הנה התפרסמו עתה הדברים הנוראים שאמרו רב אשכנזי ורב גרונר ובטאון כפר חבד בלוויה של הקדושים שנהרגו בהודו ממתקפת המחבלים:

רב אשכנזי: "הרבי לימד אותנו שמותר לבוא בטענות להקב"ה! רבש"ע הבטחת בתורתך ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, הם נטבחו ונעקדו עם ספר התורה, והתפילין בידיהם, למה? למה? למה? כו' למה זה הגיע לנו כו', שתבואו לפני כסא הכבוד ותצעקו רבש"ע, רבי! [???] תציל ותגן על כל השלוחים כו', תבואו לפני כסא הכבוד ותגידו לרבי [????]: אנו רוצים אותך, אנחנו לא יכולים בלעדיך, יש הקב"ה אחד, יש רבי אחד, יש חב"ד אחד!"... (עבודה זרה בשיתוף!)

ר' גרונר: "אני אומר על המאורע הזה את מה שאמר הרבי נשיא דורינו לפני כ50 שנה כשנהרגו 5 בני ישיבה בכפר חב"ד: חז"ל אומרים כשיסורים באים על האדם צריך לפשפש במעשיו, אני פשפשתי במעשים, ואני קובע שלא מגיע לנו הדבר הזה! והרבי הריי"ץ, כשבא אליו אחד ואמר שהשואה באה כנראה משום שלא נהגו כהוגן, הגיב הרבי: אתה בא להצדיק את הקב"ה? אין אנו מחוייבים להצדיקו בזה!" [רח"ל מהאי הבל].

שבועון כפר חב"ד (ט"ו כסלו תשס"ט): "אין זה שעלינו להצדיק את המאורע בהודו, היו מאורעות שונים כמו השואה האיומה שהרבי התבטא שלגבי זה אין אנו צריכים להצדיק את הקב"ה. התביעה "עד מתי" היא לא רק תפילה אלא גם טענה! כו'", עי"ש תיאור דברים נוראים שאסור לכתבם שפרסמו חבדיים בעקבות דברי הרבי. וכל זה בעיני כל באי עולם: להטיח דברי טענה ובלע כלפי מעלה בגסות ובחילול ה' נורא, וזה ע"י הרבנים הלא משיחיסטים הכי "מיושבים" בחב"ד... והמה זועקים שהנהגה זו היא מושרשת ביניהם כבר דור שלישי - שגם המהריי"צ וגם הרבי האחרון הטיחו דברים כלפי מעלה, היפך הנהגת כל קדושי ישראל אלפי שנים, וכמפורש בתורה ובחז"ל: הצדקת דינו ית' ופשפוש במעשים!! הצור תמים פעלו כו' קל אמונה ואין עוול כו', צדיק ה' בכל דרכיו כו', דיין האמת, צידוק הדין, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כו', וכו' וכו'.

וכהרחבת הרמב"ן סוף בא, שכל ההנהגה בעולם היא ע"פ מעשינו, ופשוט. ונרגנות [=טענות לקב"ה!] היא היפך תכלית הבריאה להלל הבוי"ת ולשבחו ולהודות לו על כל אשר עושה עמנו, עי"ש לשון הרמב"ן: "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו, שכולם נסים- אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות- יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהן- יכריתנו עונשו, הכל בגזרת עליון"!

ולפחות פעמיים ביום אנו אומרים בפרשת "והיה אם שמוע" עיקר זה של שעונש הכלל הוא בגלל עבירה והברכה בגלל מצוה, וכל פרשיות הקללות בבחוקותי וכי תבוא ונצבים- ליסד יסוד פשוט זה! ומפני חטאינו גלינו מארצנו- עם כל הנלוה רח"ל.

פרופיל להשקפתם הכפרנית של מחדירי האמונה האלילית ביחידות מנהיגם, עפ"ל