זה לא סוד שהיה בתחילה איזה סוג של השגחה על מכון זה כשחשבו שבאמת כוונתו לטובה ויעשה הכל כראוי, והיו תמימים כאילו מדובר כאן נטו בהכרשה מקצועית, ולא לקטו שיש כאן מגמה של פריצת החומות בתחכום והסוואה של צורך בפרנסה, אלא שמהר מאוד הלה הקדיח את תבשילו והראה את כוונותיו האמיתיות, ומשנודע הדבר לגרי"ש הוא הורה להפסיק את הפרסומים שלהם ביתד נאמן, אחד האורות האדומים שנדלקו היה כשהם החליטו לערוך למסיימים טקס רב רושם עם תעודות ובני משפחה, כאשר אז טען הגרי"ש וטענו בפניו שאם מטרתם פרנסה מדוע הם מחלקים תעודות ועושים טקסים שכל מהותם היא החשבת המקצוע כדרך חיים.
כדי להבין ולהסביר מה קרה עם יחזקאל פוגל,
בוא וראה וקרא בעיון כתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות עם יחזקאל פוגל משנת תש"ס, שבה הוא מגלה על מטרותיו שמתאימות בדיוק לשורות שציינת במכתב הגרי"ש האחרון.הכתבה הזו היא נכס צאן ברזל לכל מי שרוצה להבין את ה15 שנה שבאו לאחמ"כ עד היום. כדאי לקרוא הכל ובעיון את הכתבה המזעזעת משנת תש"ס. ולהבין מאיפה צמחה לנו כל החרדיי"ה הזו...
החברה החרדית עוברת מהפך: לראשונה ניתן הכשר רבני לשילוב תורה ועבודה פורצים את החומה
בשקט בשקט, בעוד המשבר בחברה החרדית מחריף, מתחולל תהליך מפתיע: העולם החילוני מחלחל פנימה. לומדים מקצועות טכנולוגיים, כלי התקשורת החרדיים מתמתנים, ועדת טל מקבלת גושפנקה. בינתיים נמשכת ההידרדרות ברמת הישיבות, היצירה התורנית בתרדמת והמנהיגות חלשה וספקנית.
דב אלבוים / 'ידיעות אחרונות' ז' באייר תש"ס 12.5.2000
תחילת הדרך היתה מלווה בחשש גדול. תלמידי המרכז החרדי להכשרה מקצועית בירושלים נהגו להביט בזהירות ימינה ושמאלה לפני שנכנסו לבניין, כדי להבטיח שאף אחד לא עובר בדיוק עכשיו ברחוב. הם לא חששו מפגיעה בסיכויי השידוך - כולם היו נשואים והורים לילדים, כחלק מתנאי הקבלה שלהם ללימודים - אבל אף אחד לא רצה שיגנו אותו בבית הכנסת או בכולל. לא רק התלמידים היו בחשש מתמיד, גם המנהלים והיוזמים של ה"מרכז החרדי", כפי שהוא נקרא בפי תלמידיו, היו בתחושה שהפיצוץ עשוי להתרחש בכל רגע.
גם המנהלים וגם התלמידים ידעו: מדובר בנושא עדין, אחד הרגישים ביותר בחברה החרדית. על הפרק עמדה השאלה המלווה אותה כמעט 50 שנה: תורה או עבודה, והאם מותר לשלב בין השניים. הרי במשך כל השנים הללו, מאז הנהיג ה"חזון איש" (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) את החברה החרדית, והצליח להשיג מבן גוריון את הפטור מגיוס לתלמידי ישבות, מסלול החיים של קבוצות האיכות החרדיות היה די ברור: לומדים בישיבה, מתחתנים - ושוב חוזרים ללמוד תורה בכולל לאברכים, עד סוף החיים. עם השנים, ניתן היה, לכל היותר, להתקדם למטרות הוראה בישיבות או לתפקידי רבנות בשכונה קטנה. הדוחק הכלכלי היה גדול, אבל הגבולות היו ברורים ודרך החיים סלולה מראש.
בשנים האחרונות, בשקט בשקט, החלו כמה יזמים ורבנים להציע דרכים חדשות. כספים גוייסו מתורמים עשירים בחו"ל, אישורים של רבנים ניתנו בחשאי, נשכרו כיתות לימוד בכמה מרכזים בערים החרדיות ברחבי הארץ, ובשקט תקשורתי מקסימלי החלו לזוז גלגלי השיניים העדינים שהפעילו את הדרך החדשה.
