כתיבה ועריכה: ישראל שטרן.

בכתבה זו אני מתייחס לצליל כצליל בודד, להבדיל מצלילים שאינם בודדים, כאקורדים. צליל בודד הינו, גל קול.

מהו גל קול? ״גל קול הינו אנרגיה המתורגמת לצליל. אם נשתמש בהגדרה מדעית יותר, נגדיר את גל הקול כהתפשטות גלית של הפרעה מכנית דרך תווך כלשהו. מקור ההפרעה יהיה אובייקט אשר יתנודד. אובייקט זה יוכל להיות מיתרי הקול שלנו, מיתר של כינור, ממבראנה של רמקול או עור של תוף. התווך הינו חומר הניתן לדחיסה, דרכו יתפשט גל הקול. הוא יוכל להיות מוצק, נוזל או גז״. הפרעה מכנית, היא מכה, באובייקט מסויים, במוזיקה, זה יכול להיות המכה על התוף או על המיתר או על הקליד/ים. המכה יוצר אנרגיה אשר מועברת על ידי המכה לאובייקט הראשון, לצורך העניין, לתוף. עד אותה אנרגיה, התוף היה במצב של רגיעה, כלומר שקט. האנרגיה שהמכה העביר לתוף, גורמת לו להתנודד. תנודות אלה, יוצרות את ההפרעה בתווך. לצורך העניין, באוויר. התווך, כמו כל חומר, מורכב, מכמות אדירה של מולקולות, שהם החלקים הבסיסיים של כל חומר. תנודות האובייקט הראשון, התוף, דוחפות את המולקולות הקרובות אליו קדימה. מולקולות אלה, דוחפות את המולקולות הקרובות אליהם, קדימה, בעוד הראשונות חוזרות אחורה. ''גל הקול יתפשט באוויר בתנועה גלית של דחיסת ודילול החלקיקים המרכיבים אותו. מולקולות האוויר תתפקדנה כרצות במירוץ שליחים המעבירות את האנרגיה המקורית ממקום מקור הצליל למקום אחר. דחיסת מולקולות האוויר תיקרא Compression, בעוד שדילולן ייקרא.Rarefaction״ כך עד שהמולקולות נפגשות באובייקט השומע, לצורך העניין, אוזן האדם. האובייקט השומע הוא זה אשר מתרגם את האנרגיה המועברת דרך התווך ומפענח אותו לצליל. כל התנודדות אחת של האובייקט הראשון, נקרא: מחזור. התנודדות כזאת, הוא גם, הדחיסה והדילול של המולקולות. את המחזורים אנחנו מודדים בעזרת יחידת מידה הנקראת, הרץ Hertz. וסימונה, .Hz המדידה נעשת ביחס לזמן. ז״א, 1Hz, מחזור אחד בשניה. לדוגמא: הצליל לה A הוא: 440Hz. ז״א, 440 מחזורים שלמים בשניה אחת.

מאפייני גל הקול: המאפיינים של גל הקול, ישנם כ5 מאפייני גל קול. אני אתייחס למאפיינים אלה, ממבט מוזיקלי תאורטי. והמאפיינים: 1, גובה הצליל. הפיץ׳. גובה הצליל נקבע לפי מספר התדרויות של גל הקול הבסיסי. לדוגמא: A לה באוקטבה השניה או בהגדרה מודרנית באוקטבה ה4, הוא: 440Hz. לעומת זאת, הצליל C הוא 261.6Hz. ונסביר, אם מיתר הכינור ירטוט 440 פעמים מחזורים מלאים בשניה, נקבל את הצליל לה הנ״ל. 2, עוצמה, עוצמת הצליל נקבעת לפי המשרעת של הצליל. המשרעת היא כמה כוח הופעל על האובייקט הראשון, כוח אשר נתן את תחילתה של האנרגיה. כמות הכוח קובעת, האם דחיסת ודילול המולקולות יהיה חזק יותר או חלש. וכאן צריך להדגיש, כלל זה אינו קובע כלל את גובה הצליל. אם כי, הצלילים הנמוכים, וזה מורגש בבאס, הם חזקים יותר וכבדים יותר, לעומת, הצלילים הגבוהים שהם חלשים יותר. 3, גוון הצליל. הגוון המיוחד שיש לכל כלי נגינה בפני עצמו. כדי להבין מאפיין זה, נסביר שני מושגים נוספים. מאפיין נוסף של גל הקול הוא פאזה. הפאזה מציינת את מיקום הגל ברגע נתון. המשמעות הפאזה תהיה כאשר מספר גלי קול בסיסיים, הנקראים סינוס. מצטרפים יחדיו. אז, הפאזה גורמת שיווצר גל חדש. סינוס, הוא גל קול יסודי. לכשעצמו הוא ישמע כמו רעש סטטי שמדליקים רמקול בלי שמשמיעים דרכו. כאשר מצטרפים מספר גלי סינוס, הנוצרים מתוך הכלי מסיבות שונות, הם מצטרפים ויוצרים גל קול חדש והוא הצליל המיוחד שאנחנו שומעים.

