בושה וחרפה ליתד נאמן של חאח, ולכל מי שהלך לנחם בבית פגר רשע מומר ומין, עובד עבודה זרה שכזה, שחיק טמיא, שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. מותו החטוף יפה לו ויפה לעולם, ובאבוד רשעים רינה.

אות הקלון שהוטבעה היום במצחות שותפיו ומוקירי זכרו החאחניקים החטאים האלה בנפשותם - לא תמחה לעד.