שבוע ויום לאחר פרסום הקלטת הלוהטת הופיע יו"ר ש"ס החצי בדימוס הרב אריה דרעי בזירת האירוע הטרגי (הערוץ בו פורסמה הקלטת) ועשה את מה שאמור היה לעשות ברגע הראשון. בלי מורא הוא התייצב מול המראיינת הקטלנית ביותר בתקשורת החילונית ופירק את הקלטת לרסיסים. ההבדל בין הופעה אז מיד לאחר הפרסום לבין ההופעה הנוכחית היה הפטור בשאלה הקשה האם מדובר בספין אחד גדול של פרישה לצורך חזרה, או שבאמת ההתפטרות הייתה אמיתית. לשאלה זו שהוטחה בפניו מספר פעמים בראיון של יום שני השבוע לא ניתנה תשובה ממש ברורה.

אבל טוב מאוחר מלא כלום. דרעי הישיר עיניים למצלמות וסיפר על כמעט ארבעים שנה במחיצת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. על השנים בהן לימד את ילדיו (-של מרן) כמורה בשכר. על השנים בהן הקים עבורו את ש"ס. על ימי הקרבה הגדולים ועל ימי הריחוק בהם נאמרו נגדו הדברים הקשים שפורסמו. הוא לא התכחש להם. ההפך. הוא אישר שאכן נאמרו בהקשר ולא העלה טיעונים על בישול והכוונה מראש של בני הבית. כך אכן נאמר, אישר בכאב, בימים בהם הייתי מרוחק וחורשי רעתי הביאו את דיבתי רעה. הוא היה לי כאבא ואני לו כבן ולפעמים האב כועס על בנו.

מה שקובע, הסביר דרעי, זה מה שקרה בסוף. ואת הסוף כולם יודעים, הרב החליט להחזיר אותי ואת זה כולם שמעו, לא בהקלטות בחדרים סגורים אלא בדרשה שנאמרה בפני כולם. הוא אמר שהחליט להחזיר לי את הפיקדון והסביר את זה במשך שבע דקות. כולם גם ידעו מי היה לידו בחודשים האחרונים ואת הדברים שנאמרו לי כצוואה. אם הייתי מופיע אצלכם לפני שבוע ומסביר את הדברים הייתי גומר את סיפור הקלטת בתוך מספר דקות - נאום דרעי.

אם למישהו יש תחושה של דה ז'ה וו בדברים הוא לא הוזה בהקיץ. דרעי חזר כמעט במדויק על 'הנאום שלא נשא' שפורסם במדור זה בשבוע שעבר. כל הטיעונים המוזכרים הופיעו שם כמעט מילה במילה. בחלקם הם היו ציטוטים של פסקאות שלמות. האם יש בזה פסול? ממש לא. דברים שפורסמו ברשות הרבים עומדים לרשות הרבים ובוודאי שלרשותו של מי שעליו נכתבו. קרוב לוודאי שאם דרעי היה מחליט להתמודד עם הקלטת ביום בו פורסמה הוא היה חושב על כך בעצמו. מקסימום הוא נעזר קצת בניסוחים וזה בסדר גמור.

היה זה רק טבעי שהוא יישאל בראיון מדוע שתק במשך שבוע וחולל את המהומה הגדולה. דרעי השיב כי עשה מה שעשה לטובת ש"ס. איך זה בדיוק עוזר לש"ס - את זה אפילו המראיינת המצוינת לא הצליחה להוציא ממנו. דרעי השיאה לדברים אחרים ומרתקים יותר כמו מסעותיו של ישי בחצרות הרבנים בהם הראה להם, לדבריו, את הקלטת. האיומים של ישי בהוצאת קלטות נוספות, מה שהוגדר על ידו כסחיטה לשמה. והחשיפה המרכזית: ההחלטה שלא לתת לישי לשאת דברים בהלוויה ובעצרות הזיכרון הייתה של בני המשפחה שזעמו עליו בגין התנהלותו בחודשים האחרונים שלפני הפטירה (כנראה התמיכה החשאית במועמדותו של הגרש"מ עמאר לרבנות הראשית נגד הגר"י יוסף, י.ר) . שתקתי אז, כך דרעי, ולקחתי על עצמי את התיק.

