אז מהו המקור ללחן 'אני מאמין' הנודע? ממידע אמין לחלוטין שהגיע לידי איצקוביץ', הסיפור המרגש היה כך: היה זה באחת מרכבות המוות לטרבלינקה. רכבות מוות, כשמן כן הן, הן לא רק הובילו למוות, אלא הנאצים ימ''ש דאגו לדחוס לתוך קרונות המתאימים לחמישים בקר, לפחות מאתיים יהודים. הצפיפות הייתה כל כך נוראה, עד שהמתים, והיו שם מתים, בעיקר מרעב, עמדו ולא נפלו. בית שימוש, אפילו לא חלום וורוד, והתוצאה בהתאם. סירחון נוראי, מתים, רעב מזעזע, אפילו הדמעות כבר יבשו. כך נראתה רכבת מוות.

ובתוך אחת הרכבות, עמד בין כולם, רבי עזריאל דוד פאסאג הי''ד. בימים שהיו פעם, רבי עזריאל היה חזן מוכר ומלחין בחצר חסידות מודזיץ', וניגוניו, היו חביבים על האדמו''ר, שהיה מוזיקאי בפני עצמו. אבל, האם בתוך אותה רכבת יש מקום למוזיקה או שירה? אכן, בתוך הבירא עמיקתא הזו, תוך כדי הנסיעה האיומה, צפו ועלו אל מול עיניו מילותיו של הרמב''ם משלושה עשר עיקרים: אני מאמין.. ורבי עזריאל, חסיד שליבו בוער באמונה, החל לשיר את מילים אלו. בהתחלה בשקט לעצמו, ואט אט קולו עלה ועלה, ושקט נדהם השתרר בקרון.. אך מהר מאוד להט הניגון הספוג בכאב ויסורי מוות, רעב נורא, אבל מעל הכל אמונה יוקדת, סחף אחריו עוד יהודים ועוד יהודים, והקרון כולו שר: אני מאמין..באמונה שלמה.. ואט אט עוד קרון ועוד קרון, רכבת מוות שלמה, גרונות יבשים,מתים צמודים, געגועים נוראים למי שישנם אי שם, ולמי שאינם, כאב ויסורים, אבל אמונה יוקדת, הם ניצחו את הנאצים ימ''ש. והנאצים, מהלם, לא ידעו איך להגיב (לפחות בתחילת השירה, מה היה אחר כך לא סופר).

בתוך השירה האדירה הזאת, הצליח רבי עזריאל דוד למצוא איזו פיסת נייר ולרשום עליה את התווים. הוא נעמד וצעק: מי שיקח את תווים אלה ויעביר לאדמו''ר ממודזיץ', אני מבטיח לו חצי מעולם הבא שלי!. שני בחורים צעירים התנדבו, וקפצו מהחלון. אחד מהם התרסק בנפילה, והשני, שמעון, הצליח לברוח ליערות פצוע קשה. ביערות הצטרף שמעון לפרטיזאנים, ונלחם בנאצים, כשדף התווים שמור אצלו היטב.