והרמב''ם בהלכות תלמוד תורה א, ז פירש שצריך ללמדו תורה שבכתב כולה, וכך פסק השולחן ערוך ביו''ד רמה, ו.
כדבריהם משמע מלשון הגמרא: ''למדו מקרא - אין מלמדו משנה'' – שמיעטו דוקא משנה ולא הזכירו נביאים וכתובים.
עוד ראיות לדבריהם מכמה מקומות שנקראו דברי נביאים תורה: כגון במסכתות סוכה דף מט ע''ב; ומכות דף כד ע''א: ''(מיכה ו, ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ... ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא - אמרה תורה הצנע לכת''. במסכת סוכה דף נב ע''א: ''(זכריה יב, יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד... - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד''. במסכת עירובין דף נח ע''א: ''שהרי אמרה תורה (זכריה ב, ה) וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה''.
ראיה נוספת, שמצינו שהיו מלמדין תינוקות של בית רבן נביאים וכתובים עד שהיו בקיאין בהם על פה, שלהוציא מקום אחד – במסכת תענית דף ט ע''א, בשאר מקומות שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקך או בלשון דומה ענו בפסוק מנ''ך, כגון ד' פעמים במסכת גיטין טו ע''א וע''ב, ובדף נו ע''א, ובדף סח ע''א, ועוד.
יש שהקשו שבשלמא לרש''י כשאמר רבא: ''מקרא - זו תורה'' בא להוציא נ''ך, אך לרמב''ם מה החידוש? ותירצו שבא להוציא שלא תפרש: מקרא – קריאת האותיות והמילים.