''(שמות לד, ו) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם''.

כיצד נדרש הדבר מלשון הכתוב? מהמילים: וַיַּעֲבֹר; עַל פָּנָיו.
מהמילה וַיַּעֲבֹר, כאמור במדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא, ט: ''מה עשה הקדוש ברוך הוא עטף בטליתו כשליח צבור [שעובר] לפני התבה, ואמר לו למשה כך הוי מתפלל לפני ואמור ה' ה' אל רחום וחנון וגו', שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו' מהו ויעבר כעובר לפני התבה''.
ובמדרש אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כג: ''אמר רבי יוחנן ויעבור ה' על פניו ויקרא, מלמד שירד הקדוש ברוך הוא מערפל שלו כשליח צבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה''.
ומהמילים עַל פָּנָיו, כדברי במהרש''א בחידושי אגדות: ''כש''ץ המעביר טליתו על פניו''.
מכאן שאותו עיטוף של שליח צבור מסתיר את הפנים.

דברי גמרא זו הובאו להלכה. כתב הרמ''א בשו''ע או''ח יח, א: ''ובליל יום כפורים יתעטף''. והוסיף המגן אברהם: ''בב''ח כתב הטעם להדמות למלאכים. וכתב הלבוש סי' תקפ''א אין לומר י''ג מדות בלא עטיפה. ולי נראה דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרינן מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור. ובלחם חמודות כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד צבור''. וכן פסק המשנה ברורה שם ס''ק ה: ''וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף''.
גם העיטוף כמלאכים הוא בכיסוי הפנים. כך מבואר בירושלמי בסוף פרק ז דברכות: ''אכל מיסב - מתעטף ומברך. אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעמא בשתים יכסה פניו''. ובמדרש מעשה מרכבה פרק ו, בבתי מדרשות ח''א: ''ארבע כתות של מלאכי קדושים מלאכי השרת מקלסין לפני הקדוש ברוך הוא... וכולן בכנפיהם כרום ראשיהן מעוטפין על פניהם לבל יצפו ובל יכירו מדמות פני השכינה''.

אותו כיסוי פנים אינו מכסה לגמרי את הראיה אלא בעיקר את הצדדים, כדברי רש''י במסכת שבת דף י ע''א: ''דיינין מתעטפין בטליתן - כשפותחין בדין, מאימת שכינה, ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם''.
וכך עולה ממסכת חגיגה דף יג ע''ב: ''כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם! - לא קשיא: כאן - בזמן שבית המקדש קיים, כאן - בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול שנתמעטו כנפי החיות. הי מינייהו אימעוט? אמר רב חננאל אמר רב: אותן שאומרות שירה בהן. כתיב הכא ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר וכתיב התעיף עיניך בו ואיננו. ורבנן אמרי: אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר ורגליהם רגל ישרה ואי לאו דאימעוט - מנא הוה ידע? - דלמא דאיגלאי וחזיא ליה. דאי לא תימא הכי - ודמות פניהם פני אדם הכי נמי דאימעוט? אלא - דאיגלאי וחזיא ליה, הכא נמי - דאיגלאי וחזיא ליה. - הכי השתא! בשלמא אפיה - אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה - לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה''.
כלומר שבשונה מכיסוי הרגלים, כיסוי הפנים משום כבוד רבו אינו מוחלט, והפנים יכולות להתגלות מלפנים.