אז למה באמת הוא שתק? בשבוע שעבר נכתב כאן שדרעי הרגיש נטוש בצריח. בלי גיבוי מלא של כל חברי מועצת החכמים, בלי גיבוי של חברי הכנסת, ולבד מול ראשי חצרות ומנהיגים בעלי שיעור קומה במגרש הספרדי שישבו על הגדר וחיכו לראות ידו של מי תגבר. הסקרים שהראו על הפרש בן שני מנדטים בלבד בין ש"ס לרשימתו של ישי שזה עתה הוקמה לימדו אותו שאם לא יעשה מהלך קיצוני ומפתיע הרי שבתוך שבועיים-שלושה הסחף לישי יגרום להפרש דומה אך לצד השני.

תשעת הימים שחלפו מאז (טור זה מקדים את הופעתו בשל אימי השלג העומד בפתח. הימור של ירושלמי ותיק: המציאות תהיה טובה יותר מההיסטריה) לימדו שאם אכן זו הייתה המטרה היא הושגה כמעט במלואה. כל היושבים על הגדר קמו ממנה עם החלטה נחושה להתגייס למערכה. לפתע מופיע מכתב מדהים בחריפותו של הגר"ש בעדני נגד אלי ישי. לפתע אפילו הח"כ שגדל על ברכיו של ישי ומי שנחשב כאיש אמונו בגלוי ובסתר (גם בשבוע בו הודיע על הקמת המפלגה החדשה) יוצא נגדו בחריפות רבה ומאשים אותו בהפצת הקלטת. ואם במרגי אחזה השלהבת לא צריך לפרוט בהרחבה את דבריהם של אזובי הקיר - הלא הם הח"כים האחרים ששמם הוזכר כאן לפני חודשיים כמועמדים לפרוש עם היו"ר לשעבר.

על הדרך השיג דרעי מטרה חשובה שייתכן מאוד שלא חשב עליה מראש. ש"ס היא מפלגה מזרחית אמוציונאלית שזקוקה לחומר בעירה כדי שהגלגלים שלה יתחילו לנוע. והכי טוב זה תחושה של נרדפות. ישי, שמכיר היטב את נפש בוחריו לשעבר (וספק אם בעתיד), בנה את עצמו במשך שנה תמימה על בסיס הנרדף. דרעי ניסה לפרק את הנשק הזה, אך ללא הצלחה, כאשר הציע לו להיות מספר שתיים ולקבל תפקיד של שר בכיר בממשלה הבאה. ישי הצליח לשכנע את הרחוב הספרדי שמדובר בהצעות מן השפה ולחוץ והמשיך הלאה את קמפיין הנרדפות. רק כאשר מועצת החכמים הציעה לו התחייבות בכתב על התפקידים יצא המרצע מהשק בדרישות לאייש בעצמו חצי מהרשימה לכנסת ולחלוקה בפועל של ההנהגה.

פרסום הקלטת וההתפטרות שלאחריה הפכו את היוצרות. לפתע דרעי הפך לנרדף המסכן ששותים את דמו ולמי שמגן על דמותו של מרן שכבודו נפגע בפרסום הקלטת (על הדרך ייאמר שהקמפיין של 'אבא, מה עשו לך' הוא הברקה אמיתית. מי הקופירייטר?). ישי כמובן הוצג כרודף. בשלב זה הוא איבד כנראה את העשתונות כאשר הופיע באחד הערוצים הגדולים ובנשימה אחת גם הכחיש את מעורבותו בהדלפה וגם טען שיש בידו הקלטות נוספות אותן הוא שומר בשלב זה.

