כחצי שנה לפני פטירתו כתב יו"ר דגל התורה, הרב אברהם רביץ זצ"ל, בדם ליבו מכתב אל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בו גולל את המלחמה שניהלו נגדו עורכי 'יתד נאמן' באותם ימים • "עד עצם היום הזה לא באו להתנצל על השפיכות דמים הזאת שעשו לי" • האם הלקח נלמד?
שרי רוט 1 א' שבט התשע"ה / 21.01.2015 17:58
כחצי שנה לפני פטירתו ישב הרב אברהם רביץ זצ"ל, היו"ר הראשון והמיתולוגי של תנועת 'דגל התורה' וניסח בדם ליבו את המכתב הבא.

המכתב היה ממוען "לכבוד מרן רבינו הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב שליטא". הימים ימי 'יתד נאמן' תחת השלטון הדורסני הקודם, לפני שהעיתון עבר לידי הנגיד שמעון גליק, בהכוונת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי.

"אחרי דרישת שלמו כיאה וראוי לכת"ר שליט"א.

ידוע לי שהביאו בפני מרן שליט"א דברים שאמרתי בעניין העיתון 'יתד נאמן' וכן דברים שכביכול נאמרו על ידי בענין חוק החינוך.

צער גדול נצטערתי שלא הביאו בפני מרן שליט"א את הסיבות לדבר, וכן הוציאו דברים מהקשרם, ועל ידי כך התקבל הרושם שח"ו אמרתי דברי ביקורת שאינם ראויים.

"זה זמן שאני מרגיש חוב גדול להסביר את השתלשלות הדברים כפי שהיו, ולאחר מכן בוודאי יוברר שנהגתי כראוי, ובוודאי בוודאי שלא הייתה שום כוונה ח"ו לפגוע בגדולי ישראל.

בחודש אב שנת תשס"ד, כאשר מפלגת שינוי הייתה בממשלה וראש הממשלה דאז אריק שרון נצרך להרחיב את הממשלה עקב פרישתם של המפד"ל, ולכן פנה אל יהדות התורה כדי לבקשנו שנכנס לממשלה.

באותה העת מפלגת שינוי הייתה בממשלה ובשום אופן לא רצתה לעזוב מתוך ידיעה שעזיבת הממשלה תגרום לריסוק המפלגה (דבר שב"ה בסופו של דבר קרה), ומצד שני לא יכלה להיות בממשלה יחד עם מפלגה חרדית, היות וכל קיומה בנוי על החרמת המפלגות החרדיות.

ועל כן ראש שינוי טומי לפיד אמר שיחד עם ש"ס בשום אופן הם לא יישבו בקואליציה, אבל עם יהדות התורה כן, היות והם לא לוקחים תפקידי שרים, ולשם כך הוא כינס את הנהלת מפלגתו כדי לקבל החלטה ברוח זו.

יום לפני כינוס מפלגת שינוי הודעתי לכל כלי התקשורת שהפעם יהדות התורה שוקלת כן לקחת תפקידי שרים.

מטרת הכרזה זו נועדה ליצור בילבול גדול בתוך שינוי ולהכריח אותם לצאת מהממשלה, וב"ה שבס"ד הצלחתי במהלך זה ותוך זמן קצר הם יצאו מהממשלה ולאחר מכן נעלמו כלא היו.

ברור שלא הייתה שום כוונה מצידינו לקחת תפקידי שרים, וכפי שכבר נקבע על ידי גדולי ישראל, אולם כאמור הכרזה זו לתקשורת נועדה לדחוף את שינוי לצאת מהממשלה, ואכן כל מי שמצוי בפרטים מעיד כ"כ שבס"ד מהלך זה הוא שגרם להוצאתם של שינוי מהממשלה וממילא להעלמותם הסופית בחסדי שמים.

לצערי הגדול אנשים מתוכנו שמזה זמן רב מנהלים נגדי מלחמה אישית שהתחילה עוד בזמנו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, ופעם אחר פעם היו באים ומספרים למרן הרב שך זצ"ל סיפורים שלא היו ולא נבראו, וכדרכם אז כן היום, הוציאו דברים מהקשרם ואמרו לגדולי ישראל שכביכול אני פועל שיהדות התורה לראשונה תיקח לעצמה תפקידי שרים.

ובזמן שכל זה שקר מוחלט, ואנשים אלו כלל לא טרחו לברר אצלי את הדברים ולהבין שמדובר במהלך פוליטי מחושב שמטרתו לדחוק את שינוי מחוץ לממשלה, ובמיוחד גדול כאבי, שגם ידידי נפש שלי תלמידי חכמים מופלגים נסחפו כלא יודעין אחרי זה.

הדברים הגיעו לידי כך שהם הכניסו מודעה בעמוד הראשון של יתד נאמן, ובו דברי מחאה נגדי ובהם השתמע שכביכול אני לא הולך בדרך של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א שליט"א.

במודעה זו היה הלבנת פנים חמורה מאד, וכן שקר גמור, ושפיכות דמים שאין כמוה, ובו בזמן שהיה אפשרות לבדוק מה אמרתי, ומה כוונתי. וזאת מלבד שהם כמעט והזיקו לעצם הענין של המהלך להוצאת שינוי מהממשלה.

איך הם העיזו להלבין פניי בפני רבבות אנשים ללא ששמעו את הצד שלי, ואף לא היה שום ניסיון מצידם לדבר איתי ולברר את הדברים.
עד עצם היום הזה לא באו להתנצל על השפיכות דמים הזאת שעשו לי לעיני כל, על לא עוול בכפי.

