''מתני'. רשות הגבוה - בכסף, ורשות ההדיוט - בחזקה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.
גמ'. ת''ר: כיצד רשות הגבוה בכסף? גיזבר שנתן מעות בבהמה, אפילו בהמה בסוף העולם - קנה, ובהדיוט לא קנה עד שימשוך. כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט? האומר שור זה עולה, בית זה הקדש, אפילו בסוף העולם - קנה, בהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק''.

במשנה פירש רש''י: ''בחזקה - משיכה''. ואילו בברייתא פירש: ''עד שימשוך - בשור. ויחזיק – בבית''.
למה שינה רש''י את פירושו? למה לא פירש גם במשנה שמדובר במקרקעין ולכן בקנין חזקה רגיל; או לחילופין למה לא פירש גם בברייתא: ''עד שימשוך ויחזיק - עד שימשוך, ובכך יחזיק?

אלא שלשון המשנה ''ורשות ההדיוט - בחזקה'' משמעו שדוקא בחזקה אבל לא בכסף שנזכר ברישא, לכן אי אפשר להעמיד בקרקע שאפשר לקנותה גם בכסף. ואילו הברייתא הזכירה ברישא גם שור – שנקנה במשיכה, וגם בית – שנקנה בחזקת קרקע, ואם ''עד שימשוך ויחזיק'' יתפרש רק על השור, תחסר הברייתא ההלכה כיצד הדיוט קונה בית.

לפיכך קשה על לשון המשנה, הרי המילה חזקה ציינה עד עתה עבודה בגוף המקח, אם בעבד – במשנה ג', ואם בקרקע – במשנה ה' וכן במסכת פאה פרק ג משנה ו ובשאר המשניות שמוזכן בהן חזקה במשמעות של קנין. וכיצד זה משתמשת משנתנו במילה חזקה לקנין אחר לגמרי שיש לו שם משל עצמו וכבר נקרא גם בפרק זה וגם בשאר המשניות בשם משיכה?!