כל המאפיינים שפרטתי, ועוד כמה, הם יוצרים את מעטפת הצליל. הגדרת מעטפת הצליל היא ״צורת המשרעת של הצליל ביחס לזמן השמעתו תייצג את המעטפת שלו״. מעטפת הצליל נחלקת ל4 חלקים. 1, Attack, (התקף), משלב המכה על האובייקט ועד שיא העוצמה. 2, Decay, דיקיי (דעיכה), שלב זה מתחיל מיד לאחר שיא העוצמה, כשהעוצמה מתחילה לאבד גובה. 3, Sustain סיסטם (המשכיות), בשלב זה הצליל נשאר יציב (אפשר לכנות שלב זה, כחלק עיקרי מאורך הצליל). 4, .Release, ריליס (שחרור). בשלב זה, הצליל דועך עד לכדי שקט מוחלט.

הצליל הבודד הוא לא רק מדידה מדוייקת של תדר אחד. זה יקרא גל סינוס טהור. הצליל המוזיקלי מורכב מקבוצה של תדרים הנוספים על התדר המרכזי. תדרים אלה נקראים אוברטונים, או צלילים עיליים. והם הקובעים את יחודיות הצליל. לגל סינוס טהור אין משמעות מוזיקלית אמיתית. לצליל המורכב, מכמה תדרים, יש משמעות מוזיקלית, שהיא נקבעת ברובה, מהמשחק הפנימי בין התדרים, ומשחק זה יוצר את הייחודיות של הצליל. למעשה, התדר המרכזי יהיה הצליל הנשמע היטב, את הצלילים העיליים פחות נשמע, אך הם דומיננטיים לגוון הצליל. בגדול הצליל העילי הראשון יהיה במרחק אוקטבה, אחריו קווינטה ואחריו קוורטה ואחריו טרצה גדולה ואז טרצה קטנה. אלו המשמעותיים יותר. אם כי יש לציין שדיוק האוברטונים נכון לפי הכיוונון המדוייק כיום אנחנו משתמשים בכיוונון המושווה של באך. ואז האוברטונים אינם מדוייקים מצד אחד אך מצד שני הכיוונון המושווה נותן לנו יכולת לעבור מסולם לסולם בקלות.
בשפה המקצועית, נקרא לכל סך התדרים הפנימיים של צליל, הרמוניות הצליל. שמיעה חדה והבנה עמוקה בהרמוניות אלה, תעזור לנו מאוד בשלב המיקס, להחליט אלה הרמוניות נשאיר ואלה נוריד.

למערכת הצלילים הבודדים נקבעו שבעה שמות יסוד. דו רה מי פה סול לה סי (דו). ומסמנים אותם באותיות אנגליות, C דו Dרה Eמי Fפה G סול Aלה Bסי. אלו צלילים דיאטונים, או הרמוניים או טונאליים. הצלילים האלו הם בעצם הקלידים הלבנים במקלדת הפסנתר. כדי ליצור צלילים נוספים הקיימים או מרווחים, אנו משתמשים בסימני התק. דיאז, מעלה בחצי טון. ובמול מוריד בחצי טון. וכך נוצרים לנו צלילים נוספים, שלהם קוראים צלילים אנהרמוניים. לדוגמא, דו דיאז הוא גם רה במול. ולכך אנחנו נעזרים בקלידים השחורים במקלדת הפסנתר.
לכל צליל בודד יש סימון גרפי הנקרא תו.