את התוצאה ניתן היה לראות מיידית בסקרים. עד יום ראשון שעבר היחס בין הסקרים שמנבאים לו מעבר מעל אחוז החסימה ובין אלה שלא היה של אחד לאחד וחצי (שישה סקרים שלא עובר מול ארבעה שעובר). מאז שהחל קמפיין הנרדפות של דרעי והוצגו הוכחות נסיבתיות למעורבות של אנשיו של ישי בסיפור ההדלפה התפרסמו שמונה סקרים שרק באחד מהם(!) הוא עובר את אחוז החסימה. יתכן בהחלט שכאשר אבק הפרשה ישקע יוכל ישי להפוך את המגמה אך זו תהיה משימה קשה ביותר. וזאת כי סקרים לא רק חוזים את העתיד אלא לעתים אף יוצרים אותו. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר במפלגה המתנדנדת על אחוז חסימה. כאשר מתפרסם רצף של סקרים המצביעים על חוסר יכולת של מפלגה זו או אחרת לעבור את אחוז החסימה, מצביעים רבים נוטשים אותה מחשש לאובדן קולותיהם ועונים לסוקרים שלא יצביעו עבורה. את תופעת הגלגל הזאת ממש לא קל לעצור. ישי יצטרף לשלוף מהכובע שפן גדול ומפתיע.

טיבם של שפנים הוא שהם ידועים רק למי שמחזיק בהם. מה שאפשר לקבוע כמעט בביטחון לגבי מה שעוד נמצא בכובע של ישי זה שקלטת נוספת היא לא אחד מהם. כלומר: יש בוודאות קלטת נוספת אך ערכה הפוליטי ירד כמעט לאפס משלוש סיבות. ראשית, תוכנה פחות או יותר כבר ידוע: השיחה בין ישי למרן ערב ההדחה (ראה בטורנו בשבוע שעבר), והתשובות לקלטת הראשונה יפות גם לגביה.

שנית, מי שמפרסם לא מאיים ומי שמאיים לא מפרסם. הקלטת הראשונה יצאה בהפתעה מוחלטת ולפיכך יכולים היו המדליפים לטעון לא ידעתי-לא שמעתי-אין זו דרכי. ברגע שמישהו מודה בהחזקת קלטת אין לו קייס לטעון שהוא לא זה שהפיץ אותה. שלישית, אפקט הבומרנג של הקלטת הראשונה הופך את פרסום הקלטת השנייה, במובן האלקטוראלי, לנפילה חופשית ממטוס באמצע הלילה. לא יישאר משהו שאפשר למסור לבני המשפחה.

יש פרשנים ששאלו השבוע: אז נכון. ההמונים התאספו במאהל שהוקם מול ביתו. הוא נישא על כפיים בחתונה בבני ברק וזה לא רק רושם חיצוני שהשטח של ש"ס התחיל להתחמם. אבל הבעל של מסעודה משדרות שלא נמצא בתוככי העניינים ואין לו אלא מה שעיניו רואות בתקשורת הכללית שואל את עצמו את השאלה הבאה: אם כמו שדרעי מספר שהוא באמת נשבר אחרי פרסום הקלטת ולכן החליט להתפטר, איזה מין מנהיג זה שמתפטר ועוזב מפלגה לפני בחירות? ואם הכול זה תכנון מחושב מראש, אז מה הספין הזה על הפגיעה בכבוד של מרן?

מאחר ובעלה של מסעודה לא למד בישיבה חרדית הוא לא מכיר את המושג 'ממה נפשך', אבל בשכל הפשוט והבריא שלו זה מה שהוא מרגיש. הסקרים של סוף השבוע ילמדו כמה בע"שמים (בעלים של מסעודות) יש בקהל בוחרי ש"ס והאם זה באמת מה שהם חושבים. ובעיקר, לנוכח הרגשות האנושיים שהפגין דרעי, האם השטח שנדלק עורר גם את בעלה של מסעודה משדרות, או שנתקע בקו התפר של בני ברק ואלעד.

