מסכת יבמות דף צז ע"א"רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב: (דברים כג, א) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו, כנף שראה אביו לא יגלה. וממאי דבאנוסה כתיב? מעילויה דקרא, דכתיב: (בפסוק שלפני כן) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף. ורבנן? אי הוה סמיך ליה - כדקאמרת, השתא דלא סמיך ליה (דכתיב: לא יקח איש את אשת אביו בנתים) - מיבעי ליה לכדרב ענן, דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי כנף אביו? כנף הראוי לאביו לא יגלה. ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני לאוין".
לרוב דוקא חכמים הם שדורשים מסמיכות הכתובים ורבי יהודה אינו דורש, אולם הפסוקים כאן הם מספר דברים, ואמרה הגמרא (ברכות דף כא ע"ב; יבמות דף ד ע"א) שבספר דברים דורש רבי יהודה סמוכים. וגם הסבירה כאן הגמרא שחכמים לא דרשו כאן מהסמיכות בגלל ההפרדה שעשתה הרישא של הפסוק: לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו. חכמים סוברים איפוא שמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו והלכה כמותם, ורבי יהודה סובר שמקרא נדרש לפניו ולפני פניו.
אך קשה, שמצאנו שגם רבי יהודה וגם חכמים סוברים היפך משיטתם כאן, במסכת ראש השנה דף ט ע"ב: "לרבי יהודה מאי טעמא... קסבר: מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו... אבל חכמים... קסברי: מקרא נדרש לפניו ולפני פניו". וגם שם כמו בסוגייתנו אותו דין האמור "לפני פניו" נמצא בפסוק הסמוך. וגם שם הלכה כחכמים. קשיא רבי יהודה אדרבי יהודה, קשיא דחכמים אדחכמים, וקשיא הלכתא אהלכתא!
וכן קשה שאמרו במסכת שבת דף לב ע"ב: "פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר: בעון מזוזה, וחד אמר: בעון ביטול תורה. למאן דאמר בעון מזוזה - מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמאן דאמר בעון ביטול תורה - מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה; חד אמר: בעון מזוזה, וחד אמר: בעון ציצית". ומדוע לא ביררה הגמרא מה דעתו של רבי יהודה? הרי מאן דאמר בעון מזוזה ודאי סובר שמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, שאילולא כן היה לו להזכיר גם ביטול תורה, כאמור במחלוקת שלפני כן!
עוד קשה במסכת חולין דף קיח ע"ב: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: יש יד לטומאה ואין יד להכשר, ורבי יוחנן אמר: יש יד לטומאה ולהכשר. במאי קמיפלגי? איבעית אימא - סברא, איבעית אימא קרא; איבעית אימא - קרא, מר סבר: מקרא נדרש לפניו, ולא לפני פניו, ומר סבר: מקרא נדרש לפניו ולפני פניו". והלכה כרבי יוחנן שאמר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. וקשה, למה לא אמרה הגמרא שהם נחלקו באותה מחלוקת תנאים? וכי לא הסכימו רב ורבי יוחנן שהלכה כרבים לגבי רבי יהודה?
וכן במסכת בבא מציעא דף צה ע"א: "איתמר, פשיעה בבעלים. פליגי בה רב אחא ורבינא; חד אמר: חייב, וחד אמר: פטור. מאן דאמר חייב - קסבר: מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו... מאן דאמר פטור קסבר: מקרא נדרש לפניו ולפני פניו". והלכה כמיקל – כמאן דאמר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. וקשה, וכי לא הסכימו אותם שני האמוראים האחרונים שהלכה כרבי יוחנן שמקרא נדרש לפניו ולפני פניו?
אלא יש לפרש שכשם שבמקומות רבים מביאה הגמרא ריבוי מהפסוק לדרשה ורק אחר כך היא דנה מהו הדבר שנראה מהסברה לרבות, כך אין כלל קבוע אם מקרא נדרש רק לפניו או גם לפני פניו, ובכל דין ודין דרשת הסמיכות תלויה בסברה שבאותו הדין מה מסתבר לרבות וללמוד.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
