיו שירי קודש הריני להשיב, כי אין שום איסור להזמינו למסיבות ולשמוע שירי קודש בפיו. אע"פ שידוע שהוא מופיע במסיבות לא הגונות ושר שירי עגבים. ורק אינו יכול להיות שליח ציבור בתפילה אפילו באופן ארעי, להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיחזור בתשובה שלמה ושב ורפא לו.

ולא נכון מה שאומרים בשמי שגדולי הדור החרימו אותו, שהרי יש רבים כמוהו ואפילו יותר גרועים ואין כח בידנו למחות, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם עולה יפה.

ובפרט שידוע שיש לו ניצוץ קדוש, והוא מכבד תלמידי חכמים ומנשק ידיהם, ואף במכתבך סיפרת שבקשת ממנו לשיר בבית הכנסת שיר בערבית, וסירב מפני שאינו לפי קדושת המקום, ובירכו אותו שה' יחזיר אותו בתשובה וצעק בקול רם "אמן".

ולכן אין להרהר אחר מעשיו של ידידי הרה"ג ר' מאיר מאזוז שליט"א אשר לדבריך הופיע אתו במסיבת הקפות שניות במוצאי שמחת תורה, והרב השמיע דברי תורה, והלה השמיע שירי קודש, דזה בבחינת מעשה רב, והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב ובברכת התורה

עובדיה יוסף

ראשון לציון הרב הראשי לישראל"

2. התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדו', כשהשומע אינו מכירה (יבי"א ח"א או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".

3. התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע, בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ד'): "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן".

4. התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים, בשו"ת יביע אומר (חלק ד' סי' ג'): "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לענין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד".

5. התיר לבתולות ללכת בשערות סתורות (כלומר שיער שאינו אסוף), בשו"ת יביע אומר (שם): "אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

6. התיר לנשים אלמנות וגרושות ללכת עם פיאה נוכרית קאסטם, וכתב בשו"ת יביע אומר (שם): "עכ"פ כאן שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".

7. "מעשה רב" - מותר לשמוע שירי עגבים בשפה זרה, אם השומע לא מכיר היטב בשפה זו. ידוע ומפורסם שהגר"ע יוסף שמע בהרבה הזדמנויות את הזמרת הערביה "אום כולתום".

וכפי שפורסם במעריב nrg:

"בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם" לעבר הטייפ, וממשיך להקשיב בהנאה".

כמו כן סיפר בנו של הגר"ע, הרב מ. יוסף, מנכ"ל בד"ץ בית יוסף, לאברכי הכולל "מאור ישראל": "פעם היה אבי שליט"א מאזין לשירי הזמרת אום כולתום, ושאלתיו: 'אבא, מה היא שרה'? אמר לי 'נו, אתה יודע, בחורה אוהבת בחור, בחור הולך לבחורה, דברים כאלה". משמע מכאן שהגר"ע אף מבין את השירים, וצ"ע איך שמע שירי עגבים. ויש לומר שאין כוונתו לשמוע את המילים אלא רק את המנגינה, ולא שם לבו כלל למילים.

כמו כן פורסם בתקשורת תשובה מבן הגר"ע, הרב א. יוסף, שהתיר לשמוע שירי עגבים מזמרת גויה.

8. הרב א. יוסף אמר בראיון לרדיו "קול ברמה" שהתפרסם בתקשורת האלקטרונית (הנקראת אינטרנט בלע"ז), שתופעת "קווי המהדרין" בתחבורה הציבורית היא תופעה מגונה. "באישה זרה אין שום הרחקה", טען נגד מצדדי ההפרדה המגדרית באוטובוסים. "חוץ מנגיעה, חוץ מהסתכלות, חוץ מלהריח בריח טוב שאולי היא שמה על עצמה - שום דבר אחר לא אמור לעניין אותנו".

הוא הסביר כי לדעתו במפגש עם אישה במרחב הציבורי "אנחנו אמורים להתעלם, להוריד את המשקפיים, להוריד את העיניים". לדבריו, "החסידוּת (חומרה שאינה מחויבת ההלכה, ק"נ) - תשמור אותה בארבע אמותיך. לצערנו כל חסידות כזו גוררת בעקבותיה עליהום כזה, ואנחנו אחר כך לא מבינים מאיפה זה בא לנו".

◄ לשאלת השואל, "זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו , ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

◄ לשאלת השואל, "בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב זצ"ל: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

◄ לשאלת השואל, "בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום. ענה הרב זצ"ל: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

◄ לשאלת השואל, "חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב זצ"ל: "מותר".

◄ כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה המתעתדת ללבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע בכתי"ק שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה (ומעשים בכל יום).

כל זה בנוסף על ההיתר הפשוט לגרושה ואלמנה לחבוש פאה, בשו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ג:

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".

והנה פירושים לתסמונת ה"ברלנדיות"

http://www.bhol.co.il/article_old.aspx?id=62045

http://www.kikar.co.il/חוות-דעת-מקצועית-קובעת-חסידות.html

http://www.kikar.co.il/התעללות-קשה-בחברי-הקהילה-עד-סי.html

כמובן שיש עוד הרבה אריכות ואין הפנים שוות בכולם - אך הצד השווה שבהן - כסף!!! כסף !!! כסף !!!

למשל , אצל חסידות הליטוואקעס "קופתהעיר" ודומיה ...

כמובא פה

https://rotter.name/cgi-bin/kolot/dcboard.cgi?az=show_thread&om=54187&forum=prime&viewmode=all&keywords=מטבעות אש