אליהו את אליהו
ביום שני השבוע נפגש ישי עם רבה של צפת הרב שמואל אליהו. היות שהאחרון הוא רב מטעם המדינה הריהו מנוע מלעסוק בפוליטיקה ולכן חובה להניח שהשיחה עסקה בדברי תורה בלבד. לא מן הנמנע שהשניים גם העלו זיכרונות מהימים בהם עמדו משני עברי המתרס. ישי, המגדיר את עצמו כנאמן ביתו של מרן זצ"ל, בוודאי היה לצידו של מורו ורבו במאבק הגלוי בינו לבין משפחת הגר"מ אליהו זצ"ל בנושאים שונים שלא יפורטו כאן למעט אחד: האיסור שהוטל על המדיה החרדית המשודרת להעביר את שיעוריו של הגר"מ אליהו ואף לצטט מפסקיו.

אבל מרן איננו וזה, לדעתו של ישי כנראה, הזמן לאחות את הקרעים כדי לאחד את העם במסגרת הרשימה החדשה הנושאת את השם העם איתנו. אם אפשר לאחות את הקרעים עם אורי אריאל וחבריו (ניסיון שלא צלח אמנם, אבל רק כי האחרון קיבל הצעה מפתה יותר מנפתלי בנט) ולהכריז על הקמת מפלגה חרדית לאומית חדשה שתחסום את הסכמי אוסלו הבאים - אז אפשר גם לשבת עם אנשים שמי שהיה מזכיר בעבר את שמם בקבלן 45 היה מאבד את זכות הכניסה לשם לנצח.

ישי מצידו לא היה צריך לעשות מאמץ נפשי להתנתק ממשקעי העבר למען אחדות העם בהווה. מהמסמך המתפרסם בזאת לראשונה עולה כי הקרע בין בית מרן ומשפחתו למשפחת הגר"מ אליהו היה בין שתי המשפחות בלבד. ישי, כך מסתבר, לא היה שותף לו מלכתחילה. מי שמעיד על כך הוא הרב שמואל אליהו עצמו בתשובה שפרסם באחד מכלי הביטוי הד"ליים ברשת. המכתב (ראו צילום מצורף) נשלח על ידי הרב שמואל אליהו לפרסום בתאריך א' כסליו תשס"ד. והימים הם ימי שנת כהונתו החמישית של ישי בראשות ש"ס, בלי צילו המאיים של אף אחד.

מדובר בתשובה לשאלה של פלוני שביקש לדעת את דעתו של כבוד הרב מצפת על התבטאויותיו של מרן הגר"ע נגד הציבור הדתי לאומי. הרב ענה מה שענה. להלן השו"ת בין השניים בהשמטות שאינן רלוונטיות לנושא או שלא ניתן לפרסם אותן באכסניה חרדית.

שלום לכבוד הרב

וודאי שמעת את ההתבטאויות האחרונות של הרב עובדיה יוסף שליט"א כנגד הציבור הדתי לאומי בדרשתו האחרונה ועוד בנושא ה'תשובה' אמר הרב: 'אלה המפד"ל כופרים אפיקורסים... הכופרים בכל התורה כולה... מדין תורה מצווה להרוג כופרים ואפיקורסים". עד כאן.

שאלתי היא לאור התבטאויות חמורות אלו, האם השתיקה וחוסר התגובה, היא התגובה הנכונה היות ומדובר בגדול בתורה ועלינו להרכין ראש ולספוג עוד ועוד התבטאויות מעין אלה ללא תגובה, האם אין כאן מצב של "לא תגורו מפני איש" ובהיעדר שום תגובה המצב רק מחמיר ומחריף וההתבטאויות רק מחמירות עד למצב בלתי נסבל!

האם ניתן להביע את מחאתנו וכאבנו ביחס לנאמר, או שתגובה כלשהי עלולה לגרום לפגיעה בגדול בתורה ויש להימנע ממנה בכל מחיר...

נודה לכבוד הרב על תשובתו.

והנה התשובה:

ראה, אני מתקומם כמוך מדבריו הנוראיים, אבל אסור לדבר מתוך כעס וריתחא. ולכן אני כותב את דברי בעדינות המקסימאלית. כל זאת על מנת לא לעורר מהומות.

