"רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה. אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה. מאי קשיא? אי מוק, סתמא תניא! (רש"י: בברייתא דלעיל (דף קב ע"ב) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים [...חליצתה כשרה]). אי לילה, סתמא תני[נ]א! (רש"י: במתניתין חליצתה כשרה). אלא יחידי קא קשיא ליה, היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה (רש"י: במתניתין דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר)".

קשה, למה ניחא לגמרא במוק ובלילה? הרי לשון "כשרה" מורה שכשר בדיעבד, ואילו רבה בר חייא קטוספאה עשה מעשה לכתחילה! "אימר דאמור רבנן - דיעבד, לכתחלה מי אמרי?!" (מסכת יבמות דף קג ע"ב).