כחולל בהישמע צופר הרכבת, זינק הכושי אל התעלה וברגע האחרון משך משם את היהודי. הסיפור המדהים שהגיע למעון קדשו של מרן הגר"ח סוףף

Posted by: ישראל שקולניק כתב קוקרin הרב חיים קניבסקי 12 בינואר 2015

המקרה התרחש לפני כשבועיים: איש העסקים החרדי התהלך מצד לצד, כשהוא שקוע במחשבות. בעודו ממתין לרכבת ה"סאבווי" הידועה, שתוביל אותו מאזור ברוקלין, ניו יורק, לכיוון מרכזי הסחר העולמיים במנהטן. לא ידוע אם היה שקוע בסוגיה מהדף היומי של אתמול, או שחשב על העסקה המזומנת לו היום בבורסת היהלומים בניו יורק, בחלקו המערבי של רחוב ה 47 במנהטן. כך או אחרת, ערמת שלג שקפאה, והפכה למשטח חלק של קרח. עמדה לה בצמוד לפס אזהרה הצהוב המסומן על שולי תעלת פסי הרכבת. ובעוד הלה פוסע הלוך ושוב, שקוע בהרהוריו, החליק ומעד, הישר על פסי הרכבת. צעקה חדה מלאה את האזור, המוני אנשים שהצטופפו במתחם הרכבת. שמעו את הצעקה. והביטו אל מעבר לתעלה.

המחזה שהם ראו לא היה נעים במיוחד. אדם שניראה מכובד, שכב לו על מסילת הברזל, ללא יכולת לנוע, וצועק לעזרה. אף אחד לא העז לקפוץ פנימה ולנסות להציל את האיש, מה גם שצפירת הרכבת ההולכת ובאה החרידה עוד יותר את הקהל המבועת. וכך מתוך המהומה לפתע כמו מלאך שחור משמים, קופץ לו כושי גברתן אל תוך פסי הרכבת, מרים את האיש אל שפת המדרכה, ובדילוג מרשים קופץ בעצמו ללמעלה, ובכך מציל את שניהם, שניה לפני בוא הרכבת. קהל הצופים מחה כפיים, ונעלם לו אל תוך שאון הרכבות.

גם "הכושי" המציל נבלע לו בתוך אחת הרכבות, אבל איש העסקים, שהספיק בינתיים להתאושש. ועוד כמה קהל סקרן, מיהרו לרוץ לעברו. תוך קריאות "מיסטר" "מיסטר" וויט א מינט (אדוני, חכה רגע). אולם הכושי הספיק לו בינתיים להתיישב על ספסל פנוי ובקול מנומנם אמר, "תעזבו אותי אני ממהר לעבודה. "מה ממהר? מי ממהר? רק עכשיו הצלת אדם ממות בטוח ויש לך זמן לנוח" ? הכושי לא ניראה מתלהב לדבר, אבל, לאחר כמה דקות של שיחות דיבוב, הואיל בטובו הכושי להבהיר את מעשיו.

"אני בדרכי לעבודה" סיפר, "אני עובד כשוטף כלים באולם אירועים, אתמול בלילה עקב אירוע ארוך במיוחד, לא הספקתי לסיים את העבודה, ולכן קמתי בבוקר מוקדם, כדי לסיים את העבודה ולהרוויח כמה גרושים. וכשהמתנתי לרכבת ראיתי אנשים מתגודדים מסביב לפסי הרכבת, ואדם ששוכב לו על פסי הרכב, הבנתי לעצמי, כך מספר אותו כושי, שאם אני לא מציל אותו, יהיה פה בלגן, ואני יאחר לעבודה, אז קפצתי, הצלתי, והנה אני בדרכי לעבודה ללא שום איחור, עכשיו תעזבו אותי כי אני עייף". אמר ועצם את עיניו.

"ממש אילצתי אותו להחליף פרטים" סיפר איש העסקים, והלכתי לדרכי תוך מלמול מילות הודיה לגוי.