החשאיות היתה הכרחית. די היה בעסקן חרדי אחד, שהיה מחליט לטרפד את העניין, וכבר היו נמצאים כמה רבנים שיעוררו רעש על החידוש, שיטענו כי מדובר ברעיון שימוטט את דרך החיים החרדית. שלא כמו העסקנים מתנועת ש"ס, שהכריזו לא מזמן בקולי קולות על הקמת "אוניברסיטה חרדית" ולא עשו דבר מעבר לכך, יוזמי "המרכז החרדי להכשרה מקצועית" עבדו בשקט ולא דיברו הרבה.
היום הם יכולים כבר להרשות לעצמם להיחשף, לאחר שהצליחו להעמיד יותר מאלף אברכים, שהסבו את אומנותם מלימוד בכולל למקצוע נדרש בשוק הטכנולוגיה הישראלי. מאות מהם נקלטו כבר בעבודה בחברות מחשבים שונות, מהן חברות מובילות, מרוויחים את פרנסתם בכבוד, ומסמנים את הדרך לעוד אלפים שיבואו בעקבותיהם.
יוצאים עם תעודה
"אין הרבה פרוייקטים ששינו את פני החברה החרדית כמו הפרוייקט שלנו", אומר לי הרב יחזקאל פוגל, מנהל המרכז. "מדובר בתהליך שישנה בסופו של דבר גם את יחס החברה החילונית למגזר החרדי", הוא מוסיף.
כבר ארבע שנים שסניפי המרכז החרדי להכשרה מקצועית פועלים ברחבי הארץ.
מאות אברכים מאכלסים את הסניפים בכל יום, בשעות אחר הצהריים, כדי לרכוש מקצוע חדש: תכנות מחשבים, הפעלת מחשבים, ראיית חשבון, אדריכלות, הנדסאות בניין, ועוד. בשעות לפני הצהריים לומדות נשים חרדיות את אותם מקצועות.
לאחר תקופה ארוכה של לימודים אינטנסיביים, הם יוצאים עם תעודה מהמרכז, שזוכה היום להערכה עניינית בחברות מובילות. בקרוב הוא אמור לקבל את אישור המועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר ראשון לבוגריו.
המרכז החרדי להכשרה מקצועית הוא לא הדוגמה היחידה לתהליך המתרחש בשנים האחרונות מתחת לפני השטח בחברה החרדית. הוא קצה קרחון של שינוי חברתי מרתק ומהיר, שקשה למצוא לו מקבילות בתוך קבוצות אחרות בחברה הישראלית.
כמו האופנות האמריקניות, שמהגרות למדינת ישראל באיחור של שנים, גם הנושאים המדוברים בשיח הציבורי הישראלי מפגרים, בדרך כלל, אחד התהליכים שכבר מתרחשים בהווה: אפשר לומר בביטחון רב, כי כבר כמה שנים, שהחברה החרדית בישראל עוברת תהליך של "התחלנות". לא מדובר על אי שמירת מצוות, אלא על תפיסת החיים. זוהי תפיסה, שמפרידה בין החלק ה"חילוני", הארצי, של המציאות לבין החלק הדתי; שאינה רואה את כל תחומי החיים משועבדים לתפיסה החרדית שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות. הגישה הזו, שמתבטאת בדרכים שונות, מקבלת חותמת סופית בהמלצות ועדת טל, המבקשת לאפשר לאברכים לצאת מהמלכוד הכלכלי שבו הם שרויים.
לא מדובר בתהליך בעל צדדים חיוביים בלבד, כיוון שהוא מתרחש על רקע של משבר קשה בחברה החרדית, שכמוהו לא היה מאז קום המדינה. עולם הישיבות, למשל, "ועדת טל" - שהגישה באחרונה את המלצותיה לממשלה, לפיהן יש לאפשר לבחורי ישיבות לצאת לשוק העבודה בגיל 23, לאחר שירות צבאי מקוצר - לא היתה זוכה לעולם לאישורם של מנהיגי החברה החרדית לולא היה עולם הישיבות מצוי במשבר עמוק. חבריה החילוניים של הועדה הגישו, בעצם, לחברה החרדית קרש הצלה רחב ונוח, מול סכנה של טביעה קטלנית.
נכון, מעולם לא תוקצבו הישיבות ותלמודי התורה החרדיים שפי שהם מתוקצבים כיום, אבל דווקא הכסף הגדול הזה הצליח לפורר את המערך החברתי שבנו ה"חזון איש" ויורשיו בעמל רב לאורך עשרות שנים.