איך וכיצד הם מצפים ממני שאני אזדהה עם העיתון בזמן שעיתון זה שפך את דמי בראש כל חוצות ללא שבודקים וחוקרים לפני כן?

אין לתאר ואין לשער את גודל הצער ועגמת הנפש שדבר זה עשה לי, ולבני משפחתי, ולכל מכרי וידידי, כאשר מציגים אותי שכביכול אני הולך בדרך שמנוגדת לדרך שסללו לנו רבותינו.

ואת כל זה היה אפשר למנוע אם אותם אנשים היו מבררים אצלי את הדברים, אולם כל מטרתם היא לנגח, וחיפוש האמת אינו נר לרגליהם.

מכאן והילך התגלגלו הדברים שכול דבר שאמרתי או שלא אמרתי, וכן כל דבר שעשיתי או שלא עשיתי, אותם אנשים דאגו להכפיש את שמי בכל מקום ואף קמיה מרן שליט"א.

וגם כשאמרתי דברים בענין העיתון יתד נאמן הוציאו דברים מהקשרם והגזימו בדברים במה שהביאו בפני מרן שליט"א.

הן נכון הדבר שיש לי ביקורת כלפי העיתון בדברים שכתבו עלי או בהתעלמות שלהם מפעולותי בכנסת ובממשלה.

ובנוסף, כאשר יתד נאמן מביע עמדה או מנהל מאבק נגד קבוצה או מפלגה שיש לזה השלכות ציבוריות פוליטיות, הדבר מזוהה בציבור הכללי שזוהי עמדתה של דגל התורה, מכיוון שידוע לכל ששניהם כפופים לאותה הנהגה.

ולפיכך פעמים רבות אנו נציגי הציבור עומדים נבוכים שכאשר העיתון מנהל מערכה, ודבר זה לא תואם עם חברי הכנסת וללא ידיעתם, ופעמים אף בניגוד להכוונה שקיבלנו בהתנהלות הפוליטית.

ובהיות שמתפקידנו להסביר את עמדת היהדות החרדית כלפי הציבור הכללי, ולפיכך טבעי הדבר שכאשר נכתב ביתד נאמן דבר בחוסר רגישות לאיך שיתקבלו הדברים על הציבור הכללי, שיהיה לנו קשה להסביר את הדברים ולהזדהות איתם.

ובתגובה על כך שהיה לי ביקורת על צורת הדברים כפי שהופיעו ביתד נאמן, ביום ראשון ט' חשוון תשס"ח נכתב ביתד נאמן מאמר חריף מאד נגדי, שכביכול אני לא שייך למחנה החרדים לדבר ה'.

האם יש דרך להבין את הפגיעה בי, ובמשפחתי, בבני, בחתני, בנכדי, שכולם בני תורה, תלמידי חכמים מרביצי תורה, ויתד נאמן כותב עלי שאני לא מכלל מחנה היראים לדבר ה'?
האם ייפלא איפה שיהיה לי דברי ביקורת צודקים על השפיכות דמים הזאת?

ובענין חוק החינוך ברצוני להבהיר את הדברים.

קיבלתי את כל ההוראות של מרן שליט"א בענין חוק החינוך כיצד לנהוג מה לעשות ואיך לפעול, וכל מה שקיבלתי ממרן שליט"א כך עשיתי. ולצערי גם בענין זה ניסו אנשים לחבל במאמצי לפתור אחת ולתמיד את בעיית התיקצוב של מוסדות החינוך. וכל זאת באיצטלה של מלחמה למען שמירת טוהר המחנה, ולכל אורך הדרך פעלתי אך ורק כפי ההוראות שקיבלתי ממרן שליט"א, ואף ישבתי מס' פעמים עם וועדת הרבנים כפי שהורה לי מרן שליט"א.

אין אני יודע מה אמרו למרן שליט"א איך וכיצד נהגתי, אולם סהדי במרומים שנהגתי בדיוק כפי ההוראות שקיבלתי ממרן שליט"א בלי שום פיקפוק.

צער גדול יש לי מכך שיתכן ונאמרו למרן שליט"א דברים כלפי שאינם נכונים, ואולי בשל כך יש כלפי צער או טרוניה כל שהיא. אולם הדברים אינם כן. מזה עשרות שנים זכיתי להיות שליח נאמן לגדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א שליט"א ואני ממלא את שליחותם בנאמנות ובמסירות.

ותפילתי ובקשתי שלא יהיה ח"ו כעס או טענה ממרן שליט"א, ושיתברר הדבר שח"ו מעולם לא פעלתי שום פעולה שיש בה כדי לפגוע ח"ו בגדולי ישראל ותמיד מלאתי את ההוראות באופן מלא.

בכבוד רב וכתלמיד בפני רבו הרב אברהם רביץ".

במשך תקופה ארוכה נהגו אנשי לשכתו לשגר אל מערכת העיתון ידיעות שוטפות על פועלו של הרב רביץ בתפקידיו השונים בכנסת.

רוב הידיעות הללו הושלכו אל פח האשפה במערכת העיתון כחפץ שאין לו הופכין. ליבו של הרב רביץ ספג וספג, עד שלא עמד עוד בכאב הגדול.

האם זה מה שהוביל לפטירתו בטרם עת?

יש אומרים, שהצער הגדול הזה, הוא שהכריעו.

שש שנים לפטירתו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.