כעבור כמה חודשים הזדמן אותו יהודי – איש העסקים לביתו של הרב יצחק זילברשטיין, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, וסיפר את הסיפור לרב, והוסיף: "כשהייתי שרוע על פסי הרכבת ללא יכולת לזוז, נדרתי נדר שהאיש שיקפוץ להציל אותי יקבל ממני סך של מאה אלף דולר. הבעיה היא שאותו כושי כלל לא התכוון להציל אותי לשם הצלתי, כל כוונתו הייתה לעצמו, כדי להגיע בזמן לעבודה".

הרהר הרב בנושא ופסק, צודק אתה, אינך חייב לשלם לכושי את מה שהבטחת, מאחר שכל כוונתו הייתה לשם עצמו. כל שעליך לשלם הוא כמקובל בעולם במקרה הצלה כאלה, קרי – סכום מועט יחסית, ובודאי לא את המאה אלף דולרים שהבטחת.

אולם כשהגיע הרב זילברשטיין לביתו של שר התורה, הגר"ח קנייבסקי, והציג בפניו את השאלה. אמר הרב שלדעתו אותו יהודי חייב לשלם את נדרו לכושי, סך מאה אלף דולר. וכראיה לדבריו הביא הגר"ח את דברי הגמרא (גיטין רז:) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ישנם שתי גרסאות מי היו בניו של המן, שמואל בן-שילת או ר' עקיבא. ומה היה כל כך חשוב לגמרא לדעת מי בדיוק היו בני בניו של המן הרשע? על כך המשיל הרב את משלו של המגיד מדובנא (הגר"ח נוהג לחזור פעמים רבות על משל זה). משל לבן מלך שעצם נתקעה לו בגרונו. ומרוב בהלה הסתובב הלה ברחובות העיר וחיפש מרפא למכתו. בדרכו, פגש בו שודד דרכים, חמד השודד את כפתורי הזהב אשר על בגדו, ונתן לו מכה בצווארו כדי להורגו, מעוצמת המכה יצאה לה העצם מגרונו של בן המלך. ותוך כדי כך השתלטו שומריו של בן המלך על אותו שודד, ונשאוהו אל בית המעצר. וכשהובא השודד לפני השופט. טען השודד שהוא אכן התכוון לשדוד את בן המלך, אבל בד בבד גם הציל אותו מסכנת חנק, ולכן על השופט להכיר לו טובה על כך. השופט הסכים לדבריו של השודד, ופסק שמאחר שכונתו לא היתה לשם הצלה, הרי שדינו של השודד למיתה, אבל בניו ובני בניו של השודד יזכו לכבוד ולהערכה עד סוף ימיהם, כאות הוקרה לאביהם שהציל את בן המלך.

כך גם המן הרשע, שבזכותו עם ישראל זכה לחזור בתשובה ולקבל עליו את התורה מאהבה. הוא ימות ויתלה, אבל בני בניו יזכו להורות הלכה בישראל.

המשיך הגר"ח ואמר "האם שוויו של ר' עקיבא הוא פחות ממאה אלף דולר? ודאי שלא. הרי שדין המן שזכה שמצאצאיו יצא ר' עקיבא, כדין אותו כושי. שניהם לא התכוונו לשם שמים, אבל לבסוף יצא מהם טוב, ובטח הכושי שעכ"פ לא התכוון להרוג את היהודי, ולכן, פסק הרב לבסוף, על היהודי לשלם את נדרו סך מאה אלף דולר לאותו גוי מושיעו.

• מקור: http://www.kooker.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%a4%d7%a1%d7%a7-%d7%94%d7%92%d7%a8%d7%97-%d7%a9%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%a9%d7%9c%d7%9d-100-%d7%90%d7%9c%d7%a3-%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a8-%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%a9%d7%99/?utm_source=mivzakimnet&utm_medium=rss&utm_campaign=mivzakimnet

מרכזזמריםםאפוררקטקט - כתבה זו הותאמה לפורום באמצעות Rotter Article Converter - סוףףסוףףסוףףסוףמרכז