יצירה בתרדמת
יותר מעשר שנים שואלים ראשי הישיבות החרדיות את עצמם: "איפה גדולי התורה של הדור הבא?" או, במילים פשוטות יותר, מדוע רמתם של תלמידי החכמים שיוצאים כיום מהישיבות נמוכה כל כך בהשוואה לעבר? מדוע יש כל כך הרבה אחוזים של "נשירה סמויה" מתוך הישיבות?
מתברר, כי אומנם, מספרם של לומדי התורה מתרבה, לכאורה, באלפי תלמידים מדי שנה, אבל במקביל, משנה לשנה פחות ופחות בחורי ישיבות מקדישים את עצמם ברצינות ללימודים, וגם הישגיהם נראים בהתאם.
די במבט חטוף על הספרות התורנית היוצאת לאור בשנים האחרונות כדי להבין בדיוק את תמונת המצב. אלפי ספרים חדשים מודפסים כל שנה, אך היצירה התורנית המקורית שרויה בתרדמת. כל הספרים הם ספרי ליקוטים, אוספים, אנתולוגיות, ספרי הדרכה ברמה נמוכה. חידושים אמיתיים, תובנות חדשות בתחום המחשבה התורנית לא נראו על המדפים כבר עשרות שנים.
סוגיית הבינוניות של הישיבות, שאפילו החרדים לא אוהבים לשוחח עליה, בינם לבין עצמם, מדירה שינה מעיניהם של ראשי ישיבות רבים, והביאה את אחד ממנהיגי החברה החרדית, הרב שמואל אויערבך, להחליט לא מזמן על תוכנית חירום מיוחדת. לפי התוכנית הזו, כמה עשרות בחורי ישיבות מצטיינים יאותרו בישיבות השונות, ויזכו לתוכנית לימודים שונה: הם ינותקו מן המערכת הישיבתית הרגילה ויוצמד להם תלמיד חכם, שילמד אותם באופן אישי במשך כל שעות היום.
הפתרון של אויערבך, שלא ברור עדיין אם הוא אכן עתיד לשאת פירות, מסגיר את המצב האמיתי: הישיבות הפכו לחממה של בינוניות. אחוזים רבים מתוך עשרות אלפי לומדי התורה, על כל גוניהם, מרגישים לכודים בתוך מערכת שאינה מסוגלת יותר לענות על צרכיהם.
לו היה מדובר רק בכישלונן של הישיבות להצמיח מנהיגות חרדית חדשה, איש לא היה ממהר עדיין לצאת מגדרו. הבעיה היא, שמשבר הישיבות, שהחריף בשנים האחרונות, הקרין על כל החברה החרדית, והביא בעצם להתפוררות המבנית היסודיים שלה, שבבסיסם שני ערכים מרכזיים: לימוד תורה בכל מחיר והיבדלות גמורה מהחברה החילונית.
מעבר למשבר התורני, ערכי תרבות חילוניים מחלחלים בלי הרף לתוך חומות החברה החרדית. המחשה בולטת לכך קשורה לשימוש בשפה. הפער הגדול במושגים ובמונחים בין החברה החרדית לחברה החילונית גרם לא אחת לאי הבנות קשות, אבל היווה גדר מצויינת בפני השפעה תרבותית. היום, כל מי שעוקב אחר שפת העיתונות וכלי התקשורת החרדיים יגלה מיד, שההבדלים בין העברית של החרדים לזו של החילונים נעלמו כמעט לחלוטין. ולא מדובר רק בשפת היום יום. הצצה חטופה ברבי המכר של ספרות הפנאי החרדית מספיקה כדי להיווכח, שעם כמה שינויים קוסמטיים קלים, מדובר בספרות שיכולה היתה להיחשב חילונית לכל דבר.
מי אשם בתהליך הזה?
המנהיגות החרדית עוסקת בשאלה הזו כבר תקופה ארוכה. מנסים למצוא אשמים מבחוץ: יש אומרים, שאולי היתה זו טעות להפנות כל כך הרבה משאבים לכיוון החזרה בתשובה. מדובר אומנם מבחינתם במצווה גדולה, אבל המחיר אולי היה גבוה מדי, כיוון שרבבות החוזרים בתשובה הצליחו להחדיר לחברה החרדית הרבה מאוד סממנים של תרבות חילונית.
