''אמר רב יוסף: האי דידן, אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה''.

פירש הרמב''ם הלכות שכנים ט, יב ''האי דידן'' – כל יין שאינו של ארץ ישראל.

ולמה לא פירש שכוונת רב יוסף רק ליינו שלו? והרי מצינו לו שהיה רגיש במיוחד לעשן ולדומים לו, לקמן במסכת בבא בתרא דף כב ע''ב: ''רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי - אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. אמר ליה אביי: והא... אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי''. והיה רגיש גם לשאר דברים, במסכת סוכה דף כט ע''א: ''אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא. - אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה? - אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי - כמי שתסרח המקפה דמי לי''. ולהדיא העיד על עצמו שהוא רגיש מדאי, מפונק, נרגן ועצבני, וכל דבר קל היה מפריע לו – במסכת פסחים דף קיג ע''ב: ''תנו רבנן: שלשה חייהן אינם חיים: הרחמנין, והרתחנין, ואניני הדעת. ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי''.
אלא שבעניינים השייכים לו בלבד הקדים רב יוסף לבאר: ''לדידי דאנינא דעתאי''. וכיון שלא הזכיר כאן שמדובר דוקא בו, הרי שפירוש ''דידן'' – כולנו ממש.