להתיר מפורשות להתעלל בילדים של אותה קבוצה

להוציא איסור לתת להם הלוואות (כמו העובדה המזעזעת עם משפחה בת 17 ילדים שהופיעה בזעקת הרבנים)

לפסול אותם לעדות

לפסול את יינם כיין נסך

לפסול את מאכליהם כבישולי גויים

להוציא איסור להשתדך עמם

לחמוס מידם את פרנסתם

וכו' וכו' וכו'

האם יעלה על הדעת שזו התנהגות תורנית??

האם יעלה על הדעת שלא תקום זעקה נוראה בכל העולם על המעשים המתועבים הללו?

האם יעלה על הדעת שהנפגעים לא ינסו, ולו במעט, להתגונן מפני הצר המציק??

תודה על הדוגמא, שועלי

דא עקא שזה ממש לא כך, כל מי שקשור לרבותיו מהצד ההוא, סובל, ככל שיהא זהיר בכבוד כל הרבנים, הדבר לא מספק איש, עד שיצהיר שהוא נגד רבותיו ויבזה אותם בפומבי!

כולנו מכירים אנשים רבים שסבלו, וסובלים, למרות שלא הוציאו הגה נגד גדולי ישראל, ורק העזו להבין שיש עוד צד, או לכבד את רבותיהם.

לגופו של עניין-

אין לי מושג על כמה רבנים הפעלתם טרור.

אני יכול להעיד על שלושה רבנים בדרגת קרבה ראשונה אלי,

שסובלים מרדיפותיכם המרושעות,

והציבור אינו יודע על כך.

ימרוט את זקנך בכוח, וינשוך (!) אותך בכל כוחו.

אולי כשתחזור לביתך, יארבו לך שניים בעלי חזות חרדית,

ויהלמו בראשך באמצעות מכשירים עד פציעה קשה, ורק שכניך

יצילו את חייך.

על מיטת חולייך תשמע, שילדיך חזרו מן החידר מוכים ומושפלים

לא רק באשמת חבריהם...גם לרבה יד בדבר!

במקביל תתבשר, שאחיך נזרק בבושת פנים מביהכ"נ שיסד במו ידיו,

בהרבה עמל ויזע, ואשתך קיבלה הודעת פיטורין ממוסד חינוכי,

שהיא היתה ממקימיו, ורק בזכותה הוא התפתח לתפארת.

להמשיך, או הבנת למה אני קורא "טרור"?

כבני תורה, אנו מבינים ומכירים כי מי שגדול יותר בתורה - דעת תורתו גדולה יותר. וכל אחד ואחד ב ו ח ר להתכופף לגדולי התורה מרצונו הפרטי, לפי חובתו והכרתו, כאשר צווינו בתורה "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

התורה השאירה לנו את ההכרעה על מי זה נאמר, איש איש לפי קטנות דעתו. רק כאשר הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית אין הדבר מסור לנו, שנאמר "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ".

איש לא יקבע עבורינו מיהו אותו גדול אשר אליו נשמעה. בפרט לא פוחזים קלי דעת וחתומי חוטם, שמתיימרים לקבוע עבורינו מהו הניחוח שעולה באפינו. גם אין לשום אדם, גדול ככל שיהיה, סמכות לכפות את עצמו על הציבור בכח. הגדול מבטא את דעתו, דעת תורה, והשומע ישמע. ומי שאינו שומע - הדבר בינו לבין קונו.

איננו קהילה בשטעטל כבימי קדם, בה כולם מחוייבים לסור למרות המרא דאתרא הנבחר על ידי כולם. אין מרא דאתרא בארץ, ולא שייך שיהיה דבר כזה עד ביאת גואל בגלל ריבוי הדעות והמנהגים. אין שום מינוי רשמי ל"רב הכולל" או משהו בדומה. אין מוסד כזה בישראל (יש את הרה"ר לאו למי שדוקא רוצה...).

לא נערכו בחירות למען הרב שטיינמן, ולא קיבלנו את מרותו מעולם, ולכן הוראותיו אינן מחייבות אותנו. שיטותיו שונות מרבותינו הרב שך והרב אלישיב ולמעלה בקודש, ואנו מתכופפים למנהיגנו שממשיך את דרכם ממנה לא סרנו. אנו מכירים כי להגראי"ל יש זכות לדעה עצמאית, וכבודו במקומו מונח. אך אנו הולכים בעקבי רבותינו, ולא בדרכו - אם כי את דבריו אנו שונים, באשר תורה היא וללמוד אנו צריכים.

עצם הכפיה והרדיפות לבד, הם עצמם סיבה מספקת לפרוש מאותה הדרך. בפרט כשהיזמה מגיעה משמשים ואנשי חצר עלובים ותאבי שררה, בני בליעל ריקניים, ללא ריח תורה או כל תוכן אחר, בריונים מחוצפים וגסי רוח, בעלי אגרופין שמתגאים ומשתררים על הציבור שלא לשם שמים, ומטילים חיתיתם בארץ חיים. בריות שפלות אלו, אשר בינם לבין הגראי"ל, מזקני גאוני דורינו - אין ולא כלום, כניעה אליהם - היא עצמה הרס הדת שאין כדוגמתו.

יש לנו ברוך השם רבנים ומורי דרך גדולי תורה ותלמידים נאמנים לדרך שקבלנו מקדמת דנא, ובראשם מרנא ר' שמואל אוירבך, אשר אליו נשמע ולמוצא פיו נסור.

אלו הרשעים שמגלים פנים בתורה ומעיזים בו פניהם לבזותו ולבטלו חלילה ולכנותו בדברי גנאי, הם אפיקורסים ומבזי תלמידי חכמים עליהם נאמר "כי דבר השם בזה... הכרת תכרת" ואין להם חלק בזה ובבא, כמבואר בסנהדרין צט.

זה שאתם פ ח ד ת ם כל השנים למרוד בהרב שך והרב אלישיב בגלוי, זו הבעיה הפרטית שלכם. שמא באותם ימים רחוקים עדיין נותר בכם שריד של מורא וכבוד תלמידי חכמים, ויותר מסתבר שרק פחדתם מדעת הקהל. ואם כי רגנתם תמיד באהליכם - איש לא הכריח אתכם להכנע בפניהם מלבד אתם עצמכם. הם לא כפו עליכם מאומה.