התלמוד בבבלי במסכת יבמות (דף ק עמוד א), אומר: "תנו רבנן: העבד והאשה - אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ובמקום שחולקין - נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד. ... מ"ט? משום זילותאאמר רבא: מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי, הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא, אמינא דמיחייב במצות, כיון דשמענא להא, שרינא תיגרא דאתתא ברישא, מ"ט? משום זילותא.
וכך פוסק הרמב"ם:
הלכות מתנות עניים: "בָּאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה לַבַּיִת - נוֹתְנִין לָאִשָּׁה תְּחִלָּה וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ".
הלכות סנהדרין: "וְדִין הָאִשָּׁה קוֹדֵם לְדִין הָאִישׁ, שֶׁבֹּשֶׁת הָאִשָּׁה מְרֻבָּה".
אז למה טוענים שחז"ל היו חשוכים?
יתר על כן לפי רבא, כבוד האשה חשוב יותר מקיום המצוות של הגבר: " ברישא, אמינא דמיחייב במצות, כיון דשמענא להא, שרינא תיגרא דאתתא ברישא"
ועוד דבר היוצא מתוך הדברים לא היתה הפרדה בין גברים לנשים, לא בחלוקת מתנות עניים ולא בבית הדין, אלא גברים ונשים היו יחד באותו מקום, עם העדפה מגדרית לנשים.