האם שייך היום הלכה של קנאים פוגעין בו?
לפגוע פיזית ולרצוח בני אדם שלא חוטאים מול עיניך?

רק תן לי להסביר את עצמי
אני הקטן חשבתי שכשבנאדם עושה מעשה נורא ומנסה לרצוח (תמחק את המילה 'שריטות', זה לא כך...) יהודים במקום שאין זו דעת תורתינו הקדושה אז דוקא לפרט את המניע הנפשי זה גדר לימוד זכות
ואתה אומר ש"אל תעשה טובות ואל תלבין את פניו"
יתכן שאתה צודק

אבל הרמיזות שלך בהם אתה מצדיק במובנים מסוימים את המעשה נוגדות באופן ברור את דעת תורתינו הקדושה

אך טענתך כי הוא בסה"כ טעה בהלכה, ולב טהור יש לו,
ולבו הטהור ומסי"נ (אף בטעות) מעוררים זכויות רבות בשמים,

אכן הפכתי לאחרונה בשאלה, האם אדם במעשה אחד נורא, 'שורף' לעצמו את כל התורה ומעשים שעמל בהם ביזע ולש"ש?
(אם אינני טועה מקור לשלילה נמצא ביאשיהו שאף שעבר על דבר ה' ונלחם במצרים לא איבד בכך את דרגתו הרמה, ואפשר שתלוי באם מתחרט על מעשיו הטובים)

אדם שעוונותיו מרובין על זכייותיו--מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך"
ושיקול זה אינו לפי מניין הזכייות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד,יג); ויש עוון שהוא כנגד כמה זכייות, שנאמר "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט,יח). ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכייות כנגד העוונות.
כל מי שניחם על המצוות שעשה, ותהה על הזכייות, ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן, אוליי לא עשיתי אותן--הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירין לו שם זכות בעולם: שנאמר "וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו" (ראה יחזקאל לג,יב), אין זה אלא בתוהה על הראשונות.

אך זה לא מונע ממני להביע את דעתי.

מה גם שגם אני לא יכול להביע דברים באותו נושא, מאותה סיבה. למשל, הרי תסכים איתי שכל דין מורידין וכו' לא יכול לעלות כאן לדיון מהסיבה שהזכרת.