ואולי אשמה בכך גם התפתחותה המדהימה של התקשורת החרדית - הן הכתובה והן האלקטרונית, בדמותן של עשרות תחנות רדיו פירטיות, המכונת "ערוצי הקודש". פתאום התגנבה המחשבה, שמא דווקא המיתקפות על החילונים שם, הן שהצליחו דווקא להכניס אותם לבית החרדי, בדלת האחורית.
בלי התלהמות
מעבר למשבר בחברה עצמה, גם ההנהגה הרוחנית והחרדית מצויה בתקופת השפל העמוקה ביותר מאז קום המדינה. החלל שהותיר אחריו הרב אליעזר שך, שבשנים האחרונות כבר אינו מתפקד לחלוטין, לא מצליח עדיין להתמלא על ידי שורת הרבנים שסומנו כיורשיו. מדובר ברבנים כמו אהרן לייב שטיינמן, ניסים קרליץ, שמואל אויערבך ושלום אלישיב, שאף אחד מהם לא מצליח להתקבל כסמכות על חלק גדול של הציבור.
בניגוד למקובל, הרבנים הללו אינם נאבקים ביניהם על כוח ושליטה: להיפך, כל אחד מהם מנסה להעביר את הסמכות וההכרעה לידיו של האחר. הרב אלישיב, למשל, הנחשב לבכיר מכולם, לא מעוניין להנהיג את החברה החרדית בשעתה הקשה. גם האחרים, המאפיין העיקרי של התנהגותם הוא ההיסוס והספק בשאלת הפתרון למשבר שתואר כאן, שמלווה אותם בכל החלטה, ולו הקטנה ביותר. המבוכה וההתלבטות היא המודל העיקרי כרגע, והפחד מהחלטות גורליות כמעט משתק.
בתוך מערבולת הספק הזו, יש כרגע רק קול אחד הנשמע ברור מהשאר. זהו קולו של הרב אהרון לייב שטיינמן מבני ברק, אם כי גם הוא עדיין לא מוכן לקבל את האחריות ולהכריז על כך בקול רם. "אנחנו במצב חירום", טוען הרב שטיינמן באופן לא פומבי, "חייבים לפעול, להחליף, לשנות". הרב שטיינמן היה אחד הדוחפים העיקריים של הנח"ל החרדי, אחד התומכים העיקריים במסקנות ועדת טל, וכן התומך העיקרי בנסיונות ההידברות בין החברה החרדית לחילונית, בחודשים האחרונים הורה לנאמניו בעיתון "יתד נאמן" להנמיך את טון המתקפות נגד החילונים. כמו כן שלח אותם לקיים מפגשים עם אנשי תקשורת חילוניים, כדי ליצור, לראשונה, בסיס כלשהו להידברות.
שלא תהיה טעות: הרב שטיינמן לא מחפש פשרה באורח החיים החרדי. לא מדובר על ויתור, אלא שלראשונה נמצאים באליטה הרוחנית של החברה החרדית כאלה המכירים בצורך למצוא איזו דרך לדו-קיום של כבוד הדדי. בין הצדדים השותפים הללו לא נחתם שום מסמך מסכם, אבל כל מי שעוקב אחרי התקשורת החרדית יכול לראות הנמכה משמעותית של הטון ששלט בה במשך שנים רבות: לא עוד התלהמות והתקפה על החברה החילונית ומייצגיה בתקשורת.
"אנחנו הולכים עכשיו לעידן חדש", הסביר לי אחד מנאמניו של הרב שטיינמן, "אי אפשר לעצום את העיניים ולומר 'הכל בסדר אצלנו', להמשיך להתייחס לחילונים כאילו הם לא קיימים, לחיות כאילו החברה החרדית לא השתנתה".
נחרצותו של הרב שטיינמן בצורך לשנות מבני יסוד בחברי החרדית התקבלה בהפתעה מוחלטת בין הרבנים האחרים. לפני כמה שנים, כאשר הוכרז שטיינמן באופן בלתי רשמי למחליפו של הרב שך, נוצר רושם כאילו מדובר בצדיק מסתגר, החסר כל הבנה לתהליכים חברתיים, ודאי למתרחש בחברה החילונית. עכשיו הוא מנסה להוביל שינוי אמיתי, שבמסגרתו עודד, למשל, את הקמת המרכז החרדית להכשרה מקצועית.
קו זה זוכה לאופוזיציה חזקה מאד. אחד מהישגיה היה התפטרותו של הנציג החרדי השני בוועדת טל לעניין גיוס בני הישיבות, הרב אשר טננבוים, שלא חתם על מסקנות הוועדה.
ההתנגדות לרב שטיינמן מונהגת כרגע על ידי מספר ראשי ישיבות, בראשם הרב שמואל אויעבך, בנו של פוסק ההלכה הגדול, הרב שלמה זלמן אויערבך, שנפטר לפני מספר שנים, אלו מעדיפים להמשיך להתלבט ולא לקבל הכרעה. נכון, גם הם מודים כי החברה החרדית שרויה במשבר פנימי עמוק, אבל אסור לשנות. כל שינוי, לדידם עשוי להביא להרס טוטאלי של אבני היסוד של החברה החרדית.
"עשרות שנים פעלנו כדי להביא למצב שבו אדם שהקדיש את עצמו ללימוד תורה לא יהיה נחות מבחינה חברתית בתוך העולם החרדי", טוענים המתנגדים. "כולם כיבדו את לומד התורה, הוא היה האידיאל. התהליך החדש הזה, שהרב שטיינמן מוביל, יביא לכך, שמעמדו של האברך הלומד יהיה נחות ממעמד חבריו, שהלכו ללמוד מחשבים ועושים הרבה כסף".
אז מה עושים? "שב ואל תעשה - עדיף", הם מצטטים כלל תלמודי חשוב, הקובע כי במקרים של משבר, כאשר אין בנמצא פתרון ברור וחסר סיכון, עדיף להימנע מכל פעולה.
"זה סוף הדרך"
הרב יחזקאל פוגל, מנהל המרכז החרדי להכשרה מקצועית, משוכנע שמחנה הרב שטיינמן כבר ניצח. לדעתו, מסקנות ועדת טל, אם יתקבלו בחקיקה בכנסת, עתידות לשנות את החברה החרדית מקצה לקצה; שעשרות אלפי תלמידים צפויים להתדפק על דלתות המרכז להכשרה מקצועית. מצד שני, הוא לא חושש לרגע שהדבר יביא להתרוקנות הישיבות: "כיום אין לתלמיד הישיבה שום גאוות יחידה - יש עוד עשרות אלפים כמוהו. אנחנו צריכים ליצור מצב, שלאדם שלומד באמת תורה תהיה גאוות יחידה, שהחברה תדע שכל מי שלומד בישיבה ראוי להערכה מיוחד, שישאו אותו על כפיים. במצב כזה, שאלו שאינם מוכשרים או מעוניינים ללמוד יוצאים לשוק העבודה - נוכל לתת יותר משאבים לאברכים רציניים, לא משכורות רעב.
"הרי כיום" אלו שלא לומדים בישיבות כמו שצריך, שיושבים שם רק כי אין ברירה אחרת, רק מזיקים ומפריעים לאלו שלומידם. אני רוצה שתלמידי הישיבות יהיו סיירת מובחרת, לא ברירת מחדל".
- וזה מה שיביא, לדעתך, לסופו של הקיטוב בין חרדים לחילוניים?
"אני מקווה שכן. במה החברה החרדית עוסקת כיום - בכל מיני שטויות, כמו העברת המשחן בשבת. הם לא מעורים עדיין בכלכלה, בבעיות החברה הקשות, אין להם כוח אמיתי בתוך הציבור הכללי מעבר לעמדות כוח זמניות במשרדי הממשלה.
אני רוצה להביא למצב, שבמקום שהחרדים יסתכלו כל הזמן על החילוני, אם הוא שומר שבת או לא, הם יעסקו בחינוך ילדיהם לשמירת מצוות, לפרנסה בכבוד. אני רוצה שהאדם החרדי יהיה בתוך המין-סטרים הישראלי, כמו החרדים החיים במקומות אחרים בעולם. החרדים צריכים להיות חלק מהכלכלה המתקדמת בכל מקום, שהחילוני יפגוש אותם שם, ולא רק בכביש בר אילן. ככל שהם ישתלבו במערכת הכללית, כך תפחת השנאה".
- אתה מאמין שהמנהיגים הרוחניים יסכימו לקו הזה?"לא כולם, אבל הקו הזה כבר ניצח, הרב מרדכי קרליץ חתם על מסקנות ועדת טל לאחר שזכה לתמיכתם של רוב גדולי התורה. כולם מבינים שאי אפשר להמשיך את המצב הקיים. זה סוף הדרך".
יום טוב
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