עוד אומר לך שזאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר את הדברים מעין אלו על הציבור הזה. אבל חודש אלול הוא לא הזמן להתכתש עם החסידים שלו שיש בהם כמה אנשים אלימים במיוחד (לא כולם ח"ו).
בכל מקרה דעותיי הן לא שונות מדעותיך. להערכתי גם דעותיו של אלי ישי לא שונות הרבה מדעותיי רק שהוא לא יכול לומר אותן - אולי רק למקורבים ביותר.

אחדש לך ואומר שלדעתי גם הרב עובדיה עצמו הרבה פעמים כועס על עצמו על הדיבורים שלו שגרמו חילול השם נורא. אבל למילים יש תכונה מוזרה - קשה להחזיר אותם לפה אחרי שהם יצאו.

בקיצור - חוסר התגובה הפומבית שלנו נובע אולי מפחד ואולי מחודש אלול. ואולי הייתי צריך לשתוק ולא לענות כלל. אבל המילים שהוא אמר הן חריפות במיוחד ומאוד מאוד לא נכונות ואם אסור לשתוק על בזיון תלמיד חכם, כ"ש שאסור לשתוק על בזיון של ציבור גדול שיש בו תלמידי חכמים גדולים.

דע לך, אין לפחד מהקללות הללו כי "קללת חינם לא תבוא"! אבל אנחנו צריכים לדעת שהרב הזה הוא לא הרב שלנו!

אומר לך מה אני עושה. מאז הסכם אוסלו הארור ומאז שנהרגו כמה מחברי הטובים וילדיהם - אני לא מחזיק בביתי שום סידור שלו ושום ספר מספריו. לא מחרים אותו - אבל פשוט לא מסוגל. אתה יכול לעשות כמוני. וזה הרבה יותר טוב מלריב איתו ולהתלהם עם חסידיו.

(הערת מערכת כלי התקשורת בו התפרסמו הדברים התשובה התקבלה מהרב שמואל אליהו בתאריך א' כסליו תשס"ד.

מי נאמן למי
השאלה המתבקשת מאליה היא מהיכן ידע הרב שמואל אליהו כי דעתו של ישי שונה מדעתו של מורו ורבו ביחס לציבור הדתי לאומי. כלום עלו הדברים באיזו שיחה שקטה שניהלו השניים או שהיו לו מקורות מידע אחרים. יתכן גם שעקב אחר התנהלותו של ישי מול המתנחלים והגיע למסקנה שפורסמה ולא הוכחשה בשעתו על ידי מי שעליו נאמרו הדברים.

כך או כך, המכתב מלמד כי המעבר של ישי מהמחנה החרדי למחנה הציבור הדתי לאומי הוא לא רק צורך אלקטוראלי לאחר שהרחוב החרדי כבר שרוף עבורו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים המחליפים זהויות בהתאם לסקרים, ישי נאמן ועקבי בעמדותיו האישיות לאורך כל השנים. בתקופות בהן היה כפוף לדעתו של מרן זצ"ל הוא ביטל דעותיו ומחשבותיו כליל והתנהל לפי ההוראות שקיבל. היום כשמרן איננו והוא אימץ לו רבנים אחרים הוא חוזר בעצם לצור מחצבתו ודעותיו האמיתיות. כשלעצמו זה לגיטימי בהחלט. כל מי שיש לו רבנים מאחוריו וקהל מצביעים פוטנציאלי זכותו להקים רשימה חדשה גם אם לא זה מוצא חן או מפריע למישהו אחר.

אבל במקרה כזה הוא צריך להניח את כל הקלפים על השולחן, ולא לאמץ לעצמו זהויות בדויות. מי שחבר לציבור שהוגדר על ידי מרן זצ"ל כפי שהוגדר, מי שמזמר את זמירות העם הארץ והתורה ומי שחבר לבולטים במתנגדי מרן שמעידים על עצמם שהוציאו את ספריו מביתם - שיוריד את השלטים של 'בכל ביתי נאמן הוא' ויפסיק להצטייר כמי שממשיך את המורשת של מורו ורבו. הזיוף המוכח הזה חמור עוד יותר מהדלפת קלטת זו או אחרת.