מכאן משמעות חדשה לדברי רב דימי במסכת מגילה דף יח ע''א ''אמרי במערבא: מלה - בסלע, משתוקא – בתרין''.
משה רבינו בעל הַיָּד הַחֲזָקָה (דברים לד, יב) נצטווה: (שמות יז, ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר. אך היה זה כאשר היו ישראל עדיין בבחינת צור ¬– ראויים לציור ולשינוי, וצעירים. וכדברי הילקוט שמעוני: (במדבר פרק כ המשך רמז תשסג) ''ודברתם אל הסלע. והכיתם לא נאמר, אמר לו כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב''ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר וְהִכִּיתָ בַצּוּר אבל עכשיו וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, שְׁנֵה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע''. וביאר הכלי יקר שהכוונה לנמשל – לישראל, שכבר באו למידת (משלי יז, י) תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. כיון שהגיעו במריים לקשיות של סלע כבר אין די בכח של הכאה. רק (איוב יד, יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, רק דבר רך יוכל לשחוק את הסלע. מילה בסלע – רק דבר רך כמילתא יוכל לחצוב בסלע.