מתברר שיש כאן סיפור ישן
א. הרב פרוש היה גבאי לפני כ 15 שנה בבית הכנסת של אביו של איציק שרייבר והוא לא כ"כ הסכים ליישר קו עם כל גחמותיו של בעל הבית, ולבסוף כדי למנוע מריבה בצעד אצילי פרש מהגבאות.

ב. לאחר שהוקם בית הכנסת מנין אברכים איציק שרייבר רצה מאד להיות שם רב, ואף הציע לעזור להם בבניית בית הכנסת, (כידוע אביו נפטר והשאיר לבניו ירושה מכובדת) אבל כמובן שהגבאים והציבור שם ממש לא רצו אדם אלים וחם מזג שלא שולט בעצמו שיהיה רב אצלם, והחליטו לקחת את הרב פרוש שכידוע לכולם מדובר באדם נוח למקום ונוח לבריות, למגינת ליבו של איציק שרייבר.

כמדומני שמעתה לא צריך פירוש נוסף להתקפה המכוערת והדוחה שלו כלפי הרב פרוש, אין כאן לא "כבוד התורה" ולא שום דבר אחר אלא כאבי בטן של שנים שמצאו הזדמנות להתפרץ.

נראה לי שכל מי שישמע שוב את ההקלטה, לאור הדברים האלה הכל ברור.

איציק היקר!
אתה הרי נין ונכד לרבן של ישראל החתם סופר, אנא, הבא נא מה שמובא מסבך זיע"א

בספר לב העברי חלק א' דף ל"ג ע"ב, וזה לשונו: בעשרה מאמרות דורש מאמר מתניתין דסוף סוטה, בעיקבתא דמשיחא אז רק היראים אשר יהיה להם אומץ דקדושה לא ישאו פני גדול, ולא יגורו מפני איש אלא יעמדו בתוקף עוז על אמונתם עד ביאת הגואל.
וכעין זה שמעתי מעשה הנעשה אצל רבינו (החתם סופר)זצ"ל. פעם אחת היה רבינו (החתם סופר) זצ"ל בקיץ מקום סמוך לקהילתנו פרעשבורג לשאוב אויר צח, ותמיד דר במדור בית נכרי, פעם אירע שהיה משנה דירתו והלך לגור אצל בן ברית איש נכבד וירא אלוקים אבל היה עם הארץ גדול, ולא עברו ימים, עד ששמע רבינו שהבעל האכסניא מדבר עליו מאוד, ושלח תיכף, לקראתו אם אמת הוא, וענה כי אמת הדבר ושאלו מה ראית ממני, והשיב שראיתי מאחורי הדלת את רבינו שישב לסעוד בצהרים בשבת קודש בלי קידוש, ואיזה יהודי אוכל בלא קידוש, והוא לא ידע כי כבר קידש אחת תפילת שחרית, ובלילה הרהר רבינו ז"ל על מה עשה לו ה', היא סיבה שלעת זקנותו יאמרו עליו בפומבי שהוא עבריין, ועלה בדעתו מפני שעבר על דברי חכמינו זכרונם לברכה עם הארץ חסיד אסור לדור בשכנותו, ועדיין לא נתיישב בדעתו, כי אמר הלא הייתי יודע מהגמרא הזאת, ולמה לא נתן ה' בדעתי האי גמרא, ולא הייתי משנה דירתי, שוב אמר נתת שמחה בלבי ה' על זה הייתי מצטער כל ימי הלא יעמדו על ישראל טרם ביאת הגואל ב"ב רועים רעים בני ערב רב בעלי זרוע, כמבואר במתניתין ובזוהר הקדוש, והרהרתי שאם כן יהיו המנהיגים חס ושלום, ואז לא יזכר שם ישראל עוד בזמן ההוא, וזה הראה לי כמה גדול מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במס' ביצה כ"ה, למה נתנה תורה לישראל, מפני שהם עזין, חזי אנן אני זקן ורב גדול וכמה תלמידי חכמים באים לקבל פני, אפילו הכי אמר האי בעל אכסניא עם הארץ כי אני עבריין חס ושלום, למה, מפני שהוא ראה מאבותיו שעושין קידוש בשבת קודש בצהרים, ואני לא עשיתי כן, אם כן לא אתייאש, ומובטח אני כי הנאמנים לה' לא ישאו פני איש, המעשה הזאת סיפר רבינו ז"ל כמה פעמים לתלמידיו אשר הם בחיים אתנו היום, עד כאן תוכן דברי